ליברמן, אל תחלק את הכסף שלי לבכיינים

אדוני שר האוצר, יש לי בקשה קטנה אליך: שמור על הכסף שלי ואל תמהר לחלק אותו לבעלי עסקים שדורשים ממך פיצויים.

אנחנו אמנם לא מכירים באופן אישי, אבל אבהיר כבר בתחילה שגם אני עצמאי. גם לי יש בטן מלאה - ובמקרה שלי אפילו לא קטנה - על הדרך שבה המדינה נוהגת בעצמאים: מצד אחד קוראת לנו "מנוע צמיחה" ומהצד השני מתייחסת אלינו כאל עבריינים, כל עוד לא הוכח אחרת. אני שמח שתחת הממשלה הנוכחית נעשו כמה צעדים קטנים לשינוי המצב, אבל הדרך עוד ארוכה.

בתחילת ימי הקורונה, לפני כמעט שנתיים, חרדתי גם אני לפרנסתי, ולשמחתי אני יכול לומר שמדינת ישראל, תחת קודמך בתפקיד, הייתה שם גם למעני. במשך כשנה, עד לחזרה ההדרגתית של המשק לשגרה (ואחרי כמה שבועות ראשונים של אובדן עשתונות), המערכת התחילה לתקתק: בכל פרק זמן קיבלתי מרואה החשבון שלי טלפון שבישר לי על פיצוי או מענק. חלקם בסכומים נמוכים, אחרים משמעותיים יותר - והידיעה שממש כמוני, גם בעלי עסקים אחרים קיבלו פיצוי, הייתה מעודדת עוד לפני השמחה על השיקום המהיר-יחסית שעבר המשק הישראלי, תופעה בלי אח ורע בכלכלה העולמית.

אבל חלק מעמיתיי, לרוב שמות גדולים ומוכרים ממני, הבהירו למה המדינה מתייחסת אלינו לעיתים כמו אל - ובכן, אם לא עבריינים - ודאי כאל תחמנים. דווקא ראשי הקוראים לפיצויים (וטוב שכך עשו) מיהרו לחלק דיבידנדים כאשר התברר שהיקף הפגיעה לא היה חמור כפי שחששו או שהפתיחה לאחר מבצע החיסונים הציפה את העסקים שלהם בלקוחות חדשים, שנהגו לרכוש או לנפוש בחו"ל - ועתה הם אנוסים לבזבז את כספם בישראל.

גם הדרישה שמתגלגלת עכשיו בבית המשפט בבקשה למנוע מעצמאים להשיב מענקים שקיבלו שלא כדין, מרתיחה אותי - בעיקר כי כשהם תבעו (בתקופה של קודמך בתפקיד) להיות "כמו גרמניה", שקודם כל שילמה לעצמאיה כדי לסייע והבהירה כי החשבון ייערך בסוף השנה, הם הבטיחו שהעובדה שהם מקבלים כספים על סמך הדיווחים העצמיים שלהם, מבהירה שמדובר בכסף על תנאי, כזה שאם יתברר שלא הייתה לו זכאות, יוחזר לקופת המדינה.

ברשותך אני רוצה לזנק אל הגל החמישי, לא לפני שאתעכב טיפה על צמד המילים הזה "קופת המדינה". קופת המדינה היא הכסף שלנו, של האזרחים, כל שקל שיוצא ממנה למטרה אחת נגרע בהכרח ממטרה אחרת. חשוב לי להדגיש את זה, בעיקר כי נדמה שבזמן האחרון חלק מחבריי בטוחים שמדובר בכספים שנמצאים אי שם בכספת ולא צבועים בצבעי התקציב למטרות כמו בריאות, רווחה, ביטחון, חינוך ועוד.

עכשיו נעבור, ברשותך לאומיקרון. אני בטוח שחלק מהעסקים נפגעו. כמה נפגעו? זו כבר שאלה אחרת: יש כאלה שחטפו פגיעה ישירה, כמו למשל חברות התעופה והעוסקים בתיירות חוץ, עם סגירת השמים. אחרים ספגו פגיעה משתמעת.

למה הכוונה? נכון שאין סגר, אבל יש בידוד שמקיף כבר מאות אלפים ועלול להגיע לעד שליש מאוכלוסיית המדינה, אז התנועה בקניונים, ברחובות ובמסעדות דלילה. יש גם כאלה שמפחדים להידבק ונשארים בבית: מבטלים הזמנה במסעדה, נמנעים מללכת לסרט או להצגה, מבטלים סוף שבוע בבית מלון. העסקים האלה סופגים פגיעות, אבל - וזה חשוב לומר - הם לא סגורים.

למעשה, הירידה בתנועת הקהל שבא בשעריהם, היא אצל רובם הרבה מעבר למתווה הכי נדיב שעליו יכלו רק לפנטז לפני שנה, עת ביקשו לפעול במתכונת של 10%, 20% 50% - העיקר שיהיה משהו להעביר בקופה.

זה לא המצב כיום. גם אם נניח שנגיע למצב של מיליון מבודדים, ועוד מיליון שנשארים בבית כדי לארח להם לחברה מכורח או מרצון, הגענו לקצת פחות מרבע כוח הקנייה. במילים אחרות, מעבר לענפים מאוד ספציפיים, 75% מהפעילות הכלכלית בקניונים, בחנויות הרחוב ובעסקי המסעדנות אמורה להימשך כסדרה. והרי גם הפיצויים שהעניקה הממשלה הקודמת, בין אם באמצעות מענקים ובין דרך מתווה החל"ת לא כיסו 100% מההפסדים, אז על מה הצעקה?

בואו ניקח את המסעדנים לדוגמא, וכמובן גם בהכללה. יש לי חברים רבים בתחום ואני מודה שכאבתי את כאבם בחודשים ארוכים של חוסר ודאות שבמהלכם חלקם סגרו עסקים שהיו חלומות של שנים. לבי אתם.

אלא שמי שהחזיק מעמד, בזכות מענקים או בזכות עבודה מאומצת בקיץ 2020, ימי "בין הסגרים", הגיע לחודש מרץ 2021 עם תיאבון בריא לעבודה. לשמחתו כל הנתונים עבדו לטובתו: עדר של יוניקורנים דהר ברחובות תל אביב, ואתו חבורה של צעירים בעשור השלישי והרביעי לחייהם שאשכרה לא יודעים מה לעשות עם הכסף - ולא כמטאפורה.

חלקם קנו דירה שנייה ושלישית ורביעית... אחרים פשוט פוצצו חשבונות של אלפי שקלים לשולחן במסעדות היקרות ביותר בישראל. עד כדי כך היה המצב טוב בקרב רבים מהמסעדנים, שחלק מהם העלו מחירים לא ב-5%, שיעור העלייה שעליו אנחנו "קורעים" היום (ובצדק!) חברות כמו אסם או סנו, אלא ב-50%. למה? ביקוש והצע.

שלא תבין אותי לא נכון, אדוני שר האוצר, עיני לא צרה בהם, באשר את חלקם ליוויתי מקרוב בעת שבכו (בדמעות של ממש) על מר גורלם בימי ראשית המגפה, אבל - בעודי שמח על רווחתם, איני יכול לשמוע את קולות המסכנות שהם משמיעים עתה: ביקוש והיצע?

בבקשה חברים: 2021 הייתה השנה הטובה בתולדותיכם. שלא לייחוס הודה חלקכם שהוא מוכן ל"מתווה" לפיו ינוח שנה - בתנאי שיזכה אחר כך לשנה של הכנסות כמו בזו שהסתיימה לפני קצת יותר משבוע. אז על מה הבכי? על כך שגל שידעך, על פי כל ההערכות, בעוד כשלושה שבועות, השאיר אצלכם חצי מסעדה ריקה?

הוא הדין ביחס לחלק מבתי המלון שמיהרו לעבור מתיירות נכנסת לתיירות פנים: כשלקחתם ממני על לילה במלון סטנדרטי מחיר שלא היו מעיזים לגבות על סוויטה בלב מנהטן, גלגלתם עיניים לשמיים והסברתם לי על היצע וביקוש. אז חברים, הביקוש קצת ירד - תתמודדו בבקשה.

גם על חנויות האופנה עוד לא אמרנו מילה: אני זוכר איך בשלהי 2019, רגע לפני שפלשה הקורונה לחיינו, הם התלוננו שהאונליין הורג אותם, שאנשים קונים באתרים בחו"ל ולא בקניון.

באה הקורונה - ועמה לא רק הקמה של פלטפורמות סחר אצל חלקם (שגרמה להם למכור יותר עם פחות עלויות של שכירות, עובדים ועוד) אלא גם שיבושים באספקה מצד חלק גדול מהאתרים הבינלאומיים, עד שהגורם הכי גדול בתחום הפך את זה לסיסמה שלו: הזמן עכשיו וקבל את המשלוח עוד היום, מה ששום אתר בינלאומי לא יכול להבטיח (רמז: זה אותו אחד שהשתולל בתביעה לסיוע חירום, רק כדי לאשר לעצמו דיבידנד על רווחי 2020).

רוצה לומר: אפילו חנות האופנה בקניון או המסעדה, מהסמלים הבולטים של נפגעי 2020, ידעו בשנת 2021 את השנה הטובה בתולדותיהם.

אני לא כותב דברים בעלמא, שכן אתה מכיר בוודאי טוב ממני את טור הכנסות המדינה ממסים, שהשאיר כבר מזמן מאחור את זה של 2019 (ולא רק בגלל ההייטק).

לכן, מר ליברמן, אני רוצה לחזק את ידיך על שאתה לא ממהר לחלק את הכסף שלי ושל הרוב הדומם של אזרחי ישראל לבעלי עסקים שפתאום חודש פחות מוצלח, אחרי שנת שיא, נראה להם כמו קטסטרופה שמחייבת פיצוי מהמדינה. נכון שקודמך בתפקיד מיהר לחלק כסף, אבל הוא עשה את זה בתנאים אחרים ומוצדקים הרבה יותר מאלה ששוררים כיום במשק הישראלי.

ובכל זאת, עם כל ההערכה שלי לקו התקיף שלך (במיוחד כשרואים את הרכרוכיות של חלק מעמיתיך לממשלה) יש לי שני סייגים עיקריים בטרם אסיים להתפעל מעמידתך האיתנה נוכח מדורת ההבלים שחלק מעמיתיי העצמאיים החליטו להבעיר:

הראשון הוא שמוכרח לקום "קו חם", מוקד ייעודי ברשות המסים שיסייע לעסקים, בדגש על קטנים, שנפגעים ישירות ממדיניות הבידודים הנכחית. זאת ועוד, חשוב לסייע גם לעסקים גדולים שכן הם ימהרו לפגוע בחלשים ביותר שבין עובדיהם, במקרה של ירידה ברווח. אני רק מבקש שבמקרה שאתה מחליט לסייע - בכסף שמיועד לבריאות, לחינוך, לביטחון ולרווחה של הילדים שלי - גם לעסקים שכאלה, שתתלה את הסיוע בהבטחה שבמקרה של קיצוצים, הראשונים שייפגעו יהיו בעלי המניות והמנהלים - ולא עובדי הניקיון למשל.

עד כאן הסייג הראשון.
הסייג השני הוא קל בהרבה להסבר, אבל קשה לביצוע: אחת הסיבות שבעלי עסקים מרשים לעצמם לנהוג בחזירות שכזאת, היא רק בגלל שהם מקבלים מכם, נבחרי הציבור, דוגמה נהדרת לאיך עושים את זה. הם יודעים שאילו היה צריך להציל את הממשלה לפני הצבעה חשובה, הייתם ממנים עכשיו עוד שלושים שרים בלי תיק - ומגייסים לא רק את החוק הנורבגי אלא גם את הפיני והאיסלנדי, בעלות של מאות מיליונים, כדי להציל את הכיסאות שלכם.

אני לא מיתמם, זה חלק מהמשחק הפוליטי ואתם לא המצאתם את הכללים, אדוני השר, בסך הכל השתמשתם בהם לטובתכם. ובכל זאת, כשאני רואה את ההתנהלות הזאת, פתאום בעל החנות מהקניון או חברו המסעדן, נראה לי קצת פחות תחמן. אז יאללה, תראו קצת דוגמא אישית - ואז, לא רק שאני אמחא לך כפיים כשתסיים את הנאום על המסעדה המלאה ההיא מאזור התעשייה במודיעין, אלא אולי אפילו אשקול לעשות מה שלא עשיתי בעבר ולהצביע לך.

עד אז, כבוד השר, חזק ואמץ בשמירה על הכסף של כולנו - ונקווה שההימור שלקחתם ולפיו הקורונה תהפוך, החל מעוד כמה שבועות, להערת שוליים בספר הזיכרונות של פרופסור לס, עוד ישתלם לכולנו.
שלך, עצמאי שלא רוצה ממך כלום חוץ מתנאים להתפרנס בכבוד. אני יודע שקצת קשה להאמין, אבל רובנו הוא כזה. את האחרים ראית כבר בטלוויזיה.