מלחמות לא הופכות להיות פשוטות. ככל שהשנים עוברות הן יותר מורכבות ובעיקר יותר מתוחכמות. לכל מלחמה יש את הממד הפסיכולוגי שלה ונראה שחמאס די יודע את העבודה. הארגון יכול היה במהלך תשעת הימים האחרונים פשוט לשלוח רקטות בלי הרבה דיבורים, אבל הוא בא עם מטרה ברורה - לזרוע עוד אימה ולבסס עוד יותר את מעמדו כארגון משליט טרור. האסטרטגיה היא ללכת על מסרים ואיומים. את הרצון שלו לשתק אותנו מפחד ולהנחיל את עוצמתו הפסיכולוגית הרגשנו בשיא, כשהוא הודיע כי יתקיף את המרכז בעוצמה רבה בדיוק בחצות. נראה היה שכשהגיעה השעה המדינה פשוט עמדה וחיכתה. הרחובות התרוקנו ואנשים נעצרו, המתינו שישלחו עליהם מטח.
את כל זה כיסו הערוצים. זה היה אחד הרגעים שהדגישו את העוצמה של אסטרטגיית הטרור. ערוצי הטלוויזיה פתחו מסך מפוצל שהראה בו זמנית את השמים בעזה ובתל אביב. עמדתי מול המסך והתחושה הייתה קשה. זו הפעם ראשונה שהרגשתי חלשה במהלך המערכה. ארגון טרור שולט בי? במדינה? הוא מנהל לנו את לוח הזמנים, את חופש התנועה? באותו רגע המורל היה בקריסה. שאלתי את עצמי אם היה נכון לתת להם כזו במה, וזו סוגיה מעניינת.
חמאס מחליט, ואנחנו נכנסים למקלטים
יש הטוענים שהלוחמה הפסיכולוגית משמשת את החלשים. כאשר יש לך כוח פיזי קטן משל אויבך, תוכל להשתמש בטכניקות האלו כדי לקדם את המטרה שלך ולגרום לאויב לפעול בצורה שמקדמת את צרכיך. מתאים לגמרי למה שחמאס עשה. אם כבר חושבים על החמאס והצורה שבה הצליח לגייס את התקשורת שלנו לטובתו, כדאי להיזכר מה אמר בנושא נפוליאון בונפרטה: "יש לחשוש מארבעה עיתונים עוינים יותר מאלף רימונים".
אלא שעם כל הכבוד למהלך הזה של חמאס, די ברור שמי שעשה תרגיל פסיכולוגי מרשים עוד יותר הוא צה"ל, שהשתמש במכוון או בטעות (לא באמת נדע) גם בבמת התקשורת עצמה, ולא רק שלנו המקומית אלא זו העולמית, כשהודיע שהוא מתכנן להיכנס לתקיפה קרקעית. בכך, לפי דיווחיו, הצליח לנהל מבצע חיסול מרשים. את עוצמת הפעולה הפסיכולוגית אפשר להבין כבר מעצם העובדה שדובר צה"ל בעצמו, תא"ל הדי זילברמן, נאלץ לאחר מכן להסביר את הפעולה כשהוא אומר שלא הייתה שום מטרה להטעות ושצה"ל לא מערב לוחמה פסיכולוגית או הונאה. טעות או תכנון פסיכולוגי ברור? תחליטו כבר אתם למה אתם מאמינים.
תרגיל פסיכולוגי משלנו. הדי זילברמן, דובר צה"ל
במאמר החוקר את הלוחמה הפסיכולוגית של הטרור שפורסם ב-2005 בווינה מצוין כי ישנה הגדרה סינית קדומה שמתארת את הטרור הפסיכולוגי בצורה מדויקת: "הרוג אחד כדי להפחיד עשרות אלפים". בהגדרה זו שוב ניתן להבחין במשמעות של חשיבות ההפחדה. הקורבן הוא לא רק מרכז העניין אלא המסר שהוא מעביר. טד קצ'נסקי, הידוע בכינויו יונבומבר, רוצח סדרתי טרוריסט אמריקאי, אמר: "כדי להעביר את המסר לציבור ככזה שישאיר עליהם רושם חייבים להרוג אנשים". גם התקפת הטרור של התאומים והפנטגון נשאו בתוכן מסר ברור, ממשיך המחקר לציין, כאשר הפעולה הטרוריסטית יצאה תחת הכותרת "המציאות של מסע הצלב החדש". הכוונה הייתה לחמם את ליבם של המוסלמים כנגד האמריקאים ולקוות שאלפי אחרים יפעלו ברחבי ארה"ב בדיוק כמותם.
הטרור, מציין המחקר הפסיכולוגי, הוא בעצם צורה של תקשורת. החמאס בחר בכוונה את אירועי יום ירושלים שהיו כבר מחוממים על ידי המציאות החברתית והפוליטית המפולגת שלנו, הוא רק קרא את המפה והחליט לזרוק עוד קיסם להצית עוד יותר את המדורה. הוא הגיע מוכן להשתמש בתקשורת שלנו כדי להעצים ולקוות, בדיוק כמו במטרתו באירוע בארה"ב, שהמונים יצאו וימשיכו את מה שהוא רוצה ברחובות.
המונח "לוחמה פסיכולוגית" הפך להיות מזמן לא רק כזה שמסביר פעילות מלחמתית או אסטרטגיה של טרור, אלא אומץ גם על ידי עולם העסקים. לוחמה פסיכולוגית היא למעשה השפעה על דעת הקהל. לנצח בקרב זה להביס את היריב העסקי על ידי כך שאתה מושך אליך את קהל הקונים. שימו לב אפילו למושגים כמו "מלחמת מחירים".
עולם העסקים עושה שימושים רבים במניפולציות פסיכולוגיות שמשפיעות על התודעה. מי שניצל זאת היטב היה סטיב ג'ובס, כשייצר באופן ברור-תעמולה. ג'ובס עמד מול הקהל בהשקה של האייפד וציין כי המחיר צריך להיות מתחת ל-1,000 דולר והציג על המסך מאחוריו את המספר 999 דולרים. מיד לאחר מכן הצהיר שהתמחור יהיה רק 499 דולרים. בעסקים אין כמעט גבולות וחוקים, הכול מותר וייעשה שימוש בכל החושים כדי לנצח בקרב ולהביס את המתחרים.
זמן לעשות דברים אחרת
עדיין, העובדה שמדינה שלמה חיכתה כמו לכלוכית לחצות ואף העניקה לחמאס את הבמה, גרמה לי להמשיך לנבור בהיסטוריה ולגלות שזו לא הפעם הראשונה. רוני ביאלר, מתמחה בתקשורת הערבית, כתב במאמרו משנת 2014 על מבצע צוק איתן את המילים הבאות: "במוצאי שבת שעברה, ,12/7/2014 פתחו אזרחי ישראל את מקלטי הרדיו, אתרי החדשות ומהדורות הטלוויזיה כדי לגלות הצהרה חסרת תקדים של חמאס: "תל אביב תופצץ בשעה 21:00 בדיוק... הטילים יורטו על ידי כיפת ברזל, אבל המטרה הושגה - אזרחים רבים נכנסו למקלטים. התקשורת הישראלית העניקה את הפריים טיים, האדירה את כוחו ומילאה את תפקידה נאמנה כ'סוכנת' בקרב על הלוחמה הפסיכולוגית.
אם למלחמה הפסיכולוגית יש כזו עוצמה, מדוע לא מפיקים ממנה את המיטב? לדעת להשתמש בה כפי שעושה צה"ל זה צד אחד של הסוגיה, אבל מה עם ללמוד גם את השיטות הפסיכולוגיות של האויב? למה ליפול שוב לאותה תחבולה? בימים האחרונים מדברים על הפסקת אש ורצון בתמונה של ניצחון והשבת הבנים. השיח נובע בדיוק מאותה הסיבה - החשיבות להנחיל ולקבע פסיכולוגית את העובדה שישראל היא החזקה. התקשורת העולמית לא מצליחה לקבל תמונה ברורה של המציאות האמיתית ובמקומות רבים מאשימים אותנו כמי שפוגעים במקום אלו שגם מופצצים. יש מקום להבין את החשיבות של התעמולה. אסור לזלזל באויב, ואם הוא חוזר על אותה תחבולה אין סיבה לתת לו במה, הרי זה בדיוק מה שהוא רוצה. על פריים טיים משלמים. תשאלו בעולם העסקים .
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה