צבא העם בע"מ: שכר החיילים והכיס של כולנו

עוד לא יבשה הדיו על הנייר שעליו הודפסה התוספות לתקציב הביטחון, כולל השערורייה שמכונה "תוספת הרמטכ"ל" וכבר הוכרזה כוננות בצה"ל, לא - לא מהסוג שינחית בתיבת הדואר שלנו צו-8, אבל בהחלט מהסוג שינציח את הצו-8 הכלכלי שכולנו מקבלים מעת לעת ממערכת הביטחון.

מדובר, להזכירכם, באותה מערכת ביטחון אדירה שלא מסוגלת לדאוג להסעות החיילים לבסיס ובחזרה, אבל עתה רוצה שלפחות יהיה להם כסף לבזבוזים בטרם ייאלצו להתגנב לתא המטען באוטובוסים בכדי להגיע לבסיס.

אחרי שדאג לקציניו הבכירים ולנגדים בקריה (למשל), התפנה צה"ל למאבק פופוליסטי במיוחד, על העלאת השכר לחיילי הסדיר בשיעור של 50%. מאיפה הכסף? אה, זהו - צה"ל, בנדיבותו, מוכן לשאת ב-30% מעלות התוספת. שזה במילים אחרות להגיד לנו, האזרחים, ש-70% - עוד לפחות חצי מיליארד שקל - הנותרים ימומנו על ידינו: משירותי הבריאות, הרווחה והחינוך.

לפני שיתחילו עם מזמורי "אנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים, לאנשי הסייבר יש ביקוש גבוה מחוץ לצה"ל, לאיראנים יש פצצת אטום" ועוד, נבהיר את המובן מאליו: צה"ל חזק הוא אינטרס של כל אזרח ישראלי, מפקדים טובים ואנשי מקצוע טובים חייבים להיות מתוגמלים על עבודה שנעשית 365/24/7 וכן, עבודה כזאת דורשת מחלק מהמפקדים להקריב את חיי המשפחה שלהם - ומלבד הערכת כולנו הם זכאים לפיצוי מלא על כך.

הבעיה שהתחושה היא שהמג"ד הקרבי הפך מעמוד השדרה של צה"ל לעלה התאנה שלו, זה שמאחוריו מתחבאים כל אלה שעושים מעט ומקבלים הרבה.

עכשיו אחרי שהסכמנו על כך שכולנו באותו הצד, הגיע הזמן לבחון את המהלך האחרון של צה"ל, שמקפל בתוכו את כל הציניות שנגדה יוצאים כל מי שמבקרים את המערכת - לא מתוך רצון להרע לה, אלא מתוך רצון להציב לה גבולות, להזכיר לה שעם כל הכבוד, היא למעשה חברת האבטחה הלאומית שבמקום להגיד מה היא מסוגלת לעשות או לא במסגרת תקציב נתון, הפכה את האבטחה לפרוטקשן: תנו לי עוד ועוד, אחרת יקרו פה דברים איומים... כאילו היה מדובר בעבריין שמאיים על בעל עסק.

לא במקרה צה"ל מעלה את סוגיית שכר חיילי החובה לדיון דווקא עתה: תדמית הממשלה בשפל, שר האוצר סופג ביקורת נוקבת על שזנח את הבטחת הבחירות שלו (שלא הייתה אלא פופוליזם טהור שנועד לגייס מצביעים צעירים) - וזה הזמן להעביר במחטף עוד תוספת שרק 30% ממנה מעוגנים בתקציב הביטחון.

כמובן שבדרך מספרים לנו על "מירמור" שאוחז בחיילי החובה נוכח העלייה בשכרם של משרתי הקבע. אמנם חלפו שנים רבות מאז שהייתי חייל בסדיר, אבל אני לא יכול לזכור אפילו מקרה אחד שבו תהיתי אפילו כמה מרוויח המג"ד שלי, זאת מהסיבה הפשוטה שחיילי החובה, בטח הקרביים שבהם, רואים לנגד עיניהם בעיקר את המ"כ, הסמל, הרס"פ - מקסימום את המ"פ, שלושת הראשונים הם חיילי חובה והאחרון הוא לרוב איש קבע בתחילת דרכו. מעבר לכך - המג"ד, המח"ט ואלוהים מרחפים ביחד על אותו ענן, כך בתודעתו של החפ"ש.

נכון שביחידות עורפיות המצב שונה מעט. ביחידות סייבר עובדים שכם אל שכם האקרים צעירים עם קצינים בכירים יותר, אבל הי - האם דווקא שם לא נדרש מבט של קנאה מצד הצעירים בבכירים, ולו כדי לגרום להם לרצות ולהישאר בשירות קבע? אז על מי בדיוק צה"ל מנסה לעבוד כשהוא מפריח שקרים, ממש כך, על "מירמור" כביכול של הסדריניקים, כלומר משרתי החובה?

צה"ל בונה, כרגיל, על האמפתיה שמעוררים החיילים בלב כל ישראלי וזו בדיוק הנקודה שאליה צריך להתייחס.

חלף העידן שבו צה"ל היה צבא העם. בימים שבהם מתגייסים רק כמחצית מהמועמדים לשירות ביטחון, הגיע הזמן להפסיק עם השקר הזה: אחוז הלא מתגייסים מבין המלש"בים עולה בהדרגה - הן משום הריבוי הטבעי באוכלוסייה החרדית והמוסלמית (שמתגייסות, בהכללה, רק בשוליים) והן משום עלייה מסוימת אך קבועה במספרם של מי שמרגישים שלא יקרה שום אסון אם לא יתגייסו, בתקופה שבה הסנקציה החברתית שננקטת כלפי מי שלא שירת הולכת ופוחתת.

העניין הזה מוכרח להדאיג גם ראשי צה"ל, אבל במקום להיערך אליו, הם מעדיפים לדחות ולדחוק את הקץ, בבחינת: תנו כמה שיותר תקציב עכשיו, את השחיקה בדימוי ובשיעורי הגיוס נשאיר כבר לרמטכ"ל הבא. אולי הצבא הוא גמל שמתקשה לראות את דבשתו שלו, לשם כך, לפחות על הנייר, היה אמור להיות שר ביטחון. אלא ש... אבוי - שר הביטחון, במקום להיות זה שממונה על הצבא, הוא בשר מבשרו, כלומר נציג הצבא סביב שולחן הממשלה.

אז מה ניתן לעשות? כאן נדרש אחד הניתוחים הכי כואבים בתולדות מדינת ישראל, אבל - אם להמשיך את הדימוי - ניתוח מציל חיים.

ביטול חובת הגיוס והחלפתה בחובת שירות לאומי בן שנתיים, שלא יתגומל אלא בהחזר הוצאות צנוע. המעבר הזה יאפשר גם גיוס של חרדים (שיוכלו להשתלב במקצועות נדרשים שבהם אין סכנה שייחשפו, ר"ל, לירך של מד"סניקית במכנסיים קצרים), גם של ערבים (שיוכלו להשתלב במגוון תפקידים נחוצים מבלי לחשוש שיצטרכו לירות בבני עמם) ואפילו של פציפיסטים מצפון תל אביב (אם להיצמד לסטריאוטיפ הלא מאוד מדויק), או נוער ימני שחושש שיורו לו לפנות מאחז.

זאת ועוד - משיוסרו חלק מהחסמים לגיוס, במסגרת שירות לאומי, יוכלו להחריף את הסנקציות נגד מי שיבקש להשתמט אפילו מזה, למשל - התניה של לא מעט הטבות הניתנות לאזרחי המדינה בשירות לאומי או צבאי.

צה"ל יהפוך לצבא של מתנדבים ויוכל לתגמל את מי שיבוא בשעריו בשכר דיפרנציאלי: מי שיעדיף לשרת שלוש שנים בתפקיד מנהלתי בבסיס עורפי, על פני שירות לאומי של שנתיים כסניטר בבית חולים או לוחם אש (כדוגמאות כמובן), יזכה לתגמול מסוים.

מי שיתנדב לשירות קרבי שלא יפחת מארבע שנים - יזכה לשכר גבוה בהרבה. הוא הדין לגבי אנשי קבע, שהיום מתוגמלים (למעט אפליה בתוספות כאלה ואחרות) רוחבית: מי שהביקוש לשירותיו במסגרת אזרחית הוא גבוה, יתוגמל באופן הולם, ממש כמו אותו מג"ד שרואה את ילדיו רק אחת לשלושה שבועות.

זה יהיה יותר הוגן כלפיהם, זה יהיה יותר הוגן כלפינו - וכן - זה יחתוך את השומן שנמצא לרוב בצה"ל במתכונתו הנוכחית, עם אנשי קבע רבים מדי שעושים פחות ומקבלים יותר.

ובחזרה אל חיילי החובה: שניים מילדיי כבר סיימו את שירות החובה שלהם. השלישית תקבל בקרוב את הצו הראשון שלה. כמה היא תרוויח עבור שירותה הצבאי הוא הדבר האחרון שמעסיק אותה ואת הוריה. הרי גם אם יגדל השכר ב-50% במסגרת המחטף הפופוליסטי שמנסה צה"ל לבצע, הוא לא יתרום לה מאום מלבד, אולי, תקציב בילויים משופר בסופי השבוע שבהם תגיע הביתה. ככל שהדברים אמורים בפסיכומטרי, שלא לדבר על לימודים ועוד - ממילא נדרשת השלמה של ההורים.

זאת ועוד: צה"ל פורט על מיתרי הלב שלנו שמתייחסים לחיילי החובה כ"ילדים" (ושוב, בהקשר הזה ראוי להזכיר את "ביזיון יום א'" במסגרתו צובאים חיילי סדיר על פתחי אוטובוסים).

רק שבתקציב אין יש מאין, וכולנו יודעים שהכסף הזה הרי לא ייגרע מתקציבו של סגן-שר לענייני שום דבר, אלא מהמקומות בהם הוא הכי נדרש: מסל התרופות, מהחינוך המיוחד, מנוער בסיכון ועוד - גם הם הילדים של כולנו לא פחות ממשרתי החובה. הגיע הזמן שיובן גם בצה"ל שהדרישה הפופוליסטית הנוכחית שלו רק תעמיק את הניכור, שכבר הולך ומתפשט, בין העם לצבאו.