הן חוו טראומות קשות. היום הן עוזרות לנפגעות אלימות כלכלית

רוב האנשים יודעים מהי אלימות פיזית או מינית, אבל רבות מנפגעות האלימות עוברות גם אלימות נפשית וכלכלית. 90% ממערכות היחסים האלימות הן מערכות יחסים שבהן קיימת גם אלימות כלכלית. בגלל שמדובר בתהליך הדרגתי וממושך, הרבה פעמים לוקח זמן עד שהנשים עצמן מזהות את ההיבט האלים. כשמדברים על אלימות כלכלית מתכוונים להתנהגות מתמשכת של אדם כלפי בן/בת זוגו, תוך הטלת אימה, הפעלת כפייה או הפעלת שליטה עליו. האלימות הזאת למעשה מונעת מהנשים עצמאות וסיכוי ליציאה ממערכת היחסים, שלא לדבר על הכאב וההשפלה הכרוכים בתלות המוחלטת בבן הזוג האלים ששולט באופן בלעדי בכל המשאבים הפיננסים ובחשבון הבנק.

עמותת רוח נשית, המקדמת עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות, באמצעות כלים פיננסיים, שיקום תעסוקתי ומנטורינג. הפעילות הייחודית של רוח נשית מתמקדת בליווי נשים ב"יום שאחרי" היציאה ממעגל האלימות כשהן זקוקות לכתף להישען עליה "ביום שאחרי". הליווי ניתן בתפירה אישית, לפי החוזקות, הכישורים והשאיפות של כל משתתפת, לתקופה של עד שנתיים וחצי.

לינוי אבן, היום בת 38, הותקפה מינית בפעם הראשונה כאשר הייתה בת 6, היא עמדה לעלות לביתה ובכניסה לבניין מגוריה חיכה לה גבר זר ואנס אותה. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשה שוטר ועובדת סוציאלית שניסו לדובב אותה לספר מה קרה. הם ביקשו ממנה להרכיב קלסתרון שממנו התגלתה תמונה שמאוד דומה לתוקף, היא לא הבינה שדרך הציור הזה משטרת ישראל מתכוונת לאתר את אותו גבר. בשבילה זה היה ציור יפה שהיא השוויצה בו, עד שאמה אמרה לה לזרוק אותו. מאותו רגע הציור היה המקום הרגשי אליו היא ברחה כל פעם שהיה קשה להתמודד. עד היום היא מציירת.

כילדה חרדית שגדלה בשנות ה-80' נאלצה לינוי לשמור את האירוע המזעזע בסוד, כי ההורים לא ידעו איך להתמודד והניחו שכדי להגן עליה ולשמור על שמה הטוב עדיף שהאירוע לא יצא לאור. בהתאם לכך היא לא זכתה להתייחסות, לטיפול ולכלים להתמודדות. היא רק זוכרת שאמרו לה שאין אנשים רעים רק אנשים שרע להם או שהם לא יודעים אחרת. גם ההורים שלה לא ממש זכו לליווי ולא ידעו איך להתמודד עם הנושא ועם התופעות שעוד יגיעו בהמשך לילדה הקטנה שלהם.

בגיל 16 התחילו אצל לינוי תסמינים של פוסט טראומה. היא סבלה מדיכאונות, הפרעות אכילה וקשיים בשינה, חלה ירידה משמעותית בלימודים, המון היעדרויות מבית הספר, התפרצויות זעם ואלימות ושני ניסיונות אובדניים. התמזל מזלה והמחנכת שלה בחטיבת הביניים הייתה אשה שעברה בעצמה תקיפות מיניות וניהלה בעברה את המרכז לנפגעות תקיפה מינית. לינוי: "היא שאלה אותי אם יש משהו שאני רוצה לספר לה, אבל כיוון שבבית אמרו לי לא לדבר על זה שתקתי. חצי שנה לאחר מכן הציע לי רכז תנועת הנוער לפנות לחברה טובה שלו ולהתייעץ איתה. לקח לי שנה לעשות זאת אבל בסוף ניגשתי אליה. בזכותה עברתי אבחון מלא ואז לראשונה בחיי, אחרי שהחלפתי שלושה מטפלים, קיבלתי אבחנה שאני סובלת מאישיות גבולית על הגבול הגבולי, בעקבות טראומה מורכבת. לא הבנתי מה זה אומר ומעולם לא הסבירו לי איך חיים עם זה".

במהלך גיל ההתבגרות עברה לינוי אינספור מטפלים: "כל הזמן עלו פלאשבקים לצד בעיות אמון, קורבנות חוזרת, הלקאה עצמית והמון אשמה". למרות כל הטיפולים הותקפה במהלך השנים עוד חמש פעמים באלימות פיזית ומינית ע"י בני זוג. "לקח לי המון זמן להבין שמשהו בטייפ - קאסט האלים לא תקין ושבעצם הסיפור שלי מגיל 6 משחזר את עצמו פעם אחר פעם".

את הריפוי שלה חייבת לינוי למסלול המקצועי שבחרה, היא למדה חינוך משולב עיצוב ואומנות, רייקי, ושיטת נוביצקי: "השילוב של התבוננות בציור אינטואיטיבי עורר את הנפש, והוביל אותי להארה שאני הכלי של הציור שיוצא מתוכי. פתאום הצלחתי להגיע לאני האמיתי שלי לפני הפגיעה ולמקום שהייתי לפני הציור הראשון שלי, בלי כל המסיכות, ההגנות והטראומות שהלבשתי על עצמי. דרך החיבור זה הבנתי מה הייעוד שלי בחיים".

שרונה דניאלי, היום בת 47, זוכרת את האלימות בבית מאז היותה בגיל 6. "גידלו אותי להיות משרתת של הבעל שלי. בבית שלנו היה ברור שאשה צריכה להיות כפופה, תלותית, לא מלומדת, תלויה בבעל. כשאבא היה נכנס הביתה כל המשפחה הייתה נעמדת על הרגליים. היה לו מין מבט מטורף בעיניים, מפחיד ומאיים. היה ברור לנו שאסור לעשות טעות, בקושי נשמנו, לאבא היו חוקים ולחוקים צריך לציית. אחד המקרים שאני זוכרת קרה בגיל 16 בפעם הראשונה בחיי הייתי בחתונה של בת דודתי, תוך שאני רוקדת ושמחה, פתאום אני מרגישה את כף ידו של אבי מועכת לי את הצוואר, והוא שואל איך את יודעת לרקוד? אסור היה לי לרקוד, לשמוח, לצאת מהבית, מחשש שיתחילו איתי. מיותר לציין שחטפתי על זה מכות רצח. בגיל 18 אבא שלי לקח אותי לרבנות והצהיר שאני דתיה כדי שלא אתגייס לצבא. בגיל 19 התארסתי בכפיה. אני זוכרת שולחן גדול מלא בכל טוב ואותי יושבת מול אבי. הייתי חסרת אונים. בלי ששאלו אותי, עברתי מהשליטה של אבא לשליטה של בעלי. יום האירוסים הזה היה יום שחור מבחינתי. ישבתי שם והרגשתי איך לאט לאט ניצוץ החיים שלי הולך וכבה. נשברתי ושקעתי לדיכאון עמוק. בעלי התגלה כבחור עם אותם דפוסי התנהגות כמו של אבי.

"חיתנו אותי בגיל 20, אפילו את השמלה בחרו בשבילי, ובגיל 21 הפכתי לאמא. באותן שנים, סבלתי מאלימות תרבותית, פיסית כלכלית ורגשית. "בגיל 26 קיבלתי אומץ אחרי שצפיתי בסרט "לישון עם האויב" וברחתי למשך חצי שנה לדירת מסתור. כשראיתי את הסצנה עם המגבות, לא הופתעתי, גם אצלנו היה חייב להיות סדר מופתי. ברחתי כל עוד נפשי בי, בחצי שנה הזאת התגרשתי, אבל האלימות לא נעצרה שם. הוא היה מתקשר אליי שתוי, כל לילה קבוע בשעת חצות ומאיים. כשהיה לוקח את הילדה איים עליה שירצח אותי ויתאבד. מהפחד להירדם בלילות חזרתי אליו, חשבתי שהוא למד לקח, אבל שום דבר לא השתנה כמובן. האלימות התעצמה, ועכשיו נוסף לה פן כלכלי - הוא היה מחביא ממני גם את הארנק שלו כדי שאני לא אקח משם כסף, את המפתחות של האוטו שם כל לילה מתחת לכרית. הייתי אשה חיה מתה. לא היה לי כוח לכלום. הייתי סמרטוט.

"במהלך 18 שנה ברחתי מבן זוגי לשעבר 8 פעמים, 8 פעמים עברתי דירות. כל פעם מקום אחר. ברחתי וחזרתי. ברחתי וחזרתי זה היה הלופ, עד שבגיל 37 נכנסתי למקלט לנשים מוכות עם שלושת ילדיי. משם כבר לא חזרתי אליו. את העובדה שהוצאתי לו צו הרחקה ואת הפרידה האחרונה אני חייבת לעו"סית במעון נעמת של התאומים. היא זיהתה את המצב שלי, ועשתה הכול כדי לעזור לי. זכור לי שביקשתי ממנה לקחת אותי יד ביד למקומות כי לא היו לי כישורי חיים, ולא ידעתי להתנהל כלכלית. לא ידעתי דברים פשוטים כמו איך לפתוח חשבון בנק, להזמין כרטיס אשראי, הייתי בלי ביטוחים ופנסיה. לא ידעתי לתקשר עם אנשים, והייתי בחוסר ביטחון מוחלט. אני מאמינה שאם היא לא הייתה נכנסת לחיי יש מצב שהייתי עדיין איתו. הייתי צריכה שמשהו יעצור את הלופ המשוגע הזה בו התנהלו חיי במשך ארבעה עשורים".

מאז שרונה עברה הכשרה כמאמנת, היא עברה את כל מסלולי המאמנים של אלון גל בחברת תות. כיום שרונה עובדת במקלט לנשים מוכות, היא נקראה לשם לאחר יומיים לאחר שאחת מהנשים ששהתה במקלט חזרה לבעלה ונרצחה המול עיניהם של שני ילדיה בחדר המדרגות. ביקשו ממנה לאמן את אותן נשים שנמצאות במקלט. "בשבילי זאת הייתה סגירת מעגל מצמררת".

לינוי ושרונה צורפו לקבוצת המנהיגות של רוח נשית ועיריית חיפה, ולקחו חלק בהקמת פרויקטים למען הקהילה. בימים אלה קיבלו מרוח נשית מילגת לימודים לצורך השתתפות בסדנת "לצאת לאור" בה הן לומדות לכתוב ולספר את הסיפור שלהן, עוד כלי שיאפשר להן להתפרנס מהרצאות ולעזור לנשים אחרות, שנמצאות במצב שבו הן היו. שתיהן מתפרנסות מטיפול בנשים נפגעות טראומה כתוצאה מפגיעות מיניות ואלימות והן מסתובבות בכל הארץ לספר את הסיפור שלהן ולהגביר את השיח סביב הנושא. פה אחד הן מודות: "הרקע שלנו הוביל אותנו למה שאנחנו היום, כנראה זה הייעוד שלנו והשליחות ללוות נשים במצבים מורכבים ולתת להן את האומץ לקום ולשנות את חייהן".

בימים האחרונים העלתה עמותת רוח נשית קמפיין לזיהוי סימני אזהרה המעידים על אלימות כלכלית בתוך מערכת יחסים, בו מתארת מערכת יחסים זוגית, המאופיינת בהשתלטות על כל הנכסים הכלכליים מצד בן הזוג, המותיר את האשה חסרת כל. מתוך דיווחים של מאות הנשים שמגיעות מדי שנה לרוח נשית, גיבשה העמותה שני דפוסים לאלימות כלכלית בזוגיות.

• גורם לאישה לבקש ממנו כסף
• מקציב דמי כיס
• מכריח את האישה לתת לו כסף או להשתמש בפנקס צ'קים שלה ובכרטיס אשראי
• לוקח את המשכרות של האישה/כספים מביטוח לאומי/החזרי מס/קצבאות או כל תמיכה כלכלית אחרת
• דורש לעקוב אחר ההוצאות של האישה ולבדוק כמה כסף בזבזה
• דורש שהאישה תחזיר לו עודף ותראה לו קבלות
• לא נותן גישה לחשבון הבנק ולמידע פיננסי
• מחליט החלטות כלכליות מבלי לדבר על זה קודם על האישה

• לוקח לאישה כסף מהארנק ללא רשותה או ידיעתה
• גונב לאישה רכוש
• מעביר נכסים על שמו בלבד
• מחביא כסף כך שהאישה לא תמצא אותו
• מהמר עם הכסף המשותף שלו ושל בת זוגתו
• משכנע את האישה להלוות לו כסף אבל אף פעם לא מחזיר
• משלם מאוחר או לא משלם בכלל חשבונות שהם על שם האישה או על שם שני בני הזוג
• יוצר חוב תחת שם האישה על ידי שימוש בכרטיס האשראי שלה/בפנקס הצ'קים שלה
• גורם לאישה לחתום על מסמכים במרמה שמעביר את החוב או את חלקו אליה
• פותח חשבון נפרד בחשאי אשר בו מרוכזות היתרות של בני הזוג

לדברי איימי סלייטר-עובדיה, סמנכ"לית בעמותת רוח נשית - עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות: "רוב הנשים שחוות אלימות כלכלית לא מצליחות לזהות שהן נמצאות במערכת יחסים אלימה, משום שאין אלימות פיזית. הקמפיין נועד להמשיג את החוויה היומיומית הכואבת שעוברות אותן נשים ולהנכיח עבורן את ההבנה שמדובר בבעיה חברתית ממנה סובלות נשים רבות. הרבה נשים 'נופלות' לאלימות כלכלית בלי לדעת שזו תופעה חברתית רחבת-היקף ולא מקרה פרטי שלהן. הקמפיין מציג את סימני האזהרה והנורות האדומות, שמאפיינים את תהליך ההשתלטות על הנכסים המשותפים ומאפשר לנשים בפרט, ולציבור בכלל, לזהות שמדובר באלימות כלכלית, תופעה שהיא חלק בלתי נפרד מתופעת האלימות".

לדברי ריטה, נשיאה שותפה באגודת הידידות.ים של 'רוח נשית': "אלימות כלכלית היא נושא חשוב שצריך להעלות לסדר היום הציבורי. האלימות, פנים רבות לה, היא לא רק פיסית או מילולית, אלא גם כלכלית ונפשית. האלימות הכלכלית כובלת את האשה למעגל האימה ומונעת ממנה כל תקווה לצאת ממנו. אם כולנו נפעל למיגור התופעה, נוכל לאפשר עתיד טוב יותר לכל אשה ולילדים החיים בבית אלים".

רוח נשית, פועלת משנת 2015 ומובילה, יחד עם ארגונים נוספים, את הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית. המסר המרכזי בהצעה הוא שכבר לא משתלם להיות אלים כלכלית. לפי ההצעה, בן הזוג שיוצר את החובות, מסתיר או מונע כספים מבת הזוג, משתלט על חשבון הבנק ועל הנכסים המשותפים - ייתבע וישלם על מעשיו. חשוב לציין כי הצעת החוק כתובה בלשון א-מגדרית ומטרתה למגר את תופעת האלימות הכלכלית בין בני זוג ובני משפחה - נשים וגברים כאחד.

שר המשפטים, ח"כ גדעון סער, נתן השבוע אור ירוק לקידום הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית, לאחר שמשרד המשפטים עשה לדבריו תיקונים קלים בנוסח. הוא ציין שיש היבט תקציבי מול משרד הרווחה שצריך לסגור, שלהערכתו הוא יביא אותו לכנסת כבר במושב הזה

לדברי עו"ד ד"ר מירב שמואלי, מקדמת מדיניות וחקיקה בעמותת רוח נשית: " אנו קוראות לממשלת ישראל להחיל דין רציפות על הצעת חוק זו כדי שסוף סוף, יהיה בישראל מענה, בחקיקה, לתופעה הקשה הפוגעת בנשים נפגעות אלימות. למרות שמדובר באלימות לכל דבר ועניין, כיום אין לאלימות הכלכלית מענה בחוק. גם השיח הציבורי סביב התופעה מלא בחוסר ידע, בתפיסות שגויות ושיפוטיות, המקשות על נפגעות אלימות כלכלית לצאת ממערכות יחסים אלימות ולשבור את מעגל האלימות".