לפני קצת פחות מחודש פרסם הממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן, דו"ח על הוצאות השכר במערכת הביטחון. לפי הדו"ח קציני צה"ל הבכירים שרובם פורשים משירות פעיל בגיל 45 זוכים לפנסיה בגובה של כ-19 אלף שקל בחודש.
אך זהו אינו הנתון היחידי ששווה להתעכב עליו בדו"ח. קחו למשל את הנתון הבא, קצין צה"ל שיפרוש משירות צבאי ועדיין זכאי לקבל פנסיה תקציבית יזכה לסכום של 8.8 מיליון שקל בממוצע בגין תקופת תשלום הפנסיה כלומר מעת הפרישה. כדי לסבר את האוזן נציין שעובדי המדינה שפורשים משירות המדינה בד"כ בגיל 67 יקבלו כ-1.7 מיליון שקל בגין תשלומי הפנסיה שלהם.
חשוב לציין שיש היגיון בלהעניק תמריץ לקצינים מצטיינים כדי לשמר כוח אדם איכותי במערכת, אך יחד עם זאת לא ברור מדוע המדינה מאפשרת לחגיגת הפנסיות להימשך גם במקרה שהפורשים מסתדרים מחדש במערכות שמתוקצבות על ידי מדינת ישראל.
הנושא עלה לדיון לאחרונה בעת מינויו של חנן מלצר, סגן נשיא בית המשפט העליון, שהוא גם סגן אלוף בדימוס וגם שופט בדימוס, לתפקיד יו"ר חברת מגדל, בשכר של 169,000 שקלים לחודש, נוסף על הכנסותיו נוסף על הגמלאות להן הוא זכאי.
אגב כך התחדש הדיון בעניינם של קציני צה"ל בדימוס: למה קצין בכיר לשעבר, בין אם מדובר בתא"ל מירי רגב, האלוף יואב גלנט, האלופה אורנה ברביבאי, רב-אלוף בני גנץ, רם בן ברק (לשעבר המשנה לראש המוסד), האלוף יאיר גולן (ועוד רבים שהיו בכירים בכוחות הביטחון, המשטרה, שב"ס ועוד) וזוכים לגמלה מלאה עבור שנות שירותם, נהנים בנוסף גם משכר ח"כים ושרים, שמביא את הכנסתם החודשית ליותר מ-100,000 שקלים, שמשולמים כולם על ידי מדינת ישראל (ולא על ידי הסקטור הפרטי), מבלי שייתבע מהם קיזוז כלשהו?
כפל קצבאות
אם מישהו חושב שעסקינן בצרות עין בפרנסתם של מי ששירתו שנים ארוכות, חלקם בחזית, את מדינת ישראל הוא טועה. הכפילות הזאת של מצד אחד פנסיה מלאה ומצד שני שכר מלא בסקטור הציבורי, זועקת לשמיים נוכח המקומות שבהם מדינת ישראל אינה מאפשרת כפילות.
הכוונה היא דווקא למי שנזקקים ביותר לכסף, הכוונה היא למקבלי הקצבאות שאינן נהנים מכפל קצבאות, גם כשמדובר בפרוטות שחסרות להם בכדי להתקיים בכבוד.
להם המדינה לא רק שלא מתירה ליהנות פעמיים, אלא אף גוזלת מהם קצבאות במקרה שהיא מאתרת כפילויות.
הנה למשל מקרה בו אדם זכאי לקצבת אבטלה וגם לקצבת סיעוד, במקרה כזה גבר לא יכול לקבל את שתי הקצבאות ביחד ואילו אישה תהיה זכאית לקבלת הקבצה מגיל פרישה (65) ועד לגיל 67 בלבד.
דוגמה נוספת היא אדם שזכאי לקצבה בגין פגיעה בעבודה וגם לקצבת נכות מעבודה, במקרה זה ככל שמדובר באותה פגיעה - לא ניתן לקבל את שתי הקצבאות. תחילה ישולמו דמי פגיעה ובתום הזכאות לדמי פגיעה, תשולם קצבת נכות מעבודה.
מה יעלה בגורל מקבלי הקצבאות מאסון המירון?
אביעד הומינר-רוזנבלום מנהל מדיניות בקרן ברל כצנלסון מסביר:
"במדינת ישראל נהוג מנגנון "קיזוז קצבאות" בחלק גדול מהקצבאות שמשלם הביטוח הלאומי. המשמעות שלו היא שבמקרה של זכאות לשני סוגים של קצבאות, יקבל הזכאי רק את הקצבה הגבוהה מביניהן. כך לדוגמא, אדם שזכאי לדמי נכות ולדמי אבטלה במקביל, יקבל רק את הגבוה מביניהם".
מה ההיגיון? הרי אם האדם זכאי לכמה קצבאות, הוא זכאי להם לפי חוק?
"המנגנון מנומק בזה שסכום הקצבה האחת אמור לכאורה להספיק למקבל לכל צרכיו, יש בזה היגיון רק בחלק קטן מהקצבאות, אבל ברובן הסיבה האמיתית לקיום מנגנון הקיזוז היא חיסכון בכסף למדינה. את האבסורד שבמצב הזה ניתן לראות בפיצוי המיוחד שאישרה לאחרונה הממשלה למשפחות ההרוגים שבמירון.
למרות שמדובר בפיצוי מיוחד על המוות המיותר באסון הזה, בהחלטה נכתב שהיא תתקזז עם קצבאות אחרות. כך, קשישים, נכים, מובטלים או מקבלי הבטחת הכנסה יפסיקו לקבל את הקצבאות האלה (באופן זמני) בתמורה לקבלת הפיצוי המיוחד, זאת למרות שאין לו שום קשר למצב הראשוני שלהם שבגללו הם מקבלים את הקצבה".
הומינר-רוזנבלום מוסיף: "בשל המצב המיוחד, בתקופת הקורונה נקבעה הוראת שעה מיוחדת שמאפשרת לקבל קצבאות נוספות במקביל לדמי אבטלה, ולאחרונה היא הוארכה עד סוף שנת 2022. אני מקווה שההארכה הזו היא פתח לאישור קבוע על קבלת כפל הקצבאות, בדמי האבטלה, וגם בקצבאות נוספות".
ואנחנו נוסיף: מדהים שמדינה שמאפשרת לבכירים, שיכולת ההשתכרות שלהם מביאה אותם להכנסה חודשית בגובה שש ספרות, ליהנות מכפילות של גמלה מלאה לצד שכר בשירות הציבורי (להבדיל למשל מהשופט בדימוס מלצר, שמקבל את שכרו מגורם פרטי), זאת בשעה שהיא מונעת מהאזרחים השקופים בשולי החברה, ליהנות מכפל קצבאות שבכל מקרה לא יהפכו אותם לעשירים גדולים, לכל היותר יאפשרו להם קיום בסיסי.