המלחמה בקורונה: אכיפת התו הירוק היא האחריות של כולנו

כוונת הממשלה להרחיב את התו הירוק גם לקניונים ובמיוחד הדרישה מבעלי העסקים לבדוק בציציות של כל מי שנכנס לתחום בית העסק שלהם, מעוררת לא מעט זעם בקרב בעלי העסקים. האמת? קשה להאשים אותם: המנטליות הישראלית של השנים האחרונות היא מסע התחמקות אטי אך עקבי מאחריות אישית:

הילד סובל מחרם בבית הספר? המורה אשמה! לילד קשה בצבא? להדיח את הרמטכ"ל! הקורונה מאיטה חלק מהעסקים? דורשים פיצוי! ומכאן קצרה הדרך לכך שישראלים שמבריחים סמים או (להבדיל) נוסעים ביודעין לחופשות ביעדים שמוגדרים כמסוכנים, מצפים שהמדינה תיחלץ לעזרתם ברגע שישתבשו הדברים.

כבר אין אחריות אישית של הפרט על מצבו ועל סביבתו, אפילו מי שבוחר לא להתאמץ, לא מכורח אפליה או הדרה, הפך מחלש ל"מוחלש" בעידן שבו פסה האחריות האישית מהעולם.

אז אפשר להבין את בעלי העסקים שמשמיעים קול זעקה, אבל, בשום אופן, אי אפשר להצדיק אותם.
כל עוד הייתה הקורונה עניין שייחלנו לסופו, היה הגיון בכך שהמדינה לבדה נשאה בעול המאבק והמימון שלו: התפיסה הרווחת הייתה שעוד מעט הכל ייגמר: יהיה חיסון, תהיה תרופה והקורונה "תהפוך" לשפעת.

במידה רבה זו גם הגישה היום, בהבדל מהותי אחד: למרות חיסון ולמרות שיפור ניכר בטיפול, הרי שככל הנראה נצטרך לחיות תחת מגבלות כאלה או אחרות, שיופעלו ויוסרו לסירוגין בהתאם להתפתחות וריאנטים, גם בשנים הקרובות.

כמה בדיוק? קשה לנבא: אולי שנתיים, אבל אולי גם חמש...
זה לא שאין כלים אפקטיביים למלחמה במגפה, יש לפחות כלי אחד שיעילותו מוכחת שוב ושוב, עם כל גל חדש של המחלה: החיסון. נכון, הוא לא יעיל במאה אחוז, אבל הוא גורם משמעותי בהפחתת התחלואה ובעיקר בירידה בחשש לחייו של מי שחלה.

למרות הנתונים הללו שנמסרים על ידי הגורמים הכי מוסמכים, יש לא מעט אנשים שבוחרים לא להתחסן. חלק קטן מאוד מהם, תתפלאו, בגלל סיבות אידיאולוגיות. הרוב (בקרב הלא מתחסנים) בגלל איזו אצטלה נון-קונפורמיסטית שנדמה להם שהסרבנות מעניקה להם.

זכותה של הממשלה לומר להם משהו כמו: אנחנו לא נכריח אתכם להתחסן, אבל נגביל את חופש התנועה שלכם, כדי שאו שתשכנעו להתחסן או לפחות שחלקכם במשוואת התחלואה יצומצם בשל המגבלה על התרועעות עם אחרים. התו הירוק לפיכך הוא רק קצה הקרחון באמצעים שהממשלה עוד עשויה לאחוז בהם בעתיד (למשל סגר על לא מחוסנים).

אני מודה שבאופן אישי אני מבית שמאי: הייתי מונע מהסרבנים לא רק להיכנס לחנויות לא חיוניות בקניון, אלא גם לחנויות הכן חיוניות: מי שרוצה לחזור לתקופת האבן ולנצח כל מחלה בעזרת מדיטציה, יכול לגדל גם את מזונותיו בחצר ביתו - למה לא כל המותגים הבזויים והכסף המחליא שבסופרמרקט או בחנויות הפארם? אבל נניח לרגע לעמדה האישית שלי ונתרכז בעסקים.

אחרי שנתיים של מגיפה ברורים שני דברים: אחד - היא כאן כדי להישאר, גם אם לדעוך לאיטה, במשך כמה שנים לפחות. הדבר השני הוא שאפילו הידיעה הזאת אינה שולחת את כלל הציבור להתחסן.
לפיכך נדרש כאן שינוי דרמטי בגישה של חלק לא מבוטל מהציבור, גם אם על דרך השלילה.

לא שכנוע (מה שלא עזר עד עכשיו) אלא אכיפה. הבעיה היא שלא ניתן לבצע אכיפה על (בערך) בין מיליון לשני מיליון סרבני חיסונים בעזרת כמה עשרות אלפי שוטרים ופקחים.

זוכרים את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים? בהתחלה היה נדמה שמדובר בגזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה, והוא באמת לא עמד: בחודשים הראשונים לאחר התקנת התקנה למניעת עישון, עוד עישנו בברים ובמסעדות למשל, כשההבדל העיקרי היה בכך שעברו לאפר על הרצפה, במקום במאפרות.

גם אז תבעו הרשויות מבעלי העסקים לאכוף את החוק: קנסות הושתו לא רק על המעשנים אלא גם על בעלי העסקים שבתחומם התרחשה העבירה - וגם אז עלה קול שוועתם השמיימה: "הופכים אותנו לפקחים!" זעמו - "איך אנחנו שגם כך נאבקים על כל שקל, יכולים להגיד ללקוח טוב שייכבה את הסיגריה או שייצא החוצה?!" פה ושם אף נרשמו עימותים בין בעלי מקומות, בעיקר בתחום חיי הלילה, למעשנים סרבנים. נחשו מה קרה?

אחרי שתמו כל קולות הנהי, זכינו למציאות חדשה שבה אדם לא יעלה על דעתו אפילו להצית סיגריה בתוך מסעדה או בר. איפה חוגגים המעשנים-בציבור? בתחנות אוטובוס, תחנות רכבת, מגרשי כדורגל ועוד: רכבת ישראל או מכבי נתניה, חוששות פחות מקנס על אי אכיפת החוק. הם לא בעל פאב ששני דוחות בחודש ישחקו את שולי הרווח המצומצם ממילא שלו - ועל כן אין לו ברירה אלא לאכוף את החוק על לקוחותיו, הגם שאינו פקח או שוטר.

אומרים שבעלי חלק מהעסקים סופגים ירידה במחזור בשל השארת הלא-מחוסנים מחוץ לבתי העסק שלהם. ובכן, כמו שנהוג לומר "דל"פ": טוב מאוד שכך! לא בגלל שעיני צרה חלילה בפרנסתם של בעלי העסקים, אלא כי הגיע הזמן שיפסיקו לגלגל עיניים לשמיים, למלמל "אני לא פקח! אני גם ככה נאבק על כל לקוח" ויזרקו החוצה את מי שמנסה להיכנס אל בית העסק שלהם ללא תו ירוק או ללא מסכה.

בהתחלה זה ייראה מוזר, לא טבעי כמעט ביחסים שבין עסק ללקוח, אחר כך זה יחלחל ולאורך זמן, ממש כמו עם מניעת העישון במקומות ציבוריים, זה יהפוך לאמצעי הלחץ הגדול ביותר על מתנגדי החיסונים.

הגיע הזמן לתבוע מהממשלה לעשות את שלה, אבל במקביל גם לעשות את שלנו: המאבק בקורונה הוא לא רק ממשלתי, אלא מאבק ציבורי שמחייב את כולנו: השליכו החוצה 2-3 אנשים, הרביעי כבר ירוץ להתחסן. זה לא יקרה בן לילה, אבל בהיערכות לגל החמישי והשישי, זה עוד יתברר כפרמטר המנצח.