בזמן שגורמי סביבה ובריאות בארץ ובעולם מחפשים דרכים לצמצם את הצריכה של בשר, בארץ משקיעים מאמצים ותקציבי עתק דווקא בהוזלת הבשר שמקורו בפרות ועגלים. באופן מפתיע הדרך לשם עוברת בהפסקת אחת מצורות ההתעללות הקשות שהציבור נחשף אליהן: המשלוחים החיים.
התנאים בארץ טובים לגידול של שבעת המינים - אבל לא לייצור בשר. לכן, במשך אלפי שנים הייתה התזונה כאן מבוססת בעיקרה על הצומח. כיום, כשהחברה הישראלית הלכה בעקבות צפון אירופה וארה"ב באימוץ תזונה עתירת בשר, כמעט כל הבשר בארץ מיובא.
תעשיית בשר העוף בישראל מבוססת על גרעינים מיובאים ואילו בשר הבקר או מיובא ממש (קפוא או טרי) או שמקורו בעגלים שיובאו לארץ בעודם בחיים. קצת יותר מ-10% מבשר הבקר בישראל מקורו בתעשייה המשולבת של בשר וחלב: כדי שגוף הפרה יפיק חלב, מכניסים אותה שוב ושוב להריון - והעגלים נשלחים לפיטום ולשחיטה. בית המטבחיים הוא גם התחנה האחרונה של הפרות עצמן. עוד אחוזים בודדים מצריכת בשר הבקר מקורם מגידול בארץ במרעה. שאר האספקה מקורה ביבוא.
אירוניה דקה נסוכה על כך שהישראלים חוגגים את יום העצמאות באכילת בשר, שמייצגת תלות בכלכלות ובתרבויות זרות. ובכל זאת, יותר משני עשורים מושקעים מאמצי-עתק ועשרות מיליוני שקלים במאמצים להוזיל את הבשר האדום.
המאמץ להוזיל את הבשר הוליד בשנות ה-90 את המשלוחים החיים. המדינה נתנה הקלות במכס ליבוא עגלים חיים - ובמקביל סובסידיות למגדלים המקומיים. בשנת 2014 הגיע המהלך לשיאו. יבוא העגלים שוחרר לחלוטין ממכס. ל'קניית' הסכמת המגדלים המקומיים, הקציבה להם המדינה 45 מיליון ₪ כמענקי הסתגלות, סובסידיה שנתית של 24 מיליון שקל, ועוד תקציב של 4.5 מיליון שקל ל"שיווק ומיתוג מכירת בשר טרי".
מספר העגלים והטלאים שיובאו לישראל מדי שנה קפץ. מאלפים מדי שנה הוא עלה בסוף שנות התשעים לעשרות אלפים. בשנת 2014 הוא נסק לכ-228,000. בשנת 2019 הוא הגיע לשיא של יותר מ-690,000. אם לשפוט לפי הרבעון הראשון של שנת 2021, היא עלולה לשבור את השיא.
המהלכים הללו היטיבו עם המגדלים המקומיים, שזכו בסיוע ישיר ונדיב. מרוויחים נוספים היו בתי המטבחיים הגדולים. בשנת 2019 שחטו שלושת בתי-המטבחיים הגדולים בישראל מעל ל-77% מהבקר והצאן שנשחטו בארץ (לא כולל שחיטה שחורה). על הריכוזיות הגבוהה של התעשיה עמדה בשנת 2016 רשות ההגבלים העסקיים.
מה שיכול לשבור את הריכוזיות הוא המרת המשלוחים החיים ביבוא של בשר טרי. מהלך כזה יוסיף לבתי-המטבחיים הישראלים עשרות מתחרים מרחבי העולם. למתחרים מחו"ל יש יתרונות יחסיים, שמאפשרים להם לשווק לישראל בשר במחירים נמוכים יותר: יתרונות גודל וקרבה לאזורי הגידול ונגישות לשווקים בהם יש ביקוש לחלקי הבשר הלא-כשרים, שבארץ נמכרים בזול- מה שמוביל להאמרת מחירי החלקים הכשרים. אגב, שוחטים ומשגיחי כשרות מישראל מבצעים את השחיטה גם בבתי-מטבחיים זרים. ואכן, לפי נתוני משרד הכלכלה, בשר בקר טרי מיובא, הוא זול ביחס לבשר ממשלוחים חיים.
תנאים מזעזעים והתעללות פושעת
כאן פוגשת הפחתת מחירי הבשר את הארגונים להגנת בעלי-החיים. שהרי לא מדובר רק בסחורה שאפשר להביא לישראל כ"בשר חי" (כפי שהתבטא בעבר שר החקלאות דאז, אורי אריאל) או כ"בשר שחוט". כל עגל וטלה הוא יצור חש, עם חוויית חיים חד-פעמית, צרכים, כאבים, חרדות ותשוקות וספינות המשלוחים החיים לא הולמות יצורים חיים.
קחו, למשל, תיאור מתוך ביקורת של משרד החקלאות באוניה שהגיעה לישראל מאירופה, שמצוטטת בדו"ח מבקר המדינה ממרץ אשתקד: "השקתות היו ריקות ממים וחלודות, מכשירי ההשקיה היו מקולקלים; הרפד היה רטוב והדיף ריח רע; היו אזורים ללא רפד, ובתאים היו שלוליות רבות עם בוץ; באבוסים לא היה מזון, וחלקם היו זרוקים במעברים או תלויים מעל התאים; העגלים נראו רזים, חלשים ומלוכלכים בצואה ובשתן; התאורה ברוב הסיפונים הייתה חלשה; המעברים היו צרים ולא אפשרו מעבר חופשי של עגלים גדולים; האוורור בחלק מהאזורים לא פעל כנדרש, והלחות והטמפרטורה היו גבוהות; ריח אמוניה הורגש בכל הסיפונים".
תיאורים כאלו חוזרים על עצמם עשרות שנים - בעדויות של עובדים מהתעשייה; בדו"חות של מפקחים; בתחקירים סמויים. הדברים מאפיינים הובלות מאוסטרליה ומאירופה כאחת. חשיפה רודפת חשיפה ושערורייה רודפת שערורייה. בכל פעם מבטיחות התעשיה והממשלות המעורבות לנקוט צעדים לצמצום הזוועה ובכל פעם נחשפות זוועות דומות: צפיפות קשה, אלימות, בעלי-חיים שחולים וגוססים ללא טיפול, זוהמה, עומסי חום בלתי-נסבלים, בעלי-חיים שלא מגיעים למזון ולמים... כך בשגרה, והמצב מחמיר בתנאים של גלי חום, בסערות או כאשר תקלות מכאניות או תאונות כמו זו שהייתה לאחרונה בתעלת סואץ, מעכבות את המסע.
יום העצמאות 2021
ההמלצה של כל גורמי המקצוע היא אחת: מבחינת ההגנה על בעל-החיים, מוטב לשחוט אותו קרוב למקום בו נולד וגדל ולהחליף ככל הניתן סחר בבעלי-חיים חיים בסחר בבשר. בין הגורמים שהוציאו המלצות ברוח זו: הפאנל המדעי לבריאות בעלי-חיים ולרווחתם של האיחוד האירופי; הפדרציה של רופאים וטרינרים באירופה וקבוצת העבודה לרווחת בעלי-חיים של הארגון העולמי לבריאות בעלי-החיים.
לצד הפגיעה בבעלי החיים עצמם, הובלת בעלי-חיים כרוכה גם בסיכון גבוה להפצת מחלות, שעולה על הסיכון הכרוך בהובלת בשרם. ניו-זילנד, שהיתה בעבר אחת היצואניות הגדולות של משלוחים חיים, הפסיקה אותם ולאחרונה השעו כמה מדינות באיחוד האירופי את המשלוחים החיים אל מחוץ לאיחוד והן בוחנות את הנושא מחדש.
וחזרה לישראל: בשנת 2017 דנה בנושא הוועדה המייעצת לממשלה ולמשרד החקלאות בנושא רווחת בעלי-חיים. הוועדה נמנעה מלהמליץ על הפסקה של המשלוחים החיים אולם קבעה ש"ההובלות הבינלאומיות של בעלי-חיים כרוכות מעצם הווייתן בפגיעה ברווחת בעלי-חיים. מבחינת רווחת בעלי-חיים, מוטב לגדל ולשחוט את בעל-החיים בסמוך למקום שנולד, ולייבא את הבשר".
לאמירות אלו ישנה גם השלכה משפטית: חוק צער בעלי-חיים אוסר לגרום סבל שלא לצורך, כאשר ניתן להשיג את התכלית המבוקשת באמצעים שפגיעתם בבעלי-חיים פחותה. שורה של הצעות חוק ברוח זו הונחו על שולחן הכנסת. בשנת 2018 החליטה הממשלה לתמוך בהצעת חוק שבאה לצמצם את המשלוחים החיים בצורה מדורגת ולאסור עליהם בתוך שלוש שנים. סמוך לאחר מכן, התפזרה הכנסת ה-20, ישראל נכנסה לכאוס פרלמנטרי, והמשלוחים החיים המשיכו להתרחב.
משלוחי בעלי-החיים תוארו כבר כמסעות של מוות. לא פחות מכך, מדובר במסעות של אבסורד. מנוגדים להיגיון כלכלי ובריאותי, מנוגדים לעקרונות של צער בעלי-חיים, מתעלמים ממשבר האקלים שאנו בעיצומו. האם הכנסת החדשה שנבחרה תשכיל לעצור את האבסורד הזה?
הכותבים מתמחים בהגנת בעלי-חיים