בלי חטופים אין ממשלה: עכשיו אפילו דודי אמסלם יודע את זה
הציבור הישראלי כבר מזמן לא היה מאוחד בסוגייה כלשהי כפי שהוא תמים דעים לגבי סיום המלחמה והשבת החטופים. הבעיה היא שנתניהו משחק על זמן והמשחק הזה עולה לנו בדם
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
הציבור הישראלי כבר מזמן לא היה מאוחד בסוגייה כלשהי כפי שהוא תמים דעים לגבי סיום המלחמה והשבת החטופים. הבעיה היא שנתניהו משחק על זמן והמשחק הזה עולה לנו בדם
הכנסות המדינה ממסים מפתיעות לטובה, בעיקר על רקע מלחמה שמתחוללת כבר כמעט שנתיים. למה זה קורה, איך זה קשור ללימודי המתמטיקה והלקח שעל כולנו ללמוד, דווקא בשיעור תנ"ך
בניגוד למה שמספרים חלק מהתבוסתנים, הכרעת חמאס עד אחרון אנשיו היא בהחלט משימה אפשרית. השאלה היחידה היא רק האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר
מופע ההצדעה לתחרות זמר שמתכנסת בכל שבוע כדי לדון איך אפשר להעיף את ישראל, היה הוכחה לזיוף שבתוכו אנו חיים. העיקר שנרגיש יפים וצודקים
הלכנו לישון עם תקווה לשחרור חטופים וקמנו עם חמישה חללים. בינתיים בבית הלבן הודרה התקשורת הישראלית מארוחת הערב החגיגית. אם זה לא מספיק לחדשות 12 כדי לשבור את הכלים, כנראה שבאמת אין מה לצפות מתקשורת המיינסטרים בישראל
נכון שהכנסות המדינה ממסים שוברות שיאים , אבל כל שקל שמשקיעה ממשלת ישראל בשימור הקואליציה באמצעות תקצוב יתר של החינוך החרדי, עוד יגבה מהכיס של כולנו 100 שקלים, בעוד עשר שנים כשניאלץ לתמוך במי שהוסללו לעוני
טראמפ לוחץ לעסקה, נתניהו מנסה למכור ניצחון שלא הושג, הרמטכ"ל מודיע על סיום המשימה ובינתיים חמאס מקשיח עמדות, מגייס מחבלים ויורה על קיבוץ נירים
ראש הממשלה טס לארה"ב לא כדי להשיג הסכם, אלא כדי לגבש את תכנית השיווק שלו, בחסות אמריקאית. ברוכים הבאים להצגה הצינית ביותר של השנה, שממנה הודח ברגע האחרון הדובר הנאמן
המלחמה האחרונה חשפה את הליקויים לא רק במוכנות העורף, אלא גם את המנגנון המסורבל של הפיצויים למי שנפגעו. במיוחד אמורים הדברים באוכלוסיית הקשישים שהופקרה על ידי מדינת ישראל
יידעו כל אזרחי ישראל שבשעה שבה חיילים נופלים בעזה, מקדם ראש הממשלה חוק השתמטות בזוי, בעידוד נציגי הציונות הדתית, שיפילו ממשלה בגלל עסקת חטופים אבל לא בגלל בגידה בלובשי המדים
מה שהיה יכול להיתפס כידיעה קנטרנית ושולית, הפך באדיבות הצנזורה לכותרת מרכזית שאין ישראלי שלא נחשף אליה. זה היה יכול להיות מצחיק, אלמלא זה היה אומר משהו על מי ששולטים במה שמותר לנו לדעת
ימים של סוף מלחמה הם ימים שבהם מבינים אנשים צעירים שהם כלי משחק בידי פוליטיקאים. מי שעד אתמול שיווקו מלחמה עד הניצחון, עברו לשווק את סיומה הכפוי כניצחון. החיילים מצדם יכולים להשתדל רק שלא להיות הקורבנות האחרונים
נתוני המשק הישראלי מצוינים, על פי כל מדד. אבל אם הכל כל כך טוב, איך זה שאנחנו חרדים בכל פעם שבה אנחנו מעבירים את כרטיס האשראי בסופרמרקט? הנה כמה הסברים אפשריים
בשתי תכניות החדשות הנצפות ביותר בישראל שודרו שתי כתבות תחקיר בנושא שהוא אולי החשוב ביותר לצופה הישראלי. בסופן התחושה היא שלא רק הממשלה מפקירה אותנו, אלא גם התקשורת
חוסר העניין במונדיאל המועדונים לא קשור בהכרח ברמת הקבוצות ואפילו לא בתאוות הבצע של פיפ"א, אלא יותר במקום שבו הוא משוחק, מדינה שמעולם לא הצליחה לאמץ לחיקה את הכדורגל. יחד עם הפיכת הענף למוצר מסחרי נטו, נוצר קוקטייל רעיל שמסכן את הדבר האמיתי שיגיע בקיץ הבא
ממועמד מוביל לראשות הממשלה ששובר שתיקה אחרי חודשים ארוכים, אפשר היה לצפות להרבה יותר. למזלו של נפתלי בנט, העריכה עשתה את ההבדל בין הריאיון עצמו לכותרות שזלגו ממנו למהדורה המרכזית
מדינת ישראל מפגינה את עליונותה בשמי איראן, עליונות שהתאפשרה בעיקר בזכות הפער הטכנולוגי שהשכלנו לפתוח מאויבינו. במקביל מחבלת הממשלה, באמצעות תקציב המדינה, בדור העתיד של המדענים, לוחמי הסייבר והטייסים. וגם: החלונות שלי כמשל על מצב העורף
תכנית הדגל של ערוץ 14 הפכה למקום שאליו מגיעים כדי לנסות חומרים לקראת הבחירות. אתמול היה תורו של סמוטריץ' - ומה שהוא אמר צריך להדיר שינה מעיניה של כל אם לחייל בצה"ל
שש אחרי המלחמה: ראש ממשלה נואם כמו מנהיג ערבי, הרמטכ"ל כמו פוליטיקאי, טראמפ משפיל אותנו בפני כל העולם, הציבור מפוחד ואיראן נהנית מהספק. כמה נקודות למחשבה ביום שאחרי, זה שבו התבשרנו גם על נפילת שבעה לוחמים בעזה
שר האוצר של מדינת ישראל מתנהג כמו ילד שמיהר לצאת מהממ"ד בטרם התקבל אישור מפיקוד העורף. כרגיל הוא מקווה לטוב, אבל האם יש לו על מה להתבסס?
רגע של חישוב מסלול מחדש על ידי כל המעורבים במלחמה באיראן, הוא הזדמנות טובה לבדוק כיצד הפך חלום השלום הלא מציאותי של השמאל, לפנטזיה ימנית מציאותית עוד פחות
"רוקדים עם כוכבים" הייתה אמורה לפתוח לנו חלון בממ"ד, כדי שנתאוורר מעט. במקום זה היא ניסתה לרגש בכוח, עד שהתעצבנתי אפילו על אמיר שורוש. למה לא לתת לנו בידור קל כשזה בדיוק מה שאנחנו צריכים? למה להעמיס על מציאות חיינו הלא פשוטה את כל השמאלץ הזה?
התקיפה באיראן היא כורח המציאות, בלי קשר לעלותה. דווקא בגלל זה מצופה מממשלה שיודעת להגיד "לא" לוויטקוף, לגלות את אותה תקיפות גם מול גפני. הבעיה היא שהכלכלנים באוצר מזינים אותה בניירות עבודה שמשקפות את הקפריזות של שר האוצר
במחנה המתנגדים טוענים שהמתקפה באיראן נועדה להרחיק את חקירת קטארגייט, בעוד שבמחנה המתלהבים מפרסמים כבר שטרות של 5,000 שקל עם דיוקן בני הזוג נתניהו. בתווך עומדים רוב הישראלים ששואלים אם אפשר להיות אחראי באותה המידה גם למחדל וגם להצלחה
אזרחי ישראל לא יכולים לצאת לחו"ל למרות שמטוסים מורשים להמריא מנתב"ג. מאותה סיבה בדיוק הממשלה לא תחשוב פעמיים אם וכאשר תזדקק לכספים שלמענם עבדנו כל החיים. אל תגידו "לא ידענו" ביום שבו ילאימו לכם את החסכונות
אפשר לזעום על כך שנתניהו שוב בחר לדבר לעם ישראל דרך ערוץ הבית שלו. אפשר להשתגע מהאופן שבו הוא משפץ את ההיסטוריה, אבל בסוף מוכרחים להודות: כשנתניהו במצב רוח טוב, הוא פרופורמר ברמה של מי שהיה יכול לנצח אפילו ב"רוקדים עם כוכבים"
העיתונאי ארי שביט הוזמן ל"אזור מלחמה" כדי להתווכח על נחיצות המלחמה באיראן, אבל מצא את עצמו מותקף אישית. ככה זה כששונאי נתניהו מתוסכלים נוכח מה שנראה כשעתו היפה
זה הסיפור על הדלת שהפרידה ביני, שמספר לכם על חוויותיי מהבוקר, לבין מי שהיה עלול להיות מוטל עכשיו בתוך שלולית של דם. אתם לא מאלה שנכנסים לממ"ד? עשו טובה ולפחות קראו עדות של מי שהיה סרבן מיגון לפני שתישארו בסלון
הטור הזה היה אמור לעסוק בכפכפים שעולים אלף שקל, אלא שבסופ"ש הפך הפער הצרכני לנושא של חיים ומוות: לעשירים יש דירה חדשה עם ממ"ד והשרים מתחבאים בבונקר. ואם אתם ממוצעים או אפילו עניים? כדאי שתתפללו שלא ייפול עליכם טיל
אפשר שלא הייתה לו ברירה אחרת, אבל ראש הממשלה לקח את ההימור הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל מאז הכריע דוד בן גוריון בעד הקמתה. כדור הרולטה מקפץ בין בת ים לטהרן, כשבוושינגטון עוקבים בעניין