יוקר המחיה: מה הקשר בין השכר של מלצר לרווחים של אסם?

השופט העליון בדימוס, חנן מלצר, איש רב פעלים, מעולם לא עבר על החוק.

הוא תמיד הילך בין המערכת הפוליטית (מימיו באגודת הסטודנטים, דרך מפלגת ד"ש ומאוחר יותר דרך מפלגת העבודה - ואפשר להוסיף לזה גם את הוועדה לבחירת שופטים, מערכת שכבר למדנו שהיא פוליטית לגמרי, ממש כמו ועדת הבחירות המרכזית שגם בראשה עמד).

הוא עבר במערכת התקשורתית (היה יועץ חיצוני לחברת החדשות של ערוץ 2, במתכונתו הקודמת ומשמש כיום כנשיא מועצת העיתונות).

הוא בוגר המערכת הצבאית (פרש מצה"ל בדרגת סא"ל), האקדמית (הוא מרצה למשפטים) וכמובן - המשפטית (מעבר לעבודה בשוק הפרטי, מלצר התמנה לשופט עליון ופרש מכס השיפוט לאחר 14 שנה, בתפקיד סגן נשיאת בית המשפט העליון). מה הפלא שרצה להוסיף לרזומה המרשים הזה גם פעילות במגזר העסקי?

לכן לפני כחודש התמנה על ידי בעל השליטה במגדל, שלמה אליהו, לתפקיד יו"ר החברה שמטפלת בפנסיות של רבים מאתנו. אין מה לדבר, האיש תותח.

אגב פנסיות, אפשר להניח שמלצר צבר כמה כאלה בקריירה שלו, שכן צה"ל ומערכת המשפט אינם ידועים כגופים שלא יודעים לתגמל בנדיבות (ובהתאמה) קצינים ושופטים בדימוס, אבל לא איש כמלצר ישב על המזח וייהנה מדיג לעת גמלאות: עבור המשרה החלקית (כשני-שליש) במגדל, הוא יקבל 159,000 אלף שקל לחודש, שמצטברים לכמעט שני מיליון שקלים לשנה.

מאחר שהתפקיד הנכבד בעולם הפיננסים והביטוח לא גוזל את כל זמנו של היו"ר, הרי שהוא יכול להמשיך לשמש מרצה למשפטים במוסדות יוקרתיים כאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר אילן, אני מניח שהוא לא עושה זאת (ולמען הסר ספק, גם לא צריך לעשות זאת) בהתנדבות.

יכול להיות שהשופט בדימוס ידאג לפנסיה שלי (שמתנהלת בחלקה גם בחברה שהוא עומד בראשה), לפחות כמו שדאגו לפנסיות שלו, בשורת התפקידים המכובדים שמילא.

מצד שני, תקראו לי משוגע, אבל לפעמים בא לי שמי שעוסק בניהול הפנסיה שלי יידע איך היא אמורה להספיק לי לנהל חיים בכבוד, על אף שלא הייתי נגד בקבע, ראש אגף באוצר או שופט בדימוס.

בא לי שיעסוק בה מי שיכול להתחבר לצרכים האמיתיים שלי, החוסך. אתם יודעים, הצורך של רובנו בתוספת ההיא על מה שמקבל כל גמלאי מהביטוח הלאומי. אותה התוספת שעשויה להיות ההבדל בין מקרר מלא לריק, בין בית חם בחורף וקריר בקיץ - לבין להיות נתון לחסדי מזג האוויר, לפעמים גם ההבדל בין אפשרות רכישה של תרופות לטיפול מיטבי במחלות גריאטריות, לבין להחליט לוותר עליהן כדי לשים משהו בפה.

בחיי שאני לא יודע, כי מצד אחד, לא הייתי רוצה שדלפון חסר כישורים או ניסיון ינהל את מצבור הפנסיות הגדול בישראל, מצד שני לפעמים קשה לי להאמין שבוגר של כל כך הרבה מערכות מתגמלות יהיה קשוב באמת לצרכים שלי. אבל שוב, אולי זה רק אני.

רגע לפני שהביקורת הציבורית הופנתה לשכרו של השופט בדימוס מלצר, היא עסקה בשופטת בדימוס בעלת קריירה קצת פחות ארוכה או מרשימה, אתי כרייף.

מה בסך הכל רצתה אתי כרייף ש"חלמה" (עם או בלי מירכאות) להיות שופטת? קצת מהצוף ששמור בישראל בעיקר לגברים אשכנזים: כוח, מעמד, כסף, כבוד - תקראו לזה איך שאתם רוצים.

אני בטוח שהשופט בדימוס מלצר עבד קשה כל חייו בשביל לזכות בכל אלה, אבל מי שרוצה להפוך את כרייף לסמל, יטען (אולי בצדק) שגם לו הייתה עובדת בפרך כל חייה, היא הייתה משיגה את אותו המעמד.

אפשר בהחלט לסלוד מהסגנון שלה או מהצל שהוטל על דרך מינויה לשופטת, גם אם לא הבשיל לכתב אישום, אבל אין עוררין על כך שכרייף בסך הכל ניסתה לקצר דרך, שככל הנראה לא הייתה מביאה אותה בנסיבות אחרות אל היעד הנכסף.

האם עשתה זאת באמצעות מערכת קשרים לגיטימית שטוותה מי "שלא נולדה ברחביה" כפי שאמרה כרייף להגנתה, או האם מדובר בטובת הנאה כתוצאה מ"קשר מיני חברי" שקיימה מי שלא עמדו לרשותה קשרים אחרים? ישפוט הציבור (בוודאי עתה משהתפקדה לליכוד).

קשה שלא לראות את הבעייתיות בעובדה שיש מי שמקבל קרוב ל-160 אלף שקל לחודש, ואם מותר לנסות להעריך, על פי הפנסיות שמגיעות לו מתחנות קודמות בקריירה שלו, מדובר בערך במחצית מהכנסותיו החודשיות, אולי אף למטה מכך.

קשה עוד יותר להתעלם מהנימוק הדי טיפשי שנמסר ממעסיקתו החדשה, לפיה כבוד השופט בדימוס משלם מסים כחוק, כלומר - שבערך מחצית הסכום, חוזרת למדינה באמצעות רשות המסים. ממתי שמירה על החוק - ועוד על ידי שופט, הפכה למשהו כה מיוחד עד שיש להתגאות בו, לא כל שכן להצדיק באמצעותו מינוי בכיר ושכר עתק?

אבל הכי קשה הוא להתעלם מהעובדה שמדובר בכספי ציבור, באופן ישיר או עקיף. כך שלמרות הרצון לראות בצה"ל, במערכת המשפט ובעוד מקומות שבהם משרתים את הציבור, את האנשים הטובים ביותר, לא תיתכן פנסיה על פנסיה על פנסיה על שכר נוסף (כמו למשל בקרב ותיקי צה"ל שהגיעו לפוליטיקה ונהנים ממשכורת נפלאה של ח"כ או שר, נוסף על פנסיה צבאית מלאה ומאוד-מאוד מכובדת והדברים אמורים כמעט בכל מפלגה יהודית: מתא"ל במיל' רגב מרים, דרך אלוף במיל' גלנט יואב, המשנה לראש המוסד בדימוס, רם בן ברק - ועד רא"ל במיל' גנץ בנימין. רשימה חלקית מאוד, שכוללת גם את שרת הכלכלה ששלחה את מכתב האזהרה המפורסם לראשי ענף המזון).

האם המדינה, שמגלה לפתע כזה עוד רוח מופתי במלחמתה (הצודקת!) ברווחי העתק של חלק מיצרני המזון ויבואניו, לא צריכה להתחיל את הסדר בבית? שהרי אם הכנסה של גורם פרטי היא עניין לפיקוח, קל וחומר הוא לשמש דוגמא אישית ולהחליט למשל שהכנסות ממשרה נוכחית, מעל לסכום מסוים, יתקזזו עם הפנסיה שמשלמת מדינת ישראל לאותו אדם? אם הרווח של אסם, חברה פרטית, יכול להיות שפוי או מוגזם, בהתאם להחלטת הדרג הפוליטי, למה לא רווח של משרת ציבור שעבר לשוק הפרטי?

אה, כן, כמו בכל פרשיה משפטית, יש כאן גם משפט זוטא. לכן, ועוד מילה על אתי כרייף: לאיש שמשלם את משכורת המיליונים (בחישוב שנתי) של השופט בדימוס מלצר, קוראים שלמה אליהו. גם הוא, איך לומר בעדינות, לא גדל ברחביה (אלא נולד בעיראק ועלה ארצה, היישר למעברה), אבל הוא לא הפך את העובדה הזאת לתירוץ, אלא לדלק: הוא החל לעבוד בחברת מגדל כשהיה נער, כשליח. פוטר - ולימים שב אליה כבעלים, ככל הידוע מבלי לקיים קשר "מיני-חברי" עם הממונה על הביטוח.

במילים אחרות, גם מי שלא שייך, לכאורה, למיליה הנכון, יכול להצליח בענק. זה קשה יותר, לפעמים קשה מאוד, ממש לא בלתי אפשרי.