מחדל גדר ההפרדה: הפרצה קוראת לעובדים בשחור

חלק מהמחבלים שביצעו פיגועים רצחניים בשטח ישראל, בשבועות האחרונים, לא חדרו רק דרך פרצות בגדר אלא גם דרך החור שבגרוש. הכירו את האינטרסים הכלכליים שאפשר לטרור להשתולל ברחובות

10/04/2022

גדר ההפרדה גרמה בעבר ללא מעט ויכוחים ודיונים. היו לה מתנגדים מימין, שראו בעצם שרטוט של מעין גבול על "קווי 67" בבחינת ויתור על חלום ארץ ישראל השלמה, והיו לה מתנגדים משמאל שטענו שהיא מקפחת את זכויות האדם של הפלסטינים.

בין אלה לבין אלה ניצב, ככל הנראה, הרוב הגדול של אזרחי ישראל, שלא שש לכלוא את הפלסטינים, אבל נחרד לנוכח פיגועי הטרור שהשתוללו בישראל של לפני כעשרים שנה, בתקופה המכונה "האינתיפאדה השנייה". במילים אחרות: הקונצנזוס הוא שהגדר הצילה חיים של (לפחות) מאות ישראלים.

והנה, בעוד רוב הישראלים סבורים שהגדר עודנה מגינה עליהם (רובנו חוזה בה בנסיעה לאורך כביש שש או בפאתי ירושלים), מסתבר שלא מדובר עוד בגדר, כי אם במסננת: עשרות אלפי(!) שוהים בלתי חוקיים נכנסים דרך הפרצות הרבות שבה, כמעט כולם כדי לשבור שבר ולהתפרנס, מקצתם כדי לחרוש רעה, עד כדי ביצוע פיגועים של ממש - כפי שהתוודענו אליהם בשבועות האחרונים.

בואו נחזור מעט בזמן לימים שבהם הוקמה הגדר. חלק מהתוואי נפסל על ידי בג"ץ לאחר שניתק כפרים פלסטינים מעורקי תחבורה ראשיים, שטחים חקלאיים ומקורות פרנסה אחרים. איזה צעקות קמו אז על בג"ץ שמתיר לכאורה את דמם של יהודים בשם זכויות האדם של הפלסטינים!

אך הנה, חלפו רק כמה שנים מאותו דיון ציבורי, ומתברר שמי שפורצים את הגדר לרווחה (גם אם לא במו ידיו אלא בהעלמת עין) עבור מי שהופכים עם חצייתה לשב"חים, הם צבא ההגנה לישראל ומנגנוני הביטחון שלה.

האם הצבא מנהל כאן מדיניות עצמאית ואולי אף מנוגדת לזו של ממשלת ישראל? ואם לא כך הוא, מדוע לא מגדילים את מכסות העבודה של הפלסטינים, בסמכות וברשות, בעוד הגדר נותרת סגורה כמעט הרמטית (עד כמה שניתן כמובן)?

חשוב לדעת

7 גורמי סיכון למחלות לב ודרך אחת לזיהוי מוקדם ומניעת נזקים

מוגש מטעם שחל
החלק הבנוי של גדר ההפרדה באזור בית לחם. הישראלים התרגלו לראות בה חומת מגן, תרתי משמע. המציאות בשטח שונה(צילום: רויטרס)

אינטרס פוליטי פוגש אינטרסים כלכליים

מפה והלאה, אתם מוזמנים ללכת בעקבות שלושה אינטרסים, שניים מהם כלכליים ואחד פוליטי, שהפכו את אחד מהפרויקטים הביטחוניים החשובים ביותר למעבר קל למפגעים, שגבו חיי ישראלים רבים בחודש האחרון.

נתחיל בפוליטי שהוא קל להסבר: המעבר בצורה של פרצה הקוראת לשב"ח היה נוח לממשלות ישראל, בפרט לאלה שנטו ימינה. מצד אחד לא משדרים "הקלות" שהן כצנינים בעיני תומכי הממשלה, מצד שני זורמים עם מה שראשי הצבא והארגונים הנלווים מציגים כאינטרס בטחוני להשגת שקט, תחת ההנחה שלמי שמתפרנס יש גם מה להפסיד במקרה של חזרת הטרור.

הנחת העבודה הזאת ספגה מהלומה קשה בחודש האחרון - ועדיין צה"ל בשלו: אלמלא מעבר מאסיבי של עובדים פלסטינים, היה מצבנו גרוע עוד יותר.

אז הנה הגענו לאינטרס השני, זה שקשה במיוחד לבקר. אין ישראלי שפוי שבטנו לא מתהפכת לפני שהוא מותח ביקורת על צה"ל - שהוא הורינו, אנו וילדינו, ובכל זאת צריך לתהות אחר האינטרס של הגוף הכי מתוקצב במדינת ישראל, כאשר הוא מבכר "שקט ויציבות" על פני כל דבר אחר.

אפילו אם שיקולי הביטחון גרידא הם היחידים שמכתיבים כניסה מוגברת של עובדים ממזרח לגדר אל מערבה, נשאלת שוב השאלה: מדוע כגנבים בלילה? אדרבא: יתכבדו רשויות הביטחון ויקצו עוד עשרות אלפי אישורי עבודה, רובם ניתנים למי שעובר מיון או אף תחקיר ביטחוני בסיסי, כדי להפחית את הסיכוי שמדובר במחבל - וכך יחצו הפלסטינים כחוק את מעברי הגדר המוסדרים שפזורים לאורכה.

פלסטינים חוצים את גדר ההפרדה דרך אחת הפרצות. למה "הולבנה" המציאות המסוכנת הזהת? רמז: לא רק משיקולי ביטחון(צילום: צילום מסך, מתוך התיעוד)

הקשר בין הטרור ו"מחיר למשתכן"

אז הנה הגענו אל קבוצת הלחץ השלישית, לרוב נסתרת מהעין הציבורית, בעוד שהממשלה והצבא עומדים לפחות לביקורת. האנשים שמרוויחים מכך שעשרות אלפי פלסטינים חוצים מדי יום את הגדר, מי שהעובדים-שב"חים מועסקים אצלם.

העסקת שב"ח (עבירה על החוק, להזכירנו), בניגוד להעסקת מי שמחזיק רישיון עבודה, היא משתלמת בהרבה לחלק גדול מדי מהמעסיקים: הרי תלוש שכר מסודר אי אפשר להוציא למי שהוא שוהה בלתי חוקי, אין כספי ביטוח לאומי שמנוכים מהשכר ומועברים לרשות הפלסטינית. אז מהעושים? משלמים להם בשחור, לרוב פרוטות - ללא תנאים סוציאליים, ללא ביטוח, ללא ימי חופשה או מחלה.

זאת ועוד: לעיתים אף מסייעים לו ללון בתחומי ישראל, בהכשרה של מגורים ארעיים באתרי בנייה או לפחות בהעלמת עין. יש פה כמובן לא רק עניין ביטחוני חמור, אלא גם עניין שראוי היה להיחקר על ידי הרשויות להלבנת הון: מי שמשלם ב"שחור" לא תמיד מצהיר כחוק על הכנסותיו, אבל נניח לדיון הזה כרגע.

כשרומזים בכיוון הזה, כפי שאירע לאחר הפיגוע בבני ברק, נעמדים הקבלנים על רגליהם האחוריות: הרי לא יתכן שמצד אחד ידרשו מהם להזרים מלאי של דירות חדשות לשוק המשווע להן, ומצד שני יהפכו אותם (לכאורה) לסייעני טרור, נכון? שלא לייחוס הם אומרים אחדים מהם לממשלה: רוצים דירות במחיר למשתכן? תנו לנו להשלים אותן בזמן ובמחיר שהבטחנו, כן - גם בעזרת שב"חים.

למען ההגינות, זה המקום לציין שמדובר בהכללה: רוב הקבלנים עובדים כחוק, אך ורק בעזרת פועלים מאושרים, בין אם ישראלים, פלסטינים או זרים.

המשמעות הטראגית של מדיניות "הכלת הפרצות"(צילום: אורי סלע)

ישראבלוף קטלני

אז הנה לנו סיפורו של ישראבלוף קטלני: הממשלה משקרת לאזרחים שהיא מכבידה את ידה על הפלסטינים, בעודה מעלימה עין מכניסה מאסיבית שלהם לישראל, צה"ל (וכלל מערכת הביטחון) שנהנה מתוספת תקציב אדירה, מחפש שלום ושלווה וחלק גדול מהקבלנים מרוויח עובדים זולים.

כל עוד הדברים התנהלו על מי מנוחות, חיינו כולנו עם השקר הגלוי הזה. ברגע שבו החלו כוחות הביטחון לחפש שב"חים באתרי בנייה בתל אביב, כפי שעשו בלילה שבין חמישי לשישי, התברר שקצת קשה לאתר אותם בין עשרות אלפי מחבלים-פוטנציאליים (ונבהיר שוב: לרוב מדובר במי שמבקשים רק פרנסה למשפחותיהם).

במילים אחרות: המחבלים שחדרו בשבועות האחרונים לשטח ישראל לא נכנסו דווקא דרך חורים בגדר, אלא גם - ואולי בעיקר - דרך החור של הגרוש. מי שרוצה לסגור את הגדר מחדש ולהציל חיי ישראלים, מוטב שיטפל גם בפרצה הכלכלית שנפערה בה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully