מה עושים: אקס ליבריס מפתחת ומשווקת פתרונות ענן לקהילת מוסדות ההשכלה הגבוהה ומתמחה בטכנולוגיה מתקדמת המיועדת לספריות אקדמיות ולאומיות. יש לה יותר מ-7,500 לקוחות ביותר מ-90 מדינות. ביניהם אוניברסיטאות אוקספורד, קיימברידג', ספריית הקונגרס בארה"ב ואוניברסיטאות בישראל.
משתתפים:
לילי דאי, בת 38, רווקה, גרה בירושלים. תפקיד: product manager, שמונה שנים בחברה.
אמיר ארז, בן 28, בזוגיות, גר ברחובות. תפקיד: Development Team Leader, שלוש וחצי שנים בחברה.
מור חלפון, בת 28, נשואה, גרה בגבעון החדשה. תפקיד: developer, תשעה חודשים בחברה.
לוקיישן: בגן הטכנולוגי במלחה, לא רחוק מאצטדיון טדי, פרוסים משרדי אקס ליבריס על פני הקומה השלישית והרביעית בבניין נאה. 500 עובדי החברה בישראל באים ברובם מהאזור וכשהם מגיעים לשם, הם מבלים את מרבית זמנם במתחמי אופן ספייס, שמחולקים לפי המחלקות ומסומנים בשלטים: פיננסים, IT, מוצר וכו'.
באזורים הציבוריים יש רצפת פרקט ובשאר שטיח אפור ולא, בניגוד למשטר הקפדני בספריות, לא שומרים שם על שקט. על הקירות איורים של ספרים, ציורים מצחיקים ופה ושם גרפיטי צבעוני. יש גם איור של האבולוציה שעברה החברה מתחילת שנות ה- 80', כשהייתה רעיון של קבוצת יזמים מהאוניברסיטה העברית ועד הלום.
במסדרונות יש פינות ישיבה צבעוניות מאוד, ספריות עץ עמוסות ספרים, בחדר המשחקים היה דו קרב פינג פונג סוער וקולני כשביקרנו שם. יש בחדר גם כדורגל שולחן, ועמדת כדורסל. יש גם כמה מקלחות, חדר הנקה מקסים, עם כורסה לבנה וציור של חלון גדול על הקיר ופינת מחזור מושקעת עם כל ההפרדות שאפשר להעלות על הדעת.
ירושלים: כולם מסכימים שיש הבדל בין ההייטק התל אביבי לאחיו הירושלמי. מור אומרת שהתחושה מאוד משפחתית, מדברים בגובה העיניים ואפשר להיעזר בכולם. "יש אצלנו חתך גילאים מאוד רחב", אומרת לילי, "אוכלוסייה מכל הסוגים, חילונים ערבים, דתיים, חרדים". "ומה שבטוח", מסכם אמיר, "זה שהכל יותר מופנם ופחות שואו אוף".
הפסקת קפה: באקס ליבריס יש כמה מטבחונים, כל אחד מעוצב בצבע אחר, אדום, ירוק, כחול, שחור, וכל אחד נקרא ע"ש הצבע שלו, "המטבחון האדום" למשל. המטבח המרכזי מעוצב בכחול בהיר וירוק מנטה ולידו חדר אוכל מרווח עם שולחנות לבנים עגולים ולידם כסאות מנטה, ושולחן בר ארוך וצר עם כסאות גבוהים משני צדיו. על השיש יש בו טוסטר קופץ, מכונת קפה, קערת פירות ומכלים עם קורנפלקס וגרנולה. יש גם ארבע מיקרוגלים, עוגיות חמאה, עוגיות לחמי ובפריסת הבוקר יש לחמים בריאים ומאפים.
במקרר יש קוטג', גבינה לבנה, גבינות שמנת בטעמים, יוגורטים חלקים ועם פירות, חומוס, טחינה, תפוחים משני סוגים, תפוזים, עגבניות, מלפפונים וגזר, ויש גם קולה וספרייט. הכל פתוח כל היום ומי שרוצה חוטף משהו. מה שאין שם, זו מגירת ממתקים. אין ממתקים באקס ליבריס.
CV: לילי, ירושלמית מלידה, מגדירה את עצמה "משתמשת שחצתה את הקווים", והכוונה היא חלילה לא לחומרים מסוכנים, אלא כמובן לטכנולוגיה. היא הייתה בצד של הסקאלה, הומאנית, גיקית של מדע בדיוני, שמגיל 12 היא באינטרנט כדי להגיע לאתרי מדע בדיוני מהעולם. בתיכון למדה ספרות וקולנוע ובאוניברסיטה הלכה בעקבות הוריה הפסיכולוגים ונרשמה לתקשורת ומדעי הקוגניציה והמשיכה לתואר שני במדעי הקוגניציה וחקרה תהליכים לא מודעים.
היא עבדה כסטודנטית בשתי חברות היי טק קטנות ובסיום הלימודים התקבלה לעבודה כספרנית בספריה הלאומית. "הכרתי טוב את התוכנה של אקס ליבריס", היא אומרת, "וכספרנית אין הרבה הזדמנויות להיכנס להיי טק, אז קפצתי על ההזדמנות לחצות את הקווים והתקבלתי כתומכת ומטמיעה. עם הזמן היכולת הטכנולוגית שלי התפתחה.
"ממרץ האחרון אני מנהלת מוצר, שזה פחות טכנולוגיה ויותר הכרת המוצר לעומק, את מה שקורה בחברה ואת הלקוחות שאני מאוד אוהבת, כי רובם ספרנים. חוץ מזה, העובדה שאנחנו עושים דב טוב לעולם, חלק מקהילה שמפיצה ידע ומחקר, ממלא אותי סיפוק".
את הילדות בילה אמיר על המגרש או ביערות שסביב מושב אבן ספיר שנמצא סמוך לעיר הקודש. הוריו בנו את ביתם על שטח הלול שהיה שייך לסבא שלו, אמא גננת ואבא סוכן מכירות, שניהם, הוא אומר, נוטים לטכנופוביה. "לא הייתי ילד של מחשבים. בתיכון התחלתי ללמוד במגמת מחשבים ופרשתי, כי הייתי תלמיד בינוני. אחרי שהשתחררתי מהצבא מוקדם בסיבות רפואיות, עבדתי כמה שנים כסוכן מכירות לרכבים ואז היה עלי לחץ מהבית להירשם ללימודים.
"כשגיסי נרשם להנדסת תוכנה ב"מכללת עזריאלי", נגררתי אחריו ונכנסתי לזה בפול פאואר, 180 מעלות מהמוד שהייתי בו בתיכון. השקעתי כל התואר וכשהשתחררתי, אחיו של גיסי, שעובד באקס ליבריס, הכניס אותי לחברה כמפתח. אחרי שנתיים הפכתי לראש צוות והיום יש חמישה מפתחים תחתי. עושה לי טוב שהמנהלים הישירים שלי פתוחים לשמוע אותי ונותנים לי מקום".
מור גרה בישוב קהילתי קטן בשם "גבעון החדשה", סמוך ל"גבעת זאב". כילדה גם לה לא הייתה שום נגיעה לטכנולוגיה. היא למדה ביולוגיה ומחשבת ישראל, רקדה ובצבא שירתה כתצפיתנית.
כשהשתחררה טיילה, עבדה בחנות נעליים וכשהתחילה להיסגר על עצמה, היה ברור לי שתלמד הנדסה כלשהי, כי בתוך תוכה ידעה שהיא ריאלית.
"הגעתי ל'מכללת עזריאלי' והנדסת התוכנה תפסה אותי. דיבר אלי שאפשר לראות תוצאות מיידיות ושאני האחראית לשינויים. בסוף שנה רביעית התחלתי לעבוד כמפתחת בחברה בפ"ת. כשהתחילה הקורונה עברתי לעבוד מהבית והבנתי, אחרי שנה וחצי על הקו, שהתעייפתי מהנסיעות ומצאתי עבודה בחברה בהר חוצבים, מרחק רבע שעה נסיעה. אחרי שנה, מישהו שלמד איתי ועובד פה אמר שנפתחה משרה, עשיתי את הראיונות מרחוק ותוך פחות מחודש התקבלתי לעבוד כמפתחת".
בשביל הנשמה: כחובבת מושבעת, חברה קהילת המד"ב הישראלית וחלק ממארגני פסטיבל "אייקון" השנתי, לילי כותבת בעצמה סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה ועורכת סיפורים קצרים של אחרים, באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה. אמיר אוהד את הפועל ירושלים בכדורגל וכדורסל, תחביב שהתחיל בגלל החברים במושב והוא גרר אליו גם את אבא. מור אוהבת לאפות, בעיקר עוגות גבינה מושקעות עם קצפות וקישוטים ויש לה כלבה בשם לאסי.
ערך מוסף: גם כשהקורונה הייתה בשיאה ולא היו סגרים, משרדי אקס ליבריס היו פתוחים. ה"האב", שפועל 24/7 המשיך להיות מאויש בשני עובדים חיוניים שנתנו תמיכה ללקוחות. החברה דאגה לשלוח לעובדים פינוקים מכל מיני סוגים. הם קיבלו סלי שוק של סבתא, מלאים במצרכים והמנכ"ל הגיע למסעדת "מעשה ב..." שנמצאת במושב של אמיר ומופעלת על ידי עמותת "בית הגלגלים", והעביר להם יחד עם השף סדנת בישול.
הייתה גם הופעה אינטימית של אהוד בנאי עם גיטרה מהסטודיו שלו בזום, גם חנן בן ארי וליאור סושרד הופיעו, והיה גם פילאטיס, שעת ציור, סדנת אוריגמי, ותחרות עוגות גבינה בשבועות. אגב, מור לא השתתפה בה, בגלל שעבדה על עוגה מפוארת עם כל האקססוריז, כולל פירות, למשפחה.
כשחזרו למשרדים חזרו הימים המיוחדים, יום סביח, יום של גלידה ומרקים כשהיה צפי לשלג, והייתה הופעה פרונטלית של עברי לידר במודיעין. לילי אומרת שההפקה הכי גדולה של אקס ליבריס, הייתה לפני ארבע שנים, כשהוציאה את העובדים ל"מירוץ למיליון" בכל רחבי הארץ. עם יד על הלב, היא מודה שהייתה מעדיפה מרק למשרד על ההתרוצצות בחום של ים המלח.
מה לובשים: מה שבא, אבל אם פוגשים לקוח מתלבשים בהתאם.
מאיפה עובדים: רק עכשיו התחילו באקס ליבריס לחזור לעבודה היברידית ועדיין הרוב עובדים מהבית. אמיר הוא מאלה שהקפידו לבוא כל יום ואחרי שעבר לרחובות, הוא עדיין מעדיף לעבוד מהמשרד, אבל מכורח הנסיבות מחלק את הזמן חצי חצי . גם מור חושבת שזה הרבה יותר יעיל, "כי אני יכולה לראות אם המנהל שלי פנוי או לא, במקום לבהות מתי אין צבע אדום ב'טיימס' שלו ולנסות לתפוס אותו"
שינוי בעלות: לפני שנה עברה אקס ליבריס בעלות בפעם השלישית, כשחברת "קלריווייט" הבריטית רכשה את חברת האם שלה, פרוקווסט. לילי מספרת שהמוצר אורגן מחדש, כדי להתאים אותו לתאגיד החדש: "הקניה שלנו לא הייתה סטנדרטית. פרוקווסט קנו אותנו כדי שנשתלט על חטיבת התכנה שלהם והמנכ"ל שלנו החליף את מנכ"ל החברה. עכשיו פשוט פרוקווסט נרכשה". אמיר אומר שהרכישה הייתה מלווה בחשש ולחצים אצל העובדים, אבל לא היה שינוי דרמטי ומור מוסיפה שהוא הורגש בעיקר בדרגות הניהול הבכירות.
משבר בהייטק: כולם מסכימים שלהבדיל מהחברות שמוכרות חלומות ומושפעות עמוקות מהמשבר, לאקס ליבריס יש מוצר מבוסס שמכניס כסף. לילי: "אנחנו חלק מחברה נסחרת, גדולה ויציבה, מגייסים אצלנו כל הזמן. כל הזמן יש תזוזה של אנשים והמון הגיעו בקורונה. את מור, למשל, לא הכרתי עד היום".
שכר: עד כמה שזה מרגיז לשמוע, שכר ההייטקיסטים בירושלים נמוך מזה שבתל אביב, למרות שהם לא פחות מוכשרים. אמיר: "זה מאוד אינדיבידואלי. השכר שהציעו לי בהתחלה היה מאוד תחרותי ויש הרבה אופציות לקידום. אנחנו חלק מתאגיד נסחר, יש תכנית של בונוסים שנתיים למי שעומד ביעדים". גם לילי מסכימה שהשכר תחרותי לשוק, "אצלי הוא יותר מהכפיל את עצמו. יש המון קידום מבפנים ואפשרויות לצמוח".
מה הלאה: לילי רק התחילה במרץ תפקיד חדש, אז היא לגמרי שקועה בו, מור כאן רק תשעה חודשים, בתחילת הדרך. לילי: "באקס ליבריס יודעים לתת תחושה שמעריכים את מה שאת עושה ואני לא רואה סיבה טובה לעזוב".