הפלונטר הפוליטי הגיע אמש לשיאו. על בנימין נתניהו הוטלה המשימה להרכיב את הממשלה, ולאחר שנותרו לו כ- 15 ימים, הוא מבין שהוא עומד בפני מציאות תקועה. עקב כך, נתניהו וסיעת ש"ס מנסים לשנות את חוקי המשחק עם ההצעה לבחירה ישירה. הדבר שחסר לראש הממשלה כרגע יותר מכל, ואם נדייק היה גם חסר בבחירות הקודמות, הוא רוב. מילה שיש בה הרבה כוח השפעה ונזרקה אתמול באוויר במהלך נאומו מתוך כוונה ברורה. כדי לנסות להגשים את המטרה החדשה, לשכנע בבחירה ישירה, נתניהו מפעיל את מנגנון הקונפורמיות החברתית. הוא שלף את מילת הקסם במהלך ההצהרה: "יש פיתרון לפלונטר הפוליטי ורוב עצום בציבור תומך בו".
לטענה של נתניהו לפיה "רוב הציבור תומך בפתרון" אין כל ביסוס עובדתי ואמיתי. הרי לא באמת נעשה משאל לבחון האם הציבור תומך ברעיון הבחירה הישירה, או אם שאר המפלגות רואות את הרעיון בעין יפה. כצפוי, טענה זו לא נאמרה במקרה וללא כוונה. שימוש במילה "רוב" הוא עוד טכניקה ידועה של פסיכולוגיית הפרסום, או אם תרצו ההשפעה - טכניקה שמטרתה לייצר קונפורמיות חברתית.
קונפורמיות נוצרת כאשר אנשים משנים את תפיסותיהם, עמדותיהם והתנהגותם כך שיתאימו לנורמות הקבוצה. הרגש שמניע את הקונפורמיות הוא לחץ חברתי, אותה תחושה לא נעימה שמרגישים כשלא מתאימים את עצמכם לדעת הרוב. לא נעים להיות שונה. אתה אחר, חריג ובעצם מפריע להתנהלות ולזרימה. לא בכדי ההצעה לשנות את שיטת הבחירות מגיעה בימים לחוצים, כשעדיין אין באופק של נתניהו סיכוי לחיבורים וכשהמציאות החברתית בחוץ בכל יום מתפרקת לרסיסים והופכת לאלימה. ככל שהלחץ מסביב עולה, יש סיכוי גדול יותר להשיג קונפורמיות בקבוצה ולנסות לייצר דעה אחידה בין האנשים. כך אפשר להשתמש בטענה שבחירות ישירות הן הפתרון לפלונטר הפוליטי, ושבמציאות הכאוטית הזו אי אפשר להמשיך ללא ממשלה.
אז איך משפיעים על אנשים ומייצרים אחידות מחשבתית וקונפורמיות? איך מגייסים אנשים תחת אותו הרעיון? בדיוק מה שביבי ניסה - נותנים להם לחשוב שכולם רוצים בזה ושיש רוב.
בניסוי קלאסי, אולי אחד מהמוכרים בנושא קונפורמיות, של החוקר סלומון אש, גויסו ב-1955 נבדקים למטלת שיפוט ויזואלית. כל נבדק שהגיע למעבדה הוכנס לחדר שבו כבר ישבו כמה אנשים נוספים, שלכאורה הגיעו לאותו ניסוי כמה דקות קודם לכן. מה שלא ידעו אותם נחקרים הוא שאלו שיושבים עמם הם בעצם משתפי פעולה של הניסוי. בחדר התבקשו כל המשתתפים, מהנחקרים האמתיים וממשתפי הפעולה, להשוות בין אורכם של כמה קווים אנכיים המוצגים להם. בכל פעם מוצג קו אחד ולצדו עוד כמה קווים, והנחקרים צריכים להגיד אם הקווים שווים באורכם לקו הראשוני או שונים ממנו. משתפי הפעולה של הניסוי נתנו בכוונה ובקול רם תשובות לא נכונות באופן רגוע ובביטחון רב, וזאת כדי לערער את הנבדקים האמתיים.
הממצאים העלו כי שלושה רבעים, 75 אחוזים מהנבדקים, נתנו תשובה שגויה שתתאים לפחות פעם אחת לתשובה השגויה של משתפי הפעולה. 28 אחוזים נתנו תשובה שגויה שתתאים יותר מפעם אחת, והכול בעצם נובע מתוך קונפורמיות ורצון ליישר קו בלחץ הקבוצתי לתשובות הרוב. ושימו לב לחלק הזה - מתחקיר שנעשה לאחר הניסוי, ציינו הנבדקים האמתיים שראו שהקווים לא שווים בכלל ואף מאוד שונים, אבל לא רצו להיראות שונים מהאחרים ולכן יישרו קו, תרתי משמע.
פרסומאים עושים שימוש פעמים רבות בכוח הקונפורמיות. אתם מכירים את הפרסומות "רוב האנשים מעדיפים", "המוצר הכי נמכר", כל האנשים קונים" וכו'? אלו נעשות כדי לעורר את רצונם של הצרכנים להשתייך לרוב ולהימנע מהתנהגות חריגה. נתניהו מנסה לעשות את אותה המניפולציה, להציג כביכול עמדה משותפת גדולה ואחידה של קבוצה, כדי שכולם יישרו קו לפיה. כדי לצאת מהפלונטר ולא להעביר את המנדט לממשלת השינוי, הוא מנסה לייצר קונפורמיות חברתית ולהנחיל את המחשבה לפיה בחירות ישירות הן הגאולה.
חשוב לזכור שקונפורמיות חברתית יכולה להוביל לחשיבה קבוצתית גרועה. מי שחקר והציג לכך דוגמאות הוא החוקר אירווינג ג'אניס (1982). לדוגמא, ההחלטה להעמיק את מעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם שהובילה להסתבכות ולמלחמה שנמשכה שנים. ג'אניס הסביר שלעיתים אנשים חכמים מקבלים החלטות טיפשיות, כי הקבוצה שואפת לאחידות ולהסכמה גם במחיר של התעלמות מהעובדות.
כשמנסים בכוח לעצום עיניים ולייצר תמונה של רוב, הדברים עלולים להיראות בצורה מעוותת ולהוביל לטעויות ולמחדלים קשים. אחת הבעיות הגדולות של נתניהו היא שבמציאות הפילוג הקיצונית יהיה קשה מאוד עם מילת הקסם הזאת. כישלון הקמפיין כבר הורגש אתמול, כשלא עבד בוועדה המסדרת של הכנסת. ספק אם יצליח למשוך לרעיון חוק הבחירה הישירה. הנה, הגענו ליום שבו, כמו הילד הנון-קונפורמיסט ב"בגדי המלך החדשים", יש מי שצועק שהמלך הוא עירום.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה.