לא רוצים לשלם ביוקר? אל תקנו משסטוביץ'

מי אשם בהתייקרויות? ברשימת החשודים המיידית בדרך כלל לא תמצאו את שסטוביץ', למרות שמדובר ביבואנית ענקית שמעלה מחירים מתי שרק מתחשק לה ונלחמת בכל מי שמנסה לייבא בזול. אולי הגיע הסמן לתגובה צרכנית הולמת? משסטוביץ' נמסר בתגובה: "העלייה הממוצעת הצפויה: 5.5%"

09/11/2021

הנה תרגיל קצר בדמיון מודרך: תעצמו בבקשה את העיניים לרגע קצר ודמיינו את כל השמות שמצליחים להכעיס אתכם בכל פעם שמדובר על יוקר המחייה:

מהממשלה שלשריה יש חשבון הוצאות מלא, כך שיוקר המחייה של האזרח הפשוט, קצת פחות מורגש בקרבם. עבור לרשתות השיווק - המקום שבו בסופו של דבר אנחנו נפרדים מהכסף שלנו, המשך ביצרנים גדולים, כמו למשל תנובה, אסם או שטראוס ואפילו הקרטלים החקלאים שקובעים מכסות ייצור בכדי לשמור על רמת מחירים גבוהה.

ספק אם תראו בין כל אלה את היבואנים - וספק גדול עוד יותר אם השם שסטוביץ' יעלה בראשכם, בטח לא כאחראי מרכזי ליוקר המחייה בישראל.

מי זה שסטוביץ' אתם שואלים? ובכן, מדובר במשפחה שיותר מכל משפחה אחרת (כמו שטראוס למשל), נמצאת אצלנו בבית כמעט על כל מדף - מהמזווה שבמטבח ועד לחדר האמבטיה: מסיר הפסטה ועד למברשת השיניים, מסבון הרחצה ועד לחומר הניקוי של הרצפה או החלונות.

ספק גדול עוד יותר הוא האם היינו מזכירים את השם הזה היום, אלמלא הודיעה החברה המשפחתית אתמול על עלייה של עשרות אחוזים במוצרים שהיא מייבאת ומשווקת בישראל: מוצרי פלמוליב למשל, יתייקרו בשיעור של כ-20%-40%, קולגייט לילדים תתייקר אף היא וכך גם מי-פה מתוצאת החברה. הוא הדין לגבי חומרי הניקוי מתוצאת אג'קס - התייקרות בפערים דו ספרתיים.

במילים אחרות: לא משנה איזה ארון נפתח בבית ובאיזה חדר, כדי למלא אותו מחדש ניאלץ לשלם יותר, הרבה יותר.

עוד בוואלה!

כיצד מתמודדים עם אסתמה?

בשיתוף zap doctors
יוני שסטוביץ. רונית מטיאס, מערכת וואלה!
יוני שסטביץ': אם החברה שלו רגישה כל כך לתמורות בינלאומיות בעלויות הייצור או השינוע, איפה ההנחה שלנו בגין עשרות האחוזים שהרוויחה בשנים האחרונות כתוצאה מהיחלשות הדולר?(צילום: מערכת וואלה!, רונית מטיאס)

איפה ההנחה שלנו?

אין עוררין על זכותה של חברה מסחרית להרוויח - ושסטוביץ' היא חברה משפחתית שנבנתה, מאז שנות ה-50 בעשר אצבעות. השאלה היא מתי הרצון הלגיטימי להרוויח הופך לחמדנות? מאחר שלמחוקק (שהיה אמור להגן עלינו דרך רשות התחרות או הרשות להגנת הצרכן, אך כשל) אין תשובה ברורה, בואו וננסה לנסח אותה ביחד:

לכאורה לשסטוביץ', כמו ליבואנים אחרים, יש כמה סיבות טובות להעלאת המחירים: חלק מחומרי הגלם התייקרו, מה שהוביל לעדכון התעריפים של היצרנים בחו"ל. כך גם עלויות השינוע הימי שזינקו מעלה: כל מכולה שנכנסת לנמלי ישראל עולה ליבואן יותר, בלי קשר לתכולתה.

שני הנתונים האלה לבדם היו אמורים להיות כתב ההגנה של יוני שסטוביץ', הבעלים ובנו של מייסד החברה (שרכש את חלקיה האחרים מידי אחיו).

למה קו ההגנה הזה קורס מוסרית? כי שסטוביץ' קונה את הסחורה ושירותי ההובלה שלו מעבר לים בדולרים - ומוכר לנו אותם בשקלים. אם נבדוק מה קרה לשער הדולר בחמש השנים האחרונות, נגלה התחזקות של השקל בערך ב-25%. במילים אחרות: אם שסטוביץ' כל כך רגישה להשפעה של תמורות גולבליות על מחירי מוצרי היבוא שלה, היינו אמורים ליהנות מהנחה גדולה של עשרות אחוזים על אותם מוצרים, עוד לפני שמשקללים פנימה את עלויות השינוע, נכון?

מישהו מכם קיבל הנחה שכזאת? כי אני לא - ממש לא - שכן אף אחד לא חשב שרווח משופר על פסטה ברילה או על משחת שינויים קולגייט או על שמפו של פלמוליב, מצדיק גלגול של חלק ממנו אלינו, הצרכנים. אך ראו זה פלא: רק עלה מחיר המכולה - וכבר מוגש לנו החשבון.

רשת ויקטורי: החליטה להכניס יבוא מקביל - וספגה כרטיס אדום מהיבואן(צילום: פלאש 90, מרים אלסטר)

שוק לא ממש חופשי

זה לא מקרה שהשם "שטראוס" (למשל), מוכר הרבה יותר מהשם שסטוביץ', למרות ששניהם נמצאים בכל בית בישראל בערך באותה המידה.

האסטרטגיה של משפחת היבואנים לאורך כמעט 70 שנות פעילותה, הייתה להעמיד בפרונט את המותגים: ג'ילט (שבינתיים אבד לה, כתוצאה משינויי בעלות אצל היצרן), קולגייט, פלמוליב, אג'קס ועוד.

עד כאן האסטרטגיה הזאת לגיטימית, שלא לומר מוצלחת, נכון? רק שבמקביל עשו בשסטוביץ' הכל כדי לחבל במאמצים של כל מי שניסה להביא את המותגים הללו ביבוא מקביל, זול יותר. בשסטוביץ' אספו מידע (כחוק, יש לציין) על יבואנים מקבילים והעבירו אותו ליצרנים בחו"ל בתביעה לחסום להם את ערוצי הייבוא.

לא רק אצל היצרנים בחו"ל השתדלה החברה, אלא גם בקרב הקמעונאים בישראל: כך למשל כשרשת "ויקטורי" העלתה על המדפים את אותם מותגים בייבוא מקביל, החליטה שסטוביץ' להחרים אותה.

זאת ועוד: בלחץ שלה (ושל יבואנים אחרים, כאן שסטוביץ' אינה לבדה) הוחרגו מוצרים רבים מההקלות שנועדו לאפשר יבוא מקביל לישראל, במסגרת רפורמות היבוא השונות - האחרונה שבהן היא בתקציב שאושר לפני כשבוע ממש. כך שמשחק קשוח ממש לא זר לחברה הוותיקה.

המדפים עמוסים במוצרים מתחרים, לא חייבים קולגייט או פלמוליב(צילום: ShutterStock)

הארנק עדיין בכיס שלנו

אמרנו קשוח? ציינו שוק חופשי? סיפרנו על חרם? אולי הגיע הזמן לנצל את הפרמטרים הללו לטובתנו, הצרכנים: שסטוביץ' החליטה, באופן חוקי לגמרי, להעלות מחירים בגלל שעתה היא נאלצת לשלם קצת יותר עבור המותגים שהיא מייבאת, אנחנו אלה שצריכים להזכיר לה שלא קיבלנו שום הנחה כאשר המותגים האלה עלו לה קצת פחות.

עזבו מכולות ועזבו שער חליפין: בסופו של דבר, הסיבה היחידה שחברה שיש למוצרים שלה חלופות סבירות מעלה מחירים, היא רק הידיעה ששום דבר לא יקרה לה. כי אנחנו אוהבים לקטר, אבל קצת פחות להיפרד ממותג אהוב, רק בגלל שהיצרן או היבואן החליט שהוא לא מקבל מאתנו מספיק.

מעלים לנו את מחיר משחת השיניים? נעבור למתחרה. מעלים את מחיר חומרי הניקוי? נשטוף את הרצפה בנוזל אחר. הפסטה התייקרה? נרכוש מותג מתחרה ששמר על מחיר סביר או שנאכל פתיתים במקום לאכול את הלוקש שהיבואן מוכר לנו .

במילים אחרות: אם נחכה לרשות התחרות, הרשות להגנת הצרכן, שרת הכלכלה או כל גורם ממשלתי אחר שאמור להגן עלינו, נשלם עוד אלפי שקלים בשנה. לעומת זאת, אם נכה יבואנים כמו שסטוביץ' בכיס, יש סיכוי גדול מאוד שהם יחשבו פעמיים לפני הפעם הבאה שבה הם יעזו להתעסק אתנו.

תגובת שסטוביץ': אין צרכן שיפגוש עליות מחיר כאלה"

"העלייה הממוצעת היא של 5.5% - והיא אכן משקללת את שער הדולר. היצרנים העלו מחירים מזמן (מפנים לעליית המחירים של קולגייט בארה"ב. נ.ק) ובזכות שער הדולר זה נספג עד היום. מדובר בעובדות לא נכונות, אין צרכן בישראל שיפגוש העלאות כאלה במוצרים של שסטוביץ'".

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully