שבועיים ויום חלפו מאז הושבעה הממשלה החדשה. מדוע בעצם אנחנו סופרים את הימים? כי ככה אנחנו נוהגים, בוחנים שינויים לפי זמן, אותו מושג מופשט שנמדד ביחידות שונות ולפיו אנחנו מקבלים הרבה מאוד החלטות. בתוך הזמן הזה, שבועיים בלבד מאז שקמה ממשלה חדשה, כבר שמעתי השבוע לא מעט את המשפט "מאה ימים של חסד". כולכם מכירים את הכוונה בביטוי - התקופה שניתנת לשלטון החדש שבה מצופה כי הביקורת מן האופוזיציה, התקשורת, בעלי הכוח והעם תהיה מינימלית בשל חוסר הארגון המאפיין תקופה זו של חילוף.
מי המציא בכלל את הרעיון הזה? ולמה דווקא מאה ימים?
מסתבר שאין תשובה ברורה ומוחלטת, וזה לא באמת חוק חברתי אלא פשוט ביטוי שתפס. בנוגע לפרשנות מנין הוא צמח - תלוי את מי שואלים. יש שאומרים שזה קשור לתקופת הישרדות שלטון נפוליאון, שהגיע לפריז ב-20 במרץ 1815 ושלט שם תקופה של 100 ימים עד שהפסיד בקרב ווטרלו ,אבל אם תשאלו בארה"ב, זה התחיל אצלם, או יותר נכון אצל הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט.
רוזוולט נבחר ב-1932, בשיא תקופת השפל הגדול. הוא ערך שינויים מהירים ומשמעותיים בכלכלה ובמדיניות, ובעצם בתוך 100 ימים העביר מספר חסר תקדים של 76 חוקים חדשים, כדי לשנות במהרה ולנסות להקל על התקופה. היסטוריונים אומרים שלא היה נשיא כמו רוזוולט. עבור האמריקאים 100 הימים הראשונים ממש מסמלים נקודת זמן שבה מותר וצריך גם לבחון את המציאות השלטונית, האם באמת מומשו הבטחות הקמפיין. היום זה כבר כל כך תפס, עד שזה זולג גם לכל תפקיד בכיר בחברה כלכלית וארגונית.
הבעיה היא שהביטוי כל כך נפוץ, שהיום כבר משתמשים בו להנמכת ציפיות. ב-1961 אמר הנשיא קנדי על המלחמה הקרה: "כל זה לא ייגמר ב-100 ימים ראשונים וגם לא ב-1000 ימים, לא בכל תקופת כהונתי ויתכן אולי שזה ידרוש תקופה של כל החיים, אבל יחד עם זאת בואו נתחיל". מי שכן פתח בהילוך גבוה את הקדנציה היה ג'ו ביידן, שמילא 25 מתוך 61 הבטחות הקמפיין במהלך 100 הימים הראשונים והתחיל לעבוד במהלכם גם על 33 הבטחות אחרות. אצלנו אפשר יהיה להתחיל לספור שוב כשיושבע יצחק הרצוג לנשיא.
אבל יש כאלה שלא סופרים 100 ימים, אלא 90 - פשוט משום שמדובר בשלושה חודשים "עגולים". גם אם יש חוסר הסכמה על המספר המדויק, נראה שעל הרעיון שיש לתת זמן בהחלפת שלטון או כניסה לתפקיד ניהולי חדש כולם מסכימים. רק תנסו להקיש בגוגל את המספר 100 או 90 בצירוף המילה "ימים", ותקבלו מבול ספרי הדרכה אין להצליח בעבודה מנהיגות ועסקים, איך להיכנס נכון לתפקיד חדש, מה הדרכים להיות מנהיג שמשנה סדרי עולם ו"עשה ואל תעשה" בתקופה הזאת.
יש מי שקורא לנקודה הזו "נקודת איזון", כפי שהיא מתקראת ברב המכר של מייקל ווטקינס "90 ימי חסד", שתורגם גם לעברית. ווטקינס, פרופסור למנהיגות ושינוי ארגוני כבר שני עשורים, עובד עם מנהיגים וחוקר את המציאות כשהם עוברים לתפקידים חדשים, צריכים לבנות את הצוות ולהעביר את הארגון שלהם טרנספורמציה. המסר העיקרי? לא בטוח שכולם שורדים אם הם לא עושים מה שהוא טוען שצריך לעשות ב-90 הימים הראשונים.
אף על פי שאנחנו מדברים כאן במהלך ימי החסד של הממשלה החדשה ואמורים לחכות בשקט עד לתום הספירה, כבר ראיתי כמה פוסטים ברשת שמתחילים להשמיע קולות התראה, לפיהם כדאי לממשלה החדשה להתעורר כי 100 ימים, איך אומרים, עוברים במהרה. הפוסטים מדברים על כך שממשלת בנט-לפיד עדיין צריכה לעשות כמה דברים סופר חשובים, כמו לחוקק את החוק להגבלת הכהונה לשתי קדנציות, חוק אי מינוי נאשם בפלילים לתפקיד ראש ממשלה/נשיא, לדאוג להקמת ועדת חקירה לפרשת הצוללות ויש כמובן עוד ועוד.
בתוך המציאות הפוליטית הסוערת של ישראל, לא צריך להסתכל רק על פוסטים ברשת כדי להבין שספק אם אצלנו אפשרי בכלל לספור מאה ימים של חסד, כשכמעט בכל שבוע יש אירוע שיכול להוות מבחן. חוק איחוד המשפחות שוב מייצר סדקים, שלא לדבר על התמודדות עם טרור הבלונים.
90 או 100 ימים - תספרו כמה שאתם רוצים, כשמדובר בפוליטיקה בישראל בוא נתמקד דווקא במילה "חסד". זה אף פעם לא פשוט.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה.