חבל התלייה על עוגת יום ההולדת של בן גביר הוא הפרצוף של כולנו
הרהורים על המבנה הנפשי של מי שמתמוגג מאייקון של גרדום ביום הולדתו ועל כמה עצוב שאלה הפכו להיות פניה של מדינת ישראל

עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
הרהורים על המבנה הנפשי של מי שמתמוגג מאייקון של גרדום ביום הולדתו ועל כמה עצוב שאלה הפכו להיות פניה של מדינת ישראל
הריאיון ב"אולפן שישי" עם נטע ברזילי ובן זוגה לשעבר, גיא רפאל, נגע באחד הנושאים הכואבים ביותר של השנים האחרונות: פוסט טראומה והאנשים שנפגעים ממנה גם בלי להיות הפצועים עצמם. דווקא בגלל החשיבות הזאת, החיתוך לאירוויזיון ולנועם בתן צרם כל כך
המשק אולי נראה חזק על הנייר, אבל המציאות בפינות הקפה ובסלון הביתי מספרת סיפור אחר. החל מהמיזם שעובר לקפריסין, דרך העלייה בצריכת האלכוהול ועד הצעירים שהחליטו להחליף את האוניברסיטאות בארץ במוסדות לימוד באירופה - משהו במערכת ההפעלה השתנה
כמעט בלי שנשים לב, עברה החלטה דרמטית של היועצת המשפטית לממשלה נגד סרבני גיוס. השפעתה אינה מיידית, אבל היא מניחה נשק חדש בידי ממשלה שתחליט להפסיק לממן את ההשתמטות
נפתלי בנט יצא ל"ליל ראיונות" בכאן 11, חדשות 12 וחדשות 13, וניסה להוכיח שהוא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. הבעיה היא שכל הופעה כזאת מזכירה לצופים לא רק שהוא מוכן להתייצב, אלא גם שהוא עדיין מרואיין פחות טוב מיריבו. לפעמים המציאות עובדת טוב יותר מכל מסר בקמפיין
שנתון המועצה לשלום הילד שהתפרסם היום, מעלה ממצאים מדאיגים לגבי החברה הישראלית בעת המלחמה. הילדים שלנו דיכאוניים יותר, נושרים יותר ממסגרות החינוך ומשתמשים יותר באלכוהול וסמים
קשה להתמגן מפני הנשק החדש של חיזבאללה וקשה עוד יותר להתגונן מפני קוצר הראייה של מקבלי ההחלטות. כולם עלצו פה כשחיזבאללה הצטרף לחימה, אבל מקץ חודשיים צריך לשאול: מי טמן מלכודת למי?
כנופיית ילדי המהגרים שזורעת פחד ברחובות מרכז תל אביב, לא הפכה לאייטם חם במקרה. למישהו יש אינטרס ברור שנדבר עליהם במקום על רוצחים עם כיפה וציצית
גם מי שמחבב את התוכן שמייצר תאגיד השי דור ואפילו מי שחושב שרוני קובן ועקיבא נוביק הם שני אנשים נעימים, לא יכול להתעלם מהעובדה שהתכנית החדשה שלהם, לפחות על פי הימים הראשונים שלה, היא פצצת שעמום | דעה
עיון ב"סנקציות" שיוטלו על המשתמטים מגיוס, מגלה שברוב המקרים מדובר בהנחות שהציבור החילוני כלל אינו מודע להן, והן כמובן אינן חלות עליו. מדירות דרך גנים ועד תחבורה ציבורית, ארנונה ומה לא
הרצח של ימנו זלקה הוציא מרותם ישראל מונולוג נוקב ומוצדק על כנופיות נערים, אלימות ומשטרה שנעלמת מהשטח. אבל ברשת 13 עברו מהר מאוד לבנט, לפיד, טראמפ ואפילו ל"האח הגדול". לפעמים הצביעות לא נמצאת במה שאומרים באולפן, אלא במה שמחליטים לשדר אחר כך
את הקרדיט לבחירתו של ראש הממשלה לחשוף את דבר מחלתו, צריך לתת לעיתונאי אורי משגב, אלא שמשגב לא חשף רק את נתניהו אלא בעיקר את עמיתיו העיתונאים | דעה
יש רק איש אחד שרוצה באמת שיקום "ליכוד ב'" - וקוראים לו בנימין נתניהו, שמייחל שהמגעים בין מי שהרחיק מהליכוד יבשילו לכדי ריצה משותפת לכנסת
ברק רביד סיפק לחדשות 12 רגע טלוויזיוני חזק סביב ניסיון ההתנקשות בטראמפ, אבל בזירה המקומית הערוץ שוב הסתבך עם ניסוח שנשמע כמו הודעת דוברות. אחרי פרשת הדיווחים על מצבו הרפואי של נתניהו והעלאת אורי משגב ל"אולפן שישי", השאלה נשארת פתוחה: האם הלקח באמת נלמד?
מהאופניים שקיבלתי ליום הולדת חמש ועד לדירה הראשונה שקניתי: הצניחה של המטבע האמריקני לשפל היסטורי היא סיבה טובה לחזור אל תחילת הקשר בינינו
אובדן הממלכתיות ריחף מעל טקסי יום העצמאות - ניכר בכל פינה, זעק מכל מילה והבליט סכנה קיומית חדשה, מבפנים: אנחנו כבר לא מאמינים באותו הסיפור ולא מסוגלים להתרגש מאותו השיר
בניגוד למה שמקבל לחשוב, הדרך של ישראל לניצחון לא עוברת בסיכולים ממוקדים בטהרן או ביירות, אלא באזרחים תאבי חיים שירדו למקלטים עם בקבוקי יין. ירושלים היא אולי בירת הנצח, אבל תל אביב, יא חביבי תל אביב
בחינה של ההודעה לתקשורת שהוציא שר התרבות והספורט, מספקת שעשוע לשוני שמפסיק להצחיק ברגע שמבינים שהבדיחה היא רק על חשבוננו
חילופי שלטון נוסח הונגריה יצליחו אולי לבלום את החקיקה שנועדה לצמצם את השיח התקשורתי, אבל לא לעצור את התדרדרות הסיקור החדשותי | דעה
ערב יום הזיכרון, צריך לזכור שפחות ממחצית בני ה-18 בישראל מתגייסים לצה"ל, שמתקשה מאוד לנצח, למרות האהבה הגדולה שהוא מקבל מעם ישראל. כשבוחנים את ביצועי צה"ל נוכח ההשקעה והתקציב הגדול ביותר, מגלים שהוא טוב בלהבטיח ביטחון, אבל לא לספק אותו
קשה עד בלתי אפשרי לחבב את ראש עיריית ניו יורק, אבל כדאי לזכור: לא הוא הפר את הדיל שהיה עמוד השדרה של החברה המערבית במשך שנות שגשוגה - האפשרות להעניק לילדינו נקודת פתיחה טובה יותר לחיים. אפשר להתנגד לו, ולהסכים למאבק שלו נגד דירות הרפאים של העשירים
כמו בטיפול פסיכולוגי, לפעמים צריך לחזור לעבר כדי להבין טוב יותר מה דפוק בהווה - והכתבה המרגשת של כאן 11 על הלהקות הצבאיות עשתה את זה באופן מדויק
איך המעבר על הוצאות חודש מרץ הפך מדד לפעילות המשק, איך מדכאת ישראל העצמאית את עצמאיה - וגם שלוק מהחצי המלא של הכוס, כראוי לשבוע חגיגות יום ההולדת של המדינה
שוטרים כקהל שמוחא כפיים באולפן "הפטריוטים"? למשטרת ישראל זה נשמע טבעי, אבל מי שמזדעזע צריך להפנות את הטענות דווקא לתקשורת המיינסטרים | דעה
את בנימין נתניהו לא יפיל השמאל וגם לא הקפלניסטים, אלא רק מי שהיו יכולים להימנות בקלות על תומכיו, לפני שהבינו שהוא מדרדר את מדינת ישראל לתהום
"זהו זה" משודרת עבור קהל שספק אם המדינה שהוא מתגעגע אליה התקיימה בכלל. אבל אמש, לרגע קצר, היא הצליחה לגעת גם במי שלא שייך לקהל הזה
מצבה של ישראל בדעת הקהל באירופה ובצפון אמריקה מעולם לא היה רע יותר. אם לא נעשה משהו ומהר, נגלה שאולי יכולנו לאויב, אבל נותרו בלי חברים. האיום הקיומי החדש על ישראל, קווים לדמותו
אנחנו אוהבים להתגאות בכמה שאנחנו חסונים, מוסריים ושמחים, אבל לא שמים לב לאות הקין שטבוע במצח של כולנו. קצבאות לשורדי שואה זה יופי, אבל רק אחרי שנדאג לקבלני הקולות
בכל יום שעובר יוצא עוד קצת אוויר מהבלון הצרכני שניפח ניר ברקת. "הסל של המדינה" מעיד על הכישלון המוחלט של הממשלה שחרטה על דגלה את הפחתת יוקר המחיה
המונולוג הפותח של "שש עם" היה מרשים, חבל רק שהצופים שמרגישים בדיוק כמו עודד בן עמי ייאלצו לצפות בטקס, כי האומץ של המגיש הוותיק לא מטפס אל קומת ההנהלה