פיקוח הוא ממש לא המלצה: זה מה שקורה כשהכוח משחית

מה בין פייסבוק, פרסומת של אינטל וגריסת תלונות אנונימיות על הטרדה מינית? דנה פאן לוזון ראתה שוב בשבוע שעבר כיצד הכוח משחית. והדאגה האמיתית מהסיפורים? אי אפשר לצפות מאף אדם או עסק לשליטה עצמית כשיש לו יותר מדי השפעה בידיים

השיח הציבורי סובב לאחרונה סביב מושג הכוח במובן ההרסני שלו. כוח, אותו מנגנון שיכול להיות מאוד חשוב והכרחי כדי לנהל, הופך למשחית כשהוא מרוכז ביתר שאת. כמו כל גירוי, גם לכוח יש נקודה מסוימת שממנה הוא הופך כבר למסוכן.

כותרות החדשות בחודשים האחרונים מספקות תמונה מאוד ברורה לאן הרוח נושבת. יש התעוררות בריאה ורצון לגבולות, אבל גם קושי ביישום הרצון הזה. אנחנו מתעוררים ולא רוצים לראות אנשים וגופים כלכליים, שהכוח נותן להם להרגיש שהם יכולים לפעול בלי אחריות ובלי לשלם את המחיר של הנזק החברתי שהם עושים.

טוב לדעת (מקודם)

מדרסים בהתאמה אישית בחצי שעה - ואתם יוצאים לחיים חדשים

לכתבה המלאה
זה לא הוא, זה הטבע האנושי (צילום: רויטרס)

בשבוע שעבר פורסם בחדשות שישראל יוצאת ביוזמה נגד פייסבוק. משרד התקשורת רוקם מהלך שבו צוות מומחים יבחן אם פייסבוק תהיה אחראית משפטית לפוסטים שיפורסמו בה. התקווה היא שישראל תעשה צעד חשוב, שמטרתו לרסן את הכוח של זו שעושה בו שימוש בלתי מבוקר. לא מקרי שלאחרונה פייסבוק נתקפת גם על ידי אלה שעבדו בה.

בנושא אחר ובפן לא עסקי, השר אלעזר שטרן הכחיש את דבריו שלו אודות גריסת תלונות אנונימיות של הטרדה מינית. ככה זה עובד, כשהכוח בידך אתה יכול לגרוס את החלשים. כשהמציאות כל כך לא מאוזנת ולא מפוקחת, יש כאלה שנדחקים לפינה ורק באנונימיות יכולים לשלוח פיסת כוח אחרונה.

לגרוס את פיסת הכוח האחרונה זו בריחה מאחריות ודרך מצוינת להישאר בעמדתך הנוחה. דלגו כמה שבועות לאחור - השיח על הטרדות מיניות ושימוש בכוח לרעה נשאר בכותרות, הפרצופים והשמות רק מתחלפים, אם מדובר בסוכני דוגמניות, שחקנים, כוכבי ספורט, זמרים ואנשי עסקים. וכן, גם ראשי ממשלה.

לא צרכנות - סגידה

כפי שהדיכוטומיות הפוליטית רק הלכה והקצינה בשנים האחרונות כך גם הפער בין החזקים לחלשים. פייסבוק היא רק דוגמא כלכלית שיווקית אחת. הכוח של חברות מסוימות הפך כל כך גדול, כך שגם אם יש להן מתחרות הן לא באמת מאיימות. ייתכן שגם אנחנו אשמים , כל עוד אנחנו ממשיכים לשתף פעולה ולעיתים גם ממש לסגוד לענקיות הכלכליות ולמוצרים. "סגידה", מילה שמשקפת דת ולא צרכנות - וזו לא הגזמה.

רוצים הוכחה? תסתכלו על הפרסומת של אינטל, שיצאה רק לפני מספר ימים עם מסר שלא משאיר דבר באפילה ושם את המציאות הכואבת על השולחן גם עבור החברה עצמה. אינטל קוראת למשתמשי אפל "צרכנים תחת כישוף".

בפרסומת שמנוהלת כניסוי חברתי, אינטל מציגה לנבדקים מוצרים ואומרת להם "לא ידעתם שהם קיימים? אתם שבויים של מותג אחד, אתם תחת כישוף, ממש מכורים". לראות ולא להאמין. האם אינטל בכזאת מצוקה, עד כדי כך שבחרה באסטרטגיה השיווקית כדי להראות שהיא פשוט לא מצליחה לעמוד מול המתחרה החזקה?

בפרסומת, אגב, צרכני אפל נכנסים זה אחר זה לחדר מסיר הכישוף (בתקווה) של אינטל ופשוט מצהירים שהם צרכנים שבויים של אפל. אחת אומרת שהיא נערה שחיה בעולם של אפל, שניה מעידה שהיא מאה אחוז נאמנה לאפל. המילה 'אפל' חוזרת על עצמה עשרות פעמים כמו מנטרה. סגידה, כבר אמרנו.

רוצים לקנות אפל ולא אינטל? אין בעיה, אבל נשאלת השאלה מה קורה לנו? כמה כוח אנחנו נותנים לחברות הללו? ההערצה למוצרי טכנולוגיה מעמידה בכל שנה אנשים בתור שעות כדי להיות ראשונים שרוכשים את הגרסה המשופרת החדשה. ובחברות, כמובן, מביטים בהנאה.

המחקר הפסיכולוגי המגדיר את התופעה של כוח משחית נקרא "פרדוקס הכוח" . דטשר קלטנר, פסיכולוג חוקר מאוניברסיטת קליפורניה, השווה אדם בעמדת כוח לאדם שעבר נזק מוחי. הוא הראה כיצד אנשים עם הרבה סמכות וכוח מתנהגים כמו חולים עם נזק באזור של המוח שאחראי על אמפתיה וקבלת החלטות. הכוח גורם להם להתחיל להתנהג בטיפשות, הם מפלרטטים ללא הפסק בצורה לא ראויה וממש הופכים להיות אימפולסיביים.

אחד המחקרים המעניינים בתחום מראה באופן פשוט את ההשפעה של כוח עלינו. החוקר אדם גלינסקי לקח משתתפים וגרם לחלקם לחשוב על אירוע שבו הם היו בעמדת כוח והרגישו חזקים. למשתתפים אחרים אמר לחשוב על אירוע שבו הם הרגישו חלשים.

לאחר מכן ביקש מכולם לצייר אות על המצח שלהם. החוקר מצא שהמשתתפים שהותרמה להם תחושת כוח נטו לצייר את האות ככזאת שלא יכולה להיות מובנת על ידי האחרים, הם פשוט ציירו אותה בצורה שנוח להם בלי לחשוב איך יקרא אותה החוקר או כל אדם אחר שמביט בהם. לעומתם, אלו שחשבו במחקר על סיפור שגרם להם להרגיש חסרי כוח, דאגו יותר לכתוב את האות תוך שהם כן לוקחים בחשבון את יכולת הקריאה, לא רק של עצמם אלא גם של האחרים.

המסקנה מהמחקר הייתה ברורה - אנשים שמרגישים שבידם כוח רב מדי לא מצליחים לקחת בחשבון את נקודת המבט של האחרים, הם בוודאות פחות מתחשבים. המחקר הזה, יחד עם עשרות מחקרים אחרים על השפעתו של הכוח, בשילוב של המציאות, צריך להעביר מסר ברור - הגיע הזמן להבין שלא מדובר במאפייני אישיות של אדם זה או אחר. לכוח עצמו יש השפעה. לכן, שיח, הצבת גבולות ופיקוח הם לא בגדר המלצה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully