בין אדיר מילר לבר רפאלי: הצד הטוב של "רדיפת" הסלבס

אדיר מילר אינו עבריין. להפך - הוא איש מוכשר ומצחיק שבדרך כלל גורם שמחה לשומעיו ולרואיו (ואוסיף באופן אישי - גם חביב עלי מאוד).

אבל למרות עוגמת הנפש שבוודאי נגרמה לו עם הפרסומים שהפיצה רשות המסים, בדבר דחיית הערר שהגיש (על הבקשה לחייבו בהשבת מענקי קורונה בגובה של מאות אלפי שקלים), יש סיכוי שבתלייתו על עמוד הקלון, בכיכר העיר, הוא הביא יותר תועלת לעם ישראל מאשר התועלת שהביא בכל אותן פעמים שבהן מילא אולמות ואת רצועת הפריים-טיים בטלוויזיה.

השימוש במפורסמים כשהם מועדים (ושוב נדגיש: המקרה של מילר אינו עבירה על החוק) הוא בעייתי: כל אחד יודע שעל ג'וינט מחוץ לבר בתל-אביב למשל, גם אם איפרת בטעות על שוטר, לא יעשו לך כלום. אבל אם אתה סלב, יש סיכוי סביר שתמונת המעצר שלך תפתח מהדורות חדשות כאילו היית פאבלו אסקובר.

וזה עוד מקרה קל, יחסית - כולנו זוכרים מעצרים מתוקשרים של בכירים, עם שחר, כאשר חוץ מהכוח הפושט על ביתו של ראש העיר או בכיר אחר, עומדים בחוץ גדודים של צלמים, מוכנים להבזיק בפלאשים על החשוד בעודו מובל לניידת כשהוא לבוש בטרנינג.

זה בעייתי לא רק בגלל שגם אדם מוכר הוא קודם כל אדם ולא מפני שבמקרה של הליך פלילי (שהוא כאמור לא המקרה של מילר, אם זה לא היה מספיק ברור עד עתה) יש חשד לפגיעה בחזקת החפות: אדם מפורסם שאינו מהווה סכנה לציבור אך מובל לניידת לעין כל, סופג כבר פגיעה קשה בתדמית, שעליה מבוססת לעתים כל הקריירה שלו.

אבל נניח לרגע למשטרה שתפסה איזה כוכבת רשת עם בדל ג'וינט בידה ונעבור לרשות המסים. האם חשיפת דחיית הערר שהגישה החברה בבעלותו, בגין בקשתה של רשות המסים להשיב לה מענקי קורונה שאותן קיבלה, היא לטובת הציבור? התשובה היא כן, אפילו כן מהדהד.

אין חולק על המבוכה שנגרמה למילר המוכשר והחביב, אבל כאשר באים לשקול נזק מול תועלת, עולה שאלת המידתיות. מילר לא יספוג מכה קשה מדי. סביר להניח שגם בפעם הבאה הוא ימלא את ההיכל ביד אליהו בשמונת אלפים צופים נרגשים.

לעומת זאת, יש היום לא מעט בעלי עסקים שאומרים לעצמם: "בואנה, רשות המסים האלה לא לוקחים שבויים, אם ככה נפלו על אדיר מילר שבטח יהפוך אותם לדאחקה במופע הבא שלו, אולי כדאי שאבקש מרואה החשבון שלי להגיע אתם להסכמות".

כמה כאלה יש? אלפים לפחות, אם לא עשרות אלפים.

מילר לא עבר עבירה, אלא נקלע למחלוקת לגיטימית עם רשויות המס - ובהנחה שישלם את השומה שהושתה עליו, הרי שיישאר בצד הנכון של החוק, שלא כמו בר רפאלי למשל.

גם ציפי ובר רפאלי טענו שהתאנו להן רק מפני שהן מוכרות. יכול להיות, אבל הפרופיל התקשורתי הגבוה שלו זכתה הפרשה (והגם שאני בטוח שבחדרי חדרים חגגו חלק מהחוקרים - אנשים עם שגרת יום אפורה למדי - את העובדה שהנה הם נראים בפריים טיים לצד אחת הנשים שנחשבות ליפות בעולם), הוא מבורך.

למה מבורך? כי יש עשרות אלפים שמנצלים את סעיף התושבות הכפולה כמקלט מס. הם ראו את רפאלי בטלוויזיה (בלי להתייחס כרגע לשאלה האם נחקרה רק בשל היותה ידוענית או להפך - קיבלה הנחת סלב בכך שלא ריצתה מאסר בפועל) - ורצו להסדיר את חובותיהם ברשות המסים.

אילו היינו חיים במדינה מושלמת, שבה כל אזרח משלם את מיסיו כחוק, אפשר היה אולי לבוא בטענות לרשות על רדיפת פרסום, אבל מאחר שאנו חיים במדינה שבה (על פי הערכות) ההון השחור מהווה מעל 20% מהתמ"ג, כלומר מיליארדים רבים חסרים בקופה הציבורית כתוצאה מהעלמות מס, מדובר במהלך שהוא מציל חיים, לא פחות.

אפשר לבקר את הדרכים שאליהן מנתבת הממשלה את כספי המסים שלנו, אבל חלק הארי שלהם מגיע למקומות הנכונים: לתקציבי הביטחון, החינוך והבריאות.

מעלימי מס, למרות הסלחנות הציבורית שלנו כלפיהם בישראל (ככל הנראה תולדה של אלפיים שנות גלות), הם כרוצחים שקטים: מי שבגללם יחסר כסף לכיפת ברזל להגנה מפני מתקפת טילים, האשמים במחסור במיטות אשפוז שעשויות להציל חיים, אפילו בשכר הדחק שמביא כח אדם ירוד, לחנך את ילדינו בבתי הספר.

למען הסר ספק ובפעם הרביעית - הסיפור של בר רפאלי הוא ממש לא הסיפור של אדיר מילר (שניהל דיון ענייני ולגיטימי מול רשות המסים וסופו שסורב וייאלץ להשיב את מענקי הקורונה שקיבל), אבל מאחר שאנו חיים במדינה על עברייני מס, כל סלב שסופג פגיעה כלשהי מידי רשות המסים, הופך לתמרור אזהרה בפני עבריינים אחרים.

די אם אפילו עשרה מהם מיהרו הבוקר לשלם את חובם, כדי להפוך את התרומה של מילר, דווקא בכישלונו, למי שיהיה אחראי - ולו בעקיפין - לכך שנקבל טיפול מציל חיים בחדר המיון.