האלופים במיל' דניס ומישל

על רקע הסערה שעורר תחקיר "כאן 11", כדאי לזכור שלא רק חיילים משוחררים נופלים (לכאורה) בפח של שיווק באמצעות ידוענים, אלא גם משקיעים סולידיים בהרבה שנוהים אחרי מפורסמים אחרים. נכון שההבדל בין פירמידה לעסק חוקי הוא גדול, אבל לעתים שיטות השיווק הן זהות לחלוטין

לפעמים נדמה שמרוב מושגים כמו קרן, תשואה ועוד, נשכחה מאתנו האמת הפשוטה: השקעה היא פעולה שבצידה האחד יש מישהו שמחזיק בכסף, ובצד השני מישהו שמבטיח לו שאם רק ישקיע את הכסף אצלו - צפוי לו רווח נאה.

ייאמר מיד: אין השקעות בטוחות בחיים. גם מי שרוכש בכספו, למשל, דירת מגורים במרכז תל אביב, חשוף לתנודות בשוק הנדל"ן, לעלייה או ירידה בערך הדירה או בדמי השכירות שהוא יכול לגבות עבורה. אבל בגדול, בדוגמה הזאת, רק קטסטרופה נוראית תגרום לו לאבד את ההשקעה - ורוב הסיכויים שלטווח הרחוק ערכה רק ילך ויעלה, כפי שאירע כמעט לכל מי שקנה נדל"ן בישראל - בעיקר באזורי ביקוש.

במתווה דלעיל יש שתי בעיות עיקריות: הראשונה היא שלרובנו אין די כסף פנוי בכדי לרכוש דירה להשקעה, ועוד במרכז תל אביב.

הבעיה השנייה שאפילו ההשקעה הנפלאה הזאת, לא תשתלם מיד. להפך: בשלב הראשון היא תייצר הוצאות מימון של מיסים, שכר טרחת עו"ד, תשלום למתווך ועוד. בשלב הבא נראה עלייה איטית מאוד בערך הנכס, כלומר, התשואה תתפרש על פני שנים, ואפילו זה תחת ההנחה האופטימית שלפיה לא קפאו מחירי הנדל"ן, משהו שעלול לקרות גם למי שמחזיק בנכס הסולידי ביותר בתחום.

כלומר, לא רק שמדובר במשחק לאנשים אמידים בלבד - ורובנו אינו כזה, אלא גם שמדובר במשהו שרוכשים עכשיו "בשביל הנכדים" או כדי לממן יום אחד את הוצאות הדיור המוגן ולהזדקן בכבוד, במדינה שנוהגת במעט מאוד כבוד כלפי קשישיה.

עוד בוואלה!

צפו בתמונות: זוכי צפרתון קק"ל יציגו את עבודותיהם באקספו העולמי בדובאי

לכתבה המלאה
קידוחי נפט. מעוררים ברבים חלומות על התעשרות מהירה (צילום: ShutterStock)

פראיירים לא מתים

בצד השני של הסקאלה נמצאות הונאות הפירמידה או הפונזי. המדהים הוא שלמרות אין ספור פרשות שנחשפו לאורך השנים - מפונזי עצמו ועד לברני מיידוף, הרי שממש בעת כתיבת שורות אלה מתפתה חלקנו להשקיע את הכסף שהשיג בעמל רב, אצל נוכל - שככל הנראה יהיה היחיד שיתעשר כתוצאה מההשקעה.

"פראיירים לא מתים, אלא רק מתחלפים" הוא כנראה המשפט הכי מדויק שמאפשר את תרמית הפירמידה הבאה. ככה זה כשחלומות על התעשרות מהירה פוגשים איש מכירות חלקלק, שיגרום גם למשקיע מנוסה להאמין שרק הוא ייראה לו את האור שבקצה ההשקעה.

המינוחים כמובן משתנים: ג'ורדן רוס בלפורט, שספרו העניק את ההשראה למרטין סקורסזה, ושאת דמותו גילם ליאונרדו דה קפריו בסרט: "הזאב מוול סטריט", מכר לאנשים "מניות זבל", גדל, צמח - ועבר לשלב הבא: משרדים נוצצים וחליפות תפורות היטב, שמעידות לכאורה על כך שהאיש שלובש אותן הוא אכן "החבר הטייקון" שהגורל הטוב הביא ללחוש על אוזנך - ולא, ובכן, נוכל לבוש בקפידה.

קנאביס רפואי: יכול להיות עסק נפלא, אבל עלול להיות גם השקעה בסיכון. מה שבטוח הוא שגנרל בדימוס לא משפר את הצלחת המיזם, אלא רק את הסיכוי לגייס כסף מהציבור (צילום: ShutterStock, ShutterStock)

מה לגנרל ולקנאביס רפואי?

מי שחושב שהשקעות רעות הן נחלתם של אנשים חסרי בינה והשכלה, מהשכבות החלשות של האוכלוסייה, ראוי שיחשוב שוב: נכון שחוסר הכרה עם ההיסטוריה של הפירמידות לדורותיהן עלול להציב אותך בקבוצת סיכון.

נכון גם שמי שיכול להתפרנס יפה מעבודה טובה, ייטה פחות לקחת הימור שמטרתו לקצר את הטיפוס במעלה המדרג הפיננסי והחברתי. אבל בגדול, כולנו קהל מטרה - אם לא של הפירמידה הבאה, אזי של השקעה מסוכנת אך מיוח"צנת.

היו שנים שבהם כוכבי ספורט מקומיים נהגו לפתוח חנויות למוצרי ספורט (הגיוני) או להפוך לסוכני ביטוח, כשהם מנצלים את העובדה שאין אדם שיסרב לפגישה עם גיבורי ילדותו. עד כאן - הכל חוקי ולגיטימי.

בהמשך היו אלה אלופי צה"ל שנשאבו בקלות למיזמים שונים. אז נכון, בהחלט יתכן שמי שפיקד על אוגדות בצבא הוא מנהל בחסד שיפליא לעשות גם בעולם העסקים, אבל חלק מהאלופים במיל' גויסו ישר לתפקידי יושבי-ראש של דירקטוריונים, כלומר: מי שגייס אותם נזקק פחות לניסיונם ולתבונתם - והרבה יותר לאמינות שהם משווים לעסק שלו.

אפילו כאן אין כמובן שום דבר רע: הרי גם עסק מצוין יכול להסתייע בחיזוק בדמות פנים מוכרות, נכון?
אבל במקרה או שלא במקרה, נמצא בכירים בשירות הציבורי, במקומות שבהם נזקקים הבעלים לתעודת כשרות, בטרם ייצאו לגייס הון ציבורי - כן כן, אותו הון שגם אתם ואני, סולידיים בני סולידיים, עלולים להיות מושקעים בו דרך קרנות הפנסיה שלנו, דרך משקיעים "מוסדיים" אחרים, או באמצעות תיק מניות סולידי, שמנוהל עבורנו באחד מבתי ההשקעות.

זוכרים את חברות ה"פורקס" למיניהן? יש ביניהן רבות שלא נפל דופי במעשיהן - ולעומתן אחרות שבהם הפסידו משקיעים-מהמרים תמימים את השקלים האחרונים שלהם, כי הרי חלקן פעלו כמעין "קזינו", וגם בקזינו חוקי, מי שגורף את רוב הרווחים הוא הבית.

איך בידלו חלק מהחברות בתחום את עצמן לעומת הגורמים המפוקפקים-לכאורה? ניחשתם נכון: הם מילאו את הדירקטוריונים שלהם בדמויות מוכרות מתחום הבנקאות, לעיתים פיגורות מוכרות כבעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי ועוד.

נדגיש שוב: הכל כמובן חוקי, רק שעם כל האמונה הנאיבית של המשקיעים בכך שדמות מכובדת לא תיתן יד לעסק מפוקפק, הרי שחובה עלינו לזכור שלפעמים מדובר בלא יותר מ"נערי פוסטר", לעתים עם דרגות אלוף (לפעמים אפילו רב אלוף), אבל לא יותר מחזית שמאחוריה עומד המנהל האמיתי של העסק: אדם שהתמחה כל חייו בעשיית כסף (לא עניין מגונה לכשעצמו, אבל לעיתים מחייב משנה זהירות).

הוא הדין בלא מעט חברות אנרגיה למשל - מחיפושי נפט ועד לאנרגיה חלופית, כלומר "ירוקה". גם כאן ייאמר מיד שכמעט כל המקרים הידועים הם של עסקים חוקיים למהדרין, אבל חלקם התבררו במשך השנים כהשקעות בסיכון גבוה. אז איך מושכים משקיעים טובים לעסק שיש בו אלמנטים של סיכון? ניחשתם נכון: פנים מוכרות - ורצוי גם כתפיים עם דרגות.

ומה תאמרו על חברות הקנאביס הרפואי? גם לגביהן יש לסייג: יש מי שהשקיעו בהן בתבונה וראו יופי של תשואה - ובהחלט יש אפשרות שדבר דומה יקרה גם למי שמשקיע בהן עתה, אבל העובדה שבדירקטוריונים של החברות האלה נמצאים לא מעט גנרלים שפשטו את המדים, מעידה רק על הרצון להכשיר תחום שבהתחלה לא היה ברור די צרכו למשקיעים "מהוגנים".

ושוב - אין בזה שום פגם חוקי, אולי אפילו לא מוסרי, אבל אף אחד מהגנרלים בדימוס לא הוחתם באחת החברות האלה בגלל הבנתו בתחום שבו הן עוסקות. לפיכך אין אלא להסיק שהתרומה האמיתית שהביא עמו היא המוכרות הציבורית.

מישל טרוני. נחשפתי לפועלו כשהציל כלב מהתעללות. מעשה ראוי להערכה, ללא כל הסתייגות (צילום: ראובן קסטרו)

כל המציל כלב בישראל

הדברים לא נאמרים בחלל ריק: על פי תחקיר "כאן 11", פעלו שני כוכבי הרשת, דניס צ'ורקוב ומישל טרוני, בשירותה של חברת "אמוזה" שהציגה, לכאורה, הונאת פירמידה כעסק של השקעות חוקי, דבר שגרם לאלפי משקיעים לאבד סכומי כסף לא מבוטלים.

השניים אינם מתכחשים למה שהוצג בתחקיר, אבל טוענים שהם עצמם היו קורבנות - כלומר שהנוכל האמיתי הוא מי שניצל את המוכרות שלהם כדי לגרוף רווחים קלים.

מאחר שסביר להניח שהנושא עוד יידון (ציבורית ומשפטית), אתם יכולים לבחור למה ולמי אתם מאמינים, אבל לשתי הגרסאות יש דבר אחד במשותף: בשתיהן התפתו אנשים, רובם צעירים שחלמו על התעשרות מהירה, להשקיע כספים בחברה שקודמה על ידי "כוכבי רשת" מוכרים.

בנימה אישית: אין לי היכרות עם השניים, אבל כאוהב כלבים הערצתי את המעשה שעשו בשעתו, כשהפסיקו התעללות בכלב - ולמרות הערכתי הכנה למעשה ההוא, סביר להניח שלא הייתי ממהר להשקיע בחברה שאותה קידמו.

הייתי יכול לסיים כאן בפרפרזה על המשפט שנאמר על ניקסון בשעתו ולשאול: "האם הייתם קונים מכוכבי רשת מכונית משומשת?", הייתי יכול להזכיר שוב ושוב שכאשר מישהו מבטיח לכם תשואות של עשרות, מאות ואלפי אחוזים, בפרק זמן של כמה חודשים, הרי ש- 99% ש"ההשקעה" שלכם אכן תסדר רווח של אלפי אחוזים, אבל רק עבורו.

הייתי יכול ללעוג לאותם חלשים או מוחלשים, שחלום על התעשרות מהירה גורם להם להאמין למפורסמים. רק שאני חושש שכולנו כאלה: יש מי שנוהים אחר דניס ומישל (נזכיר שוב, לטענתם גם הם קורבנות בפרשה) - ויש מי שמאמינים ל"כוכבים" אחרים.

העסקים כמובן שונים בתכלית, אבל שיטת השיווק? זהה!

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully