הוויכוח בין ימין לשמאל הפך לאזור הנוחות של הדיון הציבורי בישראל. לפעמים הוא לובש צורה של "כן או לא ביבי", לפעמים הוא מתחפש לוויכוח דתי או עדתי, אבל הוא תמיד הולך למקומות הכי צפויים.
זה לא שצריך להקל ראש בשאלות כמו ריבונות, משילות, חיזוק מעמד ירושלים או לחילופין - ניסיונות להגיע לפיוס כמעט בכל מחיר, אבל העובדה שכל מהדורות החדשות של סוף השבוע האחרון עסקו אך ורק במצעד הדגלים ובכוננות החריגה שהתפתחה סביבו, היא כמעט מעילה בשליחות הציבורית.
גם כאשר התקשורת הניחה לרגע לדגלים, היא ברחה אל המחוזות המוכרים: הרשת "געשה" כמו שאוהבים לומר, משאלת הסקר שבחנה את דעת הציבור בקשר לאפשרות שהממשלה מתקיימת בזכות קולותיהם של "תומכי טרור" לכאורה: שאלה לגיטימית או הסתה?
אלא שבתוך הסקר שקיימו חדשות 12, בו נכללה אותה שאלה ספק-פרובוקטיבית, הייתה שאלה אחת שתשפיע על זהות הממשלה יותר מכל סוגייה אחרת: 30% מהמשיבים, כך על פי הסקר, מודים שהם אינם בטוחים שיצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתאות, בעיקר לאור ההעלאות האחרונות של הריבית.
איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בנתון מטורף - והוא עוד מייצג את בני המזל, אלה שכבר רכשו דירה משלהם!
אז אפשר שחלק מהחוששים לעתידם הכלכלי רואים צל הרים כהרים: הן גם לאחר העלאות הרבית האחרונות - ואפילו אם מוסיפים אליהן את אלה שצפויות לנו בחודשים הקרובים, לא מדובר בסחרור שיגרום לזינוק דרמטי בהחזר החודשי.
זה לא שצריך להקל ראש בעליית הרבית: עבור רוב נוטלי המשכנתאות מדובר בהתייקרות של עשרות אלפי שקלים (לפחות) על פני כל תקופת ההחזר, אבל התוספת להחזר החודשי היא של כמה עשרות עד קצת יותר ממאה שקלים לחודש (למשכנתא ממוצעת) - לא זה מה שצריך לעורר חשד שמא לא יצליח מישהו לעמוד בתשלומים.
אבל גם אם מדובר בעשן, הרי שאין זה עשן בלי אש - והאש היא חוסר הביטחון הכלכלי שהתעורר בלבבות רבים מאזרחי ישראל. מי שמשיב בסקר שהוא חושש שלא יעמוד בהחזר המשכנתא, הוא מי שאין לו ביטחון בעתידו. הנתון הזה מדהים על רקע ביצועי 2021 של המשקה הישראלי בשנה שבמובנים רבים הייתה הטובה בתולדותיו.
אפשר שזה משום שהפריחה לא הייתה נחלת הכלל, אפשר שזה מפני שחולף זמן עד שהכנסות המדינה ממסים מחלחלות מטה ומתורגמות להטבות על כלל הציבור, בעיקר עם מי שלא נמצאים במעגלים הקרובים של מי שהרוויחו סכומים פנטסטיים בשנה האחרונה ואפשר שזה על רקע הידיעה ש-2022 לא תהיה, ככל הנראה (ובלשון המעטה) - שנה טובה לכלכלה העולמית והישראלית בתוכה, על רקע אירועים גלובליים שרובם אינם נוגעים לישראל.
העניין הוא שהסיבה בכלל לא חשובה: ברגע ששליש מאזרחי ישראל (עם כל הסייגים שיש להכניס בהתייחסות לתוצאות של סקר, אמין ככל שיהיה) אינם בטוחים בהישרדותם הכלכלית (והרי אי יכולת לפורע את המשכנתא מעידה בהחלט על התרסקות התקציב האישי-משפחתי), הממשלה, כל ממשלה - תוחלף באחרת.
לכן היה מדהים לשמוע את שר הבריאות ויו"ר מרצ, ניצן הורוביץ מתייחס לסוגיית מצעד הדגלים כאילו היא החשובה והבוערת - ועוד מקנח בזחיחות על כך שתמיד מספידים את השמאל והנה הוא עדיין כאן, מבלי להבין שהמחנה שלו מצטמק רק משום שהוא עוסק בוויכוח שכבר מזמן לא מעניין את רוב הציבור הישראלי.
נכון, קל לחבוט בקואליציה שבה חברה גם מפלגה ערבית, על שהיא פחות לאומית, לכאורה. וגם קל תמיד לחזור אל הוויכוח ששינה את החלוקה בין מה שנקרא שמאל או ימין, אי שם לפני 55 שנה.
אפשר להשחיל שאלות פרובוקטיביות לסקרים ואפשר לנשוף בכל הכוח על הגחל שאמור להצית את האש הישנה והטובה בוויכוח שבין שמאל לימין, אבל האזרחים בישראל מסוגלים להכיל אותו, הם מכילים אותו כבר עשורים רבים. מה שהם לא מסוגלים לשאת אפילו לא עוד יום אחד נוסף הוא את הספק בדבר יכולתם להמשיך ולעמוד בהתחייבויות הכלכליות שלהם: בבנק למשכנתאות או בסופרמרקט.
עם כל הכבוד לנושאים מדיניים, ממשלת ישראל מוכרחה לשנות את סדר העדיפויות שלה ולשים בראשו את הכלכלה. אם אכן 2021 הייתה טובה כפי שמראים המדדים שלה, יש להם הרבה כסף בקופה כדי להתחיל ולהפיג מעט את מה שמונע מאזרחי ישראל לישון בשקט, ועם כל הכבוד - זה ממש לא איתמר בן גביר.