עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
בלי מצפון ובלי צפון: כספים קואליציוניים הם רעה חולה שלא הממשלה הזאת המציאה. יחד עם זאת היא הראשונה שמעבירה מול עיניהם הנדהמות של תושבי הצפון, בזמן מלחמה, מיליארדים שהיו יכולים להציל חיים לכיסים לא ציוניים
התעמולה האיראנית משדרת ללא הרף סרטונים מבוימים על מגדלים קורסים בתל אביב. התקשורת הישראלית חופשית הרבה יותר, אך אפילו מקץ שלושה שבועות של לחימה, היא נכשלת מלספק תמונת מצב אמינה
מערכת הביטחון היא הנהנית הגדולה מהתקציב הנורא שהממשלה עומדת להעביר. דווקא משום שאנו מממנים את צריכתה בלי לשאול יותר מדי שאלות, היא חייבת לנו רק דבר אחד: אמינות
הדרך שבו סיקרו ערוצי הטלוויזיה את הידיעה המרכזית של היום, הובילה לסיקור הגרוע של פגיעת הטיל ברמת גן. רק לפני שמאשימים שם קשישים במותם כי לא רצו לממ"ד, אולי כדאי שננהל כמה דיונים חשובים שאיכשהו נוטים להישכח
האירוע ליצירת ספר הקוקטיילים של מזקקת מילק אנד האני היה יכול להיות רגיל, אבל כשברקע נשמעת שירת הסירנה, הוא הפך לדבר הכי שמח שקרה השבוע. אנחנו לא יודעים כמה העורף חזק, אבל הוא לפחות שותה כמו שצריך
גם אם נמאס לנו לשמוע את זה, הרי שהעורף הישראלי באמת חזק ונותן לצה"ל ולממשלה את כל הגיבוי הדרוש לניצחון במערכה. אולי בגלל זה מדהים לראות כמה מעט אנחנו מקבלים מהם בתמורה
המלחמה המתמשכת מפילה חללים בקרב העצמאים, אבל המדינה גוררת רגליים - ובעלי העסקים עדיין מחכים למענק מ"עם כלביא". אז למה אחרי שנתיים וחצי של מלחמות מכל הסוגים, עוד לא למדו כאן איך לטפל בעסקים?
שיגורי הטילים מאיראן פוחתים אך לא פוסקים, חיזבאללה משקם לא רק את יכולותיו אלא גם את מעמדו ובעזה מקיים חמאס מפגני ניצחון. זמן טוב לשאול: אתם בטוחים שאנחנו מנצחים?
המפלט האחרון של ההנהגה, שיגעון הגדלות של רוטמן והבל ההבלים של השופרות. בממשלה מדברים על אחדות, אבל עושים הכל כדי להרבות שנאה בשעת מלחמה
לראות אדם מביט אל מותו הקרב ומתבטא בקור רוח שכזה, הוא מופע מפעים, השיחה של רוני קובן עם אורן נהרי גרמה לי לבכות פעמיים: פעם אחת בשבילו, פעם אחת בשבילנו
השבוע נציין שש שנים לסגר הקורונה הראשון שהוטל על ישראל. הזדמנות טובה להיזכר ואולי גם לנסות לחבר בין המסכות של אז למרחבים המוגנים של השבועיים האחרונים
מדבר עם הידיים: ההופעה הנדירה והגרועה של ראש הממשלה בטלוויזיה הייתה ראויה להתייחסות נמרצת בהרבה מזו שלה זכה. כרגיל, רק בכאן 11 עמדו במשימה
המדינה פקדה עלינו לחזור לעבודה כשהילדים בבית, רק כדי להתחמק מתשלום פיצויים. מי ששכרו נכנס לבנק גם בחירום, שכח שחנות פתוחה אינה מבטיחה קונים ושחזרה לשגרה תחת אש היא הימור על חיי אדם. משק פתוח על מצב סגור
כמה משגרים השמדנו באיראן, עד כמה הופתענו מהיכולות של חיזבאללה והאם הממ"ד מספק הגנה מלאה? בעודנו מתפללים שצה"ל ינצח במלחמה, קשה שלא להודות שהוא הפסיד בה את האמינות
ככל שמתקרבים למלאת שבועיים למבצע "שאגת הארי", הולכת ונשחקת המשמעת של העורף הישראלי. למרות הסכנה, סיבוב בתל אביב מלמד שקשה לשמור לאורך זמן על שגרת חירום
אל תאמינו לשקרים: חוק ההשתמטות במסווה של חוק גיוס לא נגנז, כמו שהבטיחו נתניהו וסמוטריץ', אלא רק עבר מוועדת החוץ והביטחון לוועדת הכספים. המשמעות: פחות חינוך והמשך הקטל בכבישים
ראש הממשלה בישר בנאומו שאנחנו שוברים את עצמותיהם של האיראנים. הזדמנות טובה לבחון את הפעמיים הקודמות שבהן השתמשו בכירים ישראלים בדימוי הזה. רמז: זה לא נגמר טוב
פתיחת המהדורה המרכזית של כאן 11 צריכה להילמד בכל בית ספר לתקשורת חופשית. ככה פועלת נבחרת נטולת כוכבים, שמנצחת מדי ערב. לפעמים הטבלה כן משקרת
איך משפיע המצב בשווקים על שיקול הדעת של טראמפ, מה הקשר בין יוקר המחיה לאנטישמיות ואיך מתנגשים אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים בשמי איראן
בין ניצחון בתקשורת לעוד לילה בלי שינה, בין השמדה של משגרים לעובדה שיש עוד מספיק כדי להתיש אותנו, בין הפחדנים מקפלן לגיבורים מטהרן. התחושה של עם ישראל ביום העשירי ללחימה: קצת מבולבל
קשה לכם עם הריצות למקלטים ועם חזרה כפויה לעבודה בלי סידור לילדים? אל תעזו להתלונן כי אחרת תחטפו מערוצי התקשורת של השלטון, שהבכי שלכם מפריע להם להציג שגרת חירום כניצחון | דעה
קצת כמו הטילים, שלא מצליחים להכניע אותנו אבל משבשים את שגרת החיים שלנו, כך הגמר הגדול של משחקי השף: מרוב אזעקות, עד שהמנה הגיעה לשולחן, כבר שכחנו מה הזמנו
הכוונות אולי טובות: להעלות את המורל, להראות את היפה ולשדר אופטימיות. רק שבדרך להפיכתם לצוות הווי ובידור, שכחו ערוצי הטלוויזיה את הסיבה היחידה לקיומה של עיתונות חופשית: הטלת ספק
הפתיחה החלקית וההדרגתית של המשק היא צעד קטן בכיוון הנכון. מה הקשר בינו לטיסות החילוץ מחו"ל ומשהו על הפער שבין מקבלי ההחלטות לבין מי שאנוסים ליישם אותן
המערכת הבנקאית מסיימת עוד שנה במצהלות גיל. מה יוצא מזה ללקוחות? אם תרצו, זה קצת כמו מדינה שמנצחת בשדה הקרב, אבל האזרחים שלה מרגישים שהם מפסידים
עמוס ידלין נוזף בניב רסקין, הקונטרול העייף מתבלבל בספירת הימים, ברהנו טגניה מחרב את השפה, ארבע נשים הוכיחו שאפשר לשדר גם בלי טסטוסטרון, ודני ון-בירן מסביר למה דווקא הוא חיוני על הכביש אבל אחרים לא. חמישה רגעים טלוויזיוניים מהיום החמישי למלחמה
עד לא ידע בטהרן? את המטבח הפרסי נדמה שאין צורך להציג, רק מה נשתה לצד הגונדי, החורשט זבזי והשירמל? תתפלאו, אבל אפילו במדינה שבה אסור לייצר ולצרוך אלכוהול, יש מה לשתות. השלום נראה קרוב יותר מאי פעם, אם רק מסתכלים לכיוון איראן מתחתית הבקבוק
בלהט הוויכוח שמפלג את העם כבר יותר מדי שנים, קצת קשה לעכל שראש הממשלה וצבא ההגנה לישראל שכשלו ב-7 באוקטובר, הם גם האחראים למה שמסתמן כניצחון מרשים
מייקל קאריק החזיר את הצבע ללחיים של האוהדים והפך את הקבוצה לווינרית, גם כשהכדורגל לא טוב מספיק. רק על מה שעשה עם ששקו מגיע לו חוזה לעונה נוספת
אפשר להבין מדוע זקוקים ערוצי החדשות לאולפנים חליפיים. אפילו את הדוגמה השלילית לצופים שבזמן הזה מתחפרים מתחת לאדמה אפשר להכיל. אבל לא ברור למה הם בחרו לקפוא מקור | דעה
