אכיפה וקוץ בה: על היוזמה הבעייתית של ליברמן להדק פיקוח על מזומן

החופשות, השיפוצים והובלות הדירה - חודשי הקיץ מביאים עמם הוצאות שרבים מאיתנו התרגלו לבצע במזומן, אלא שנוכח "חוק המזומן" עלינו לחשב את צעדינו מחדש. מדוע ההוצאות הצפויות לנו בחודשי הקיץ מדגישות כי המדינה הלכה רחוק מדי עם החוק הדרקוני?

עו"ד אורי גולדמן
בווידאו: שר האוצר ליברמן מבהיר שלא תהיה העלאת מיסים ומחמיא לח"כ אבידר (צילום: ערוץ הכנסת)

חודש אוגוסט שנמצא כבר ממש מעבר לפינה, מביא עמו הרבה יותר מלחות בלתי סבירה וחום קיצוני. על-פי כל ההערכות ונתוני עבר, בחודש הקרוב, בייחוד נוכח ההפסקה שנאלצנו לקחת כולנו מהשגרה במהלך שנת הקורונה, מאות אלפי ישראלים ינפשו עם הילדים באתרי הנופש השונים ברחבי הארץ. אחרים ינצלו את הירידה בנפח הפעילות העסקית המאפיינת את חודש אוגוסט לטובת ביצוע שיפוצים בביתם, או לצורך מעבר דירה.

מנקודת מבטי כמומחה במיסוי והלבנת הון, מדובר בחודשים בהם גם האזרח הפשוט נדרש לזהירות יתרה בנוגע להתנהלותו הכספית. זאת, בין היתר נוכח העובדה כי בעלי מקצוע רבים כגון מובילים וקבלנים, כמו גם בעליהם של דירות המושכרות בשכירות משנה ("סאבלט") במהלך חודשי הקיץ, מעדיפים פעמים רבות כי התשלום בעבור שירותיהם יבוצע במזומן ("אין ידיד נאמן ככסף מזומן"). אלא שמול ההעדפה הברורה הזאת של רבים, ניצב בשנתיים האחרונות "החוק לצמצום השימוש במזומן", אותו חוק ששינה באופן מהותי את גבולות האסור והמותר בכל הנוגע לשימוש של כולנו בכסף מזומן. החוק הזה עדיין לא הוטמע היטב על-ידי הישראלים - באופן החושף אותם לסכנה ממשית.

עוד בוואלה!

לא עוצר בשחור: ליברמן הכריז מלחמה על המזומן

לכתבה המלאה
לשלם במזומן? לא כל כך מהר, אבל זה באמת טוב? (צילום: ShutterStock)

בקצרה, אזכיר כי חוק המזומן, אותו רוצה שר האוצר אביגדור ליברמן להדק עוד יותר כעת, קובע שבעסקה בין עוסק ללקוח שמחירה עולה על 11,000 שקל, אסור לעוסק לקבל תשלום במזומן שגובהו עולה על 10% ממחיר העסקה או 11,000 שקל, לפי הנמוך מבין השניים. כך למשל, בעסקה על-סך 30,000 שקל מותר לשלם במזומן רק 3,000 שקל (ולא 11,000 שקל). בעסקה בין אנשים פרטיים, מגבלת התשלום במזומן עומדת על 50,000 שקל. על פי הידיעה שפורסמה בוואלה! כסף, קיימת אפשרות שבעתיד יצומצמו תקרות הסכומים ל- 6,000 שקל לעוסק ו- 15,000 שקל בין פרטיים.

מי שמפר את הוראות החוק, צפוי לעיצומים כספיים משמעותיים הנגזרים כאחוז מהסכום ששולם במזומן בניגוד לחוק: עד 25,000 שקל - 15%; בין 25,000 שקל ל-50,000 שקל 20%; ומעל 50,000 שקל - 30%. העיצום הכספי מוטל על שני הצדדים לעסקה, כאשר העיצום הכספי מוכפל אם אותו אדם נתפס בעבירה בפעם השנייה ואילך בתקופה של שנתיים. בנוסף לכך, מגדיר החוק עבירה פלילית של "מעשה מרמה במטרה להתחמק מהאיסורים הקבועים בחוק", שעונשה הוא עד 3 שנות מאסר.

המדינה התבלבלה

ואחרי שהצבנו את תמרורי האזהרה הנדרשים, אפשר להתפנות גם לאבסורד שטומן בחובו החוק, ומתגלם בחודשי הקיץ ביתר שאת. חוק המזומן נועד, לפי דברי ההסבר שצורפו לחוק, לצמצם את ההון השחור, ולהיאבק בהלבנת הון, השתמטות ממס ומימון טרור.

אלא שהדוגמה להוצאות היומיומיות הצפויות לרובינו במהלך חודשי הקיץ, רק מדגישה באופן חד וברור עד כמה בשם התכליות החשובות הללו, הלכה המדינה כמה צעדים רחוק מידי - עד כדי פגיעה בלתי מידתית בחופש הפרט שלנו. כך למשל חופשה משפחתית באילת בדר"כ עולה מעל 11,000 ₪, וכך גם חופשה בחו"ל, שיפוץ דירה, קניית רכב יד שניה, קניית ריהוט לבית וכיוב', באופן שמגביל התקשרויות מעין אלה במזומן.

אין חולק כי ההון השחור היא תופעה שלכל מדינה יש את הזכות, ויש שיאמרו גם את החובה, להיאבק בה. לא רק בגלל שהיא מקטינה את הכנסות המדינה ממסים, אלא בעיקר מכיוון שהיא מממנת לעתים קרובות פעילות עבריינית הפוגעת בביטחון הציבור.

אלא שמכאן ועד להגביל תשלום במזומן ביחס לכל עסקה שהיא, ובסכומים נמוכים להפליא של כמה אלפי שקלים - הדרך ארוכה מאוד. וכל זה, מבלי שדיברנו על ההכללה הגורפת שעושה כאן המדינה, כאילו כל עסקה במזומן היא בוודאות עסקה שלא תדווח לרשויות המס, בבחינת השחרת (תרתי משמע) כל העוסקים באשר הם. אין ספק שעברייני המס שמעלימים סכומים גדולים מצאו כבר דרכים לעקוף את החוק, כך שהמצב שנותר הוא שהאזרחים הפשוטים "נתקעו" עם הסכומים הקטנים יותר שמציקים להם בחיי היומיום.

עד עכשיו לא ברור אם החוק השיג את מטרותיו (צילום: פלאש 90, יונתן זינדל)

עד עתה לא ברור האם חוק המזומן השיג את מטרותיו והאם אכן צמצם את תופעת ההון השחור וזאת מכיוון שרשות המסים האמונה על החוק טרם פרסמה נתונים רשמיים. מה שברור הוא שעקב חוק המזומן מרחפת מעל ראשם של הישראלים סכנה בלתי מבוטלת, לטעמי מופרזת למדי, שעצם קיומה מכריח אותנו להזכיר שוב ושוב את נקודת המוצא הראויה לכל דיון העוסק בהגבלות שמטילה המדינה על אזרחיה: הריבון במדינה דמוקרטית הוא העם. ובהקשר זה כדאי לזכור שהחירות והחופש של אזרחי המדינה היא אינטרס ראשון במעלה, הרבה לפני הדאגה של המדינה מהכנסותיה ממסים.

הכותב הוא עו"ד ממשרד גולדמן ושות', מומחה למיסוי, עבירות כלכליות ואיסור הלבנת הון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully