משבר הקורונה טרף את הקלפים ושינה את שוק העבודה בישראל. האתגרים הרבים שניצבו בפני המשק, יצרו הזדמנויות חדשות והותירו רבים שמתלבטים לגבי עתידם. המהדורה השנייה של "תוכנית עבודה", התוכנית שמספקת לכם מבט מבפנים לעשייה של ההסתדרות למען העובדים בישראל, עושה סדר בדברים ותחילה התארח באולפן וואלה! לשיחה מרתקת עם מירב מילר מנכ"ל האגף להתאגדות, עמיחי סטינגר, שדיבר על ההשפעה שהייתה לשנה החולפת על התאגדויות העובדים.
"תהליך התאגדות לא מתחיל בשטח בדרך כלל, אלא בשיחות אצלנו במשרד או במקומות אחרים", אמר סטינגר. "פונים אלינו ואנחנו מבררים למה רוצים להתאגד, על איזה סוג של מקום עבודה מדובר ועוד ומסבירים איך הדבר צריך לעבוד כדי שהתהליך יצליח. אנחנו מנסים להוריד את החששות, כי מדובר בדבר גדול, אבל לא מפחיד. אנחנו מלווים את העובדים עד להשגת היעד - חתימה על הסכם קיבוצי והתארגנות בהסתדרות".
"כל התאגדות צריכה את השחקן המרכזי שלה", הוא הוסיף. "אבל בסופו של דבר מדובר באוסף של אנשים ויש צורך בשותפים לדרך, שבוחרים לעשות שינוי בחיי העבודה שלהם. לכן, הדבר הראשון שננסה לברר כשפונים אלינו זה האם לפונה כבר יש שותפים לדרך".
על המהלכים שעזר להוביל בשנים האחרונות אמר סטינגר: "המהלך שאני גאה בו יותר מכל נעשה לפני שלוש שנים וחצי בערך. נוצר שינוי כלשהו באופן בו הביטוח הלאומי חישב את השכר למטפלות הסיעוד, שדואגות לאזרחים הוותיקים והסיעודיים שלנו. הגיעו אלינו כמה מטפלות ובהתחלה המצב נראה בלתי אפשרי, כי יש בערך 80 אלף מטפלות שכל אחת מהן נמצאת במקום אחר. זה לא משרד שמגיעים אליו כל בוקר. אז אני מודה שהייתי סקפטי, אבל הן אמרו שאנחנו חייבים לעזור להן ולעמוד מאחוריהן ואז זה יצליח. כינסנו פגישה אצלנו בהסתדרות, הגיעו 30 מטפלות בערך מכל הארץ ונאבקנו לצידן, כולל הפגנה גדולה בתל אביב, ואנחנו מקווים שנגיע גם איתן להסדרה. יש הרבה מהלכים, בחברות תקשורת, חברות ביטוח ועוד ואנחנו גאים בכולם, אבל זה שהצלחנו לקחת את העובדות האלה, שאף אחד לא שם לב אליהן, ולזקוף להן את הגב - זה אחד הדברים החשובים שעשינו בשנים האחרונות".
ועד כמה הקורונה שינתה את אופי הפעילות שלכם והשפיעה על הרצון להתאגד?
"הקורונה הבהירה לכולם שאין תעודת ביטוח, לא משנה איפה אתם עובדים או מה אתם עושים. המצב יכול להשתנות במחי נגיף שאף אחד לא שמע עליו. אנשים חוזרים לבקש לעצמם את הדברים הבסיסיים ביותר ורוצים לדעת שלא משנה מה יקרה - יהיה שם מישהו עבורם, שילווה אותם, גם בתהליכים קשים של פרידה, פיטורים או צמצומים. הנגיף מקשה גם עלינו, כי יש הרבה אנשים שמעדיפים לשמור כרגע על הקיים במקום להרים את הראש, אבל בכל זאת הצלחנו לעשות השנה התאגדויות משמעותיות. בכל מצב, עדיף להיות עובד מאוגד מכזה שתלוי רק בהנהלה שלו ובטח שבעתות משבר".
בהמשך הגיעה לאולפן חסיה בכר, מנהלת "המוקד לכל עובד", מוקד המידע והשירות של ההסתדרות: "המוקד הוקם כדי לתת מענה לכל עובד במדינה, חבר הסתדרות או לא, בנושאי זכויות עובדים, הכוונה וייעוץ משפטי", הסבירה. "אנחנו גם מספקים מידע לגבי צרכנות וקמפיינים של ההסתדרות".
המוקד מספק כיום מענה בימי ראשון עד חמישי, בין 8:00 ל-18:00, בטלפון 2383*, בשפות עברית, ערבית, אנגלית ורוסית: "בכל יום מגיעות מאות פניות", סיפרה בכר. "אנחנו מלווים עובדים רבים, שיכולים לדבר במוקד עם עורכי דין, משפטנים, מזכירי איגוד מקצועיים עם ידע וניסיון עשיר ועוד. השירות מיועד לכל מי שזקוק לליווי בנושא דיני עבודה או רוצה הכוונה לגבי הסכם ההעסקה שלו".
נניח מתקשרת מישהי ומתלוננת על הלנת שכר - מה קורה מאותו רגע והלאה?
"הנציג יקשיב לה, יכיל את הדברים, ירגיע וייתן תחושת ביטחון ונימוקים משפטיים. הוא יסביר איך נוכל לסייע עם הכוונה וליווי משפטי ואז מוגשת התלונה והנושא מתגלגל, בשאיפה לסגור אותו עם פתרון מלא. רוב השיחות למוקד הן בנושאי פיצויי פיטורים, חל"ת ומעסיקים שלא פועלים בהתאם לחוקי דיני עבודה. נתנו גם מענה בנושאי הסכמים קיבוציים מול מעסיקים".
לסיום שוחחה מירב עם איריס אביטל, אחות בריאות הציבור, שסיפרה על השנה המורכבת שעברו היא וחברותיה למקצוע: "סקטור האחיות רחב ואנחנו, כאחיות בריאות הציבור, מורגלות בבלת"מים שנופלים עלינו, אבל הקורונה נמשכת הרבה יותר מהרגיל ובהתחלה לא הייתה שום שגרה וקצת הלכנו לאיבוד. עבדנו 24/7 והפסקנו את כל העבודה השגרתית שלנו כדי להתגייס לזה. היו משמרות ארוכות, בלתי נגמרות והמון סבל מול המטופלים והמאושפזים, עומס מטורף שנוצר בגלל חוסר בכוח אדם. הכל נופל על אותם אנשים והאחיות פשוט עבדו יותר ויותר".
ההסתדרות הייתה אחד הגופים הראשונים שעזרו למערך שלכן. איך זה הרגיש ואיפה הייתה המדינה באותה עת?
"בתחילת ההתפרצות של הקורונה המדינה לא כל כך ידעה מה לעשות עם עצמה. הפילו עלינו את החקירות האפידמיולוגיות המפורסמות עד שהבינו שזה לא הגיוני, כי אין כוח אדם לעשות את זה, למרות שעבדנו מהבוקר עד הלילה כל יום. הוכרז מצב חירום וכולם התגייסו, אבל נתנו לנו לעבוד המון שעות, בלי לתגמל ואז ההסתדרות נכנסה לתמונה ושמרה על הזכויות שלנו, כדי שנקבל תגמול כספי ושלא יוסיפו לנו עוד ועוד מטלות שאי אפשר לעמוד בהן. מגיע להסתדרות מילה טובה, כי זה באמת הבית השני שלנו ואני לא יודעת אם היינו שורדים בלי ההסתדרות".
