הקלאסיקה של הקלאסיקו: משחק הכדורגל הכי טוב של העונה. נקודה
אל המשחק הזה באתי ציני, אבל ההצגה על הדשא השאירה אותי פעור פה. תגידו שאין הגנות, תגידו שהליגה הספרדית בנסיגה, אבל בסוף גם אתם תודו: מה שנראה על הדשא ב"הר היהודים" היה כדורגל מעולם אחר
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
אל המשחק הזה באתי ציני, אבל ההצגה על הדשא השאירה אותי פעור פה. תגידו שאין הגנות, תגידו שהליגה הספרדית בנסיגה, אבל בסוף גם אתם תודו: מה שנראה על הדשא ב"הר היהודים" היה כדורגל מעולם אחר
לא רק דפוסי צריכת החדשות בישראל משתנים, אלא גם העיתוי. בעידן טראמפ החדשות קורות בלילה, מה שמקשה על המעקב אחר האירועים, אבל רגע, איפה היה אתמול עמית סגל?
ביקור של נשיא ארה"ב באזור, היה פעם משהו שיודעים מה הוא צפוי להניב. הפעם כולם באפילה: איזה נשיא אמריקאי יגיע למזרח התיכון - זה שמאיים על עזה בפתיחת שערי הגיהינום או ההוא שרוקם עסקה סעודית בלי ישראל?
תכנית הדגל של משדרי התעודה בישראל לא הצליחה להסביר, ביותר משעה של ריאיון עם עומר שם טוב, למה לא ניתן היה להסתפק בכתבת מגזין. מזל שהסוף הטוב הצליח לרגש ולסחוף
חוק שיסדיר את השוויון בנטל, חוק שיסנכרן את החופשות במערכת החינוך עם אלה של ההורים, חוק שיצמצם את תאונות הדרכים וחוק שיגביל את כהונת ראש הממשלה - בלי קשר לנתניהו - אבל יחזק את מעמדו. הנה ארבעה חוקים שהם כל כך טובים, עד שאין להם סיכויים
קומדיה ישראלית בארבע מערכות: מהרעיון של הח"כ הזוטר, דרך הפגיעה במעמד השופטים, המשך בעמדה המתחסדת של שר האוצר וכלה בעובדה שהסיפור למעשה אינו נגמר
בשבוע האחרון עבר המאבק מהרחובות אל מקומות העבודה. הכל מתחיל כמובן בפשע המיניסטריאלי של שר האוצר, אבל הכדור כבר מתגלגל לפתחם של בתי הדין לעבודה. מסתבר שלא רק המורה חולה, אלא גם המדינה
כמו בני זוג שמתגרשים, כמו קבוצת כדורגל רגע לפני פיטורי מאמן, כמו עסק שבעוד כמה ימים ייקלע לכינוס נכסים. 24 השעות האחרונות בחיי מדינת ישראל מתחברות לסימן אזהרה אחד גדול. הבשורה הרעה: לא נראה שמישהו מסוגל לעצור את הטירוף
שמעתם על החוק שיגדיל את שכר חברי הכנסת? אל תתנו להתנגדות של שר האוצר לבלבל אתכם: אם יאושר, יזכו "הנבחרים" לתוספת שכר שנתית של עשרות אלפי שקלים. אם ייכשל, לפחות יידעו שהצליחו לפגוע עוד קצת במעמדם של אלה שהם הכי שונאים
ממשלה שרוב חבריה לא שירתו במילואים, שולחת היום עשרות אלפי צווי 8 וביקשה מבית המשפט לאסור על שביתת מורים: יידע כל חייל מילואים שגורל ילדיו מופקד בידי מי שעושה את מלאכתו מכורח צווי מניעה. בינתיים, עוד לפני הכרעת הדין, הותר לפרסום דבר נפילתם של שני חיילים
למה הכלכלה אינה מדע מדויק, מה הקשר בין כדורגל לפריון בעבודה, מה השפעתם של החטופים בעזה על המשק הישראלי - ומה היה אומר על כל אלה חוזה המדינה?
אפילו מי שתכנן לשכוח לרגע מכל מה שאין פה ולחגוג את מה שיש, הבין שהשנה זה פשוט בלתי אפשרי. וממש כמו ב-7 באוקטובר: זה שיש לנו עסק עם חלאות, לא פוטר אותנו מאחריות
אם יש משהו מעצבן יותר מהתייקרות הטיסות בישראייר, בפעם השנייה בתוך חצי שנה, הרי זה רק התירוץ המפוקפק לפיו הגורם להתייקרות הוא שער האירו. שערי מטבעות החוץ הם כמו קסם: כשהשקל נחלש המחירים שלנו עולים, אבל כשהוא מתחזק - הם לא יורדים
דווקא ביום שמצדיע לגבורה עילאית, בחרו שרי הממשלה לנהוג כפחדנים, כפי שמוכיח השיבוץ השערורייתי שלהם לטקסים בבתי העלמין. האם אין זה אלא סימן להתנהגותם גם בימים כתיקונם? כורסאות עור הצבי ישראל, על במותיכם חלל
"הותר לפרסום" חזר לחיינו ומניין החללים בעזה שב לעלות. רק שלמלחמה הפעם אין קשר להכרעת חמאס או להשבת חטופים, יש לה רק מטרה אחת: לשנות את דעת הקהל, שתומך בהפסקתה בהסכם
דיון שהחל תוך כדי צפייה במשדרי החג בטלוויזיה, הפך למסע בין מותגים: האם למשהו שבא לעולם כדי להרוויח כמה שיותר כסף, יש גם ערכים? מה קורה כשכל מותג שאנחנו אוהבים מתנגש עם מי שאנחנו רוצים להיות?
מהשעמום מהטקסים הרשמיים, דרך המאפיין שבלט בדיווחי הכתבים מפולין ועד לטקס אחד שדווקא כן הצליח לרגש. הטלוויזיה של ערב יום השואה
סמוטריץ' בעד גיוס, קיש קשוב לחטופים - שני נושאים חדשותיים שאין ביניהם חוץ מהעמדת הפנים. לפניכם תמצית הגועל שבמערכת הפוליטית, כפי שהדגימו לנו מי שיגידו כל דבר, העיקר לשרוד פוליטית
אתמול התפרסם בוואלה כי איש עסקים חרדי שהזדמן כמבקר לפסטיבל בחיפה, שילם 82,300 שקל למארגנים כדי להשמיד את החמץ במתחם. עוד לפני שבודקים האם זה חוקי, צריך לשאול: האם זה חכם?
הדיון בחוק הגיוס וחוסר השוויון בנטל מעוררים פיהוק בקרב מי שנמאס להם כבר לשמוע על הנושא, אבל התחקיר הזה הצליח לחמוק מכל הקלישאות ולגרום לצופים לתפוס את הראש בכאב. מעל לכל, זו הציניות המשוועת של הפוליטיקאים שזועקת מכל פריים
עם צאת החג, חיכה עם ישראל לבשורה, להבטחה, למשהו שייתן לנו תקווה. במקום זה קיבלנו מופע ילדותי של ראש ממשלה שנוהג כקפטן קבוצת כדורגל שהפסידה
אולי לא לכך התכוון נשיא ארה"ב, אבל בניסיון שלו להעניש את הסינים, הוא לימד את כולנו שיעור חשוב בחלוקה בין עשירים לעניים. הנה הסיבה שיש מי שיעשו מיליארדים, בעוד אנחנו נמשיך לרדוף בכל חודש אחרי כמה אלפי שקלים
בשבוע של חדשות עגומות בלטה לטובה כלבה אחת, שאחרי תלאות של שנה וחצי בעזה, שבה מאושרת לזרועות בעליה הנרגשים. כשנזכרים שהשבוע הזה התחיל בכלל עם לינץ' בכלב בפתח תקווה, עולים דווקא הרהורים על אנושיות
הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפקד חיל האוויר, הוכיחו השבוע שאפשר להיות מי שכבר ראו הכל במדים ועדיין טירונים מוחלטים בכל מה שקשור לביצה הפוליטית, שמבעבעת מעל ראשיהם
תחזית, אפילו אם היא של בנק ישראל, היא בסך הכל הערכה. הבעיה היא שכאשר מחברים את כל הנקודות, עולה ממנה תמונה עגומה. עוד בעיה: סביב שולחן הממשלה אין אפילו אחד שיודע איך להפוך את המספרים לתמונה
מה האמירה של יאיר נתניהו לנשיא צרפת אומרת עליו, הוא אולי עיסוק לפסיכולוגים. מה שמדאיג יותר הוא מה שהיא אומרת עלינו: באילו מדינות מתייחסים למוצא פיהם של קרובים-מקורבים?
נוה דרומי אפילו לא מנסה לשוות להתנפלות שלה על שר המשפטים לשעבר מראית עין של ריאיון. ככה זה כשמגיעים לריאיון עם מטרה אחת: לשמוע רק את עצמך
החלטתו של נשיא ארה"ב ביום רביעי להשהות את הטלת המכסים, היא אולי הוכחה לכך שאפילו האיש הלא צפוי הזה, הבין שהגזים. האם טראמפ גאון שמבין יותר מכל הכלכלנים או שהוא פשוט התחרפן? במקרה שלו כל התשובות עשויות להיות נכונות
בין הבוחרים של איתמר בן גביר לא היו רק תומכי ימין גזעני, אלא גם כמה כאלה שפשוט נמאס להם שגובים מהם פרוטקשן. היום הם מבינים שטעו, אבל את הליצן מהטיקטוק כבר קשה להזיז
ש"ס היתה יכולה להיות הגשר בין החרדים לכלל הציבור, אך בחרה צד עם המלחמה שהכריזה נגד הגיוס ונגד החילונים, ששיאה בהתנכלות למתחם ביג בגלילות. לא רק שהחרדים משתמטים משירות צבאי ומעבודה, עכשיו הם גם מונעים ממי שמפרנס אותם להתפרנס בעצמו?