שם: אבישי קרואני, גיל: 56, תפקיד: מנכ"ל פעילים ניהול תיקי השקעות.
מי אני: שמרן. את מכסת האתגרים שלי אני עושה באופן פרטי. אני אופטימי מאוד, אוהב לעבוד עם אנשים בהרמוניה, מקשיב להם ומחליט לבד, וככל שאי הוודאות יותר גדולה - אני נהנה יותר. עם הזמן בניתי לי מתודולוגיה של חוסר וודאות.
שורשים: משפחתו של אבא באה מתימן. סבא היה זמר מפורסם ונדד מעיירה לעיירה כדי לשמח, ולצערי הכישרון שלו לא עבר לבנו ולא אלי. פעם ביקשתי מצבי יחזקאלי מערוץ 13 לברר לי מה מקור השם קרואני. מתברר שהוא גם ציפור שיר וגם איש כספים. לסבתא היו שלושה ילדים משלושה בעלים והיא נחשבה כאישה קטלנית ביהדות. את אבא היא ילדה לבד, חזרה מהעבודה בשדה, הסתגרה בחדר וילדה את עצמה.
הם הגיעו לראש העין. סבתא הייתה עוזרת בית והלכה ברגל מראש העין לעבודה בפ"ת, ואבא, שהיה היה בן 11, נשלח למשמר העמק, שם גדל עד הצבא, מה שהשפיע על מסלול חייו. הוא למד שם לנהוג על טרקטור והוציא רישיון לרכבים גדולים ומשאית ולימים הפך לנהג דן, מה שנחשב אז למשרה נחשקת כמו ההי טק היום. הייתה לקואופרטיב צרכנייה מיוחדת ועלון חודשי, שאבא ביקש ממני בכל פעם לבדוק בו כמה המניה עלתה, החשיפה הראשונה שלי לשוק ההון.
אמא הגיעה מבוכרה, שם עסקה המשפחה במסחר זעיר. הם עלו לארץ דרך הודו בתחילת שנות ה- 50'
וגרו בכפר גנים, באזור בית החולים בילינסון והשרון, בתוך הפרדסים. סבא עסק בתיווך משלוחים וסבתא גידלה 12 ילדים. לאמא היה חלום לפגוש טרקטוריסט עם שפם, אבא ידע לנהוג בטרקטור וחבר משותף הכיר ביניהם.
הם התחתנו כשמלאו לה 17 וחצי ותוך שלוש שנים היו להם שלושה ילדים, אחר כך נולדו עוד שניים, אני הממרח של הסנדוויץ'' הכפול. חונכנו בבית מאוד ערכי, שהאמין נתינה. אמא עבדה במחלקת הרווחה של עיריית ראש העין ותמיד התנדבה, התפקיד שלי היה לסחוב סלי מזון לנזקקים, ואבא היה גזבר בית הכנסת.
הילדות שלי: כשהייתי קטן ישנו חמישתנו בחדר אחד. כשההורים בנו במקום הבית הקטן בית מאוד גדול, עם חדר לכל אחד, בהתחלה ישנו אחד אצל השני מתוך ההרגל להיות יחד. המשפחה מסורתית אבל מאוד פלורליסטית. עד גיל 18 הייתי עם כיפה, למדתי במסגרות של הציונות הדתית והייתי בבני עקיבא, וגם שיחקתי כדורגל בשבתות כקפטן הפועל ראש העין.
בתיכון למדתי במגמה הומנית והרבה תנ"ך וגמרא. בלימודי הגמרא יש הרבה לוגיקה, קושיות שמובילות לפתרונות ומחדדות את המחשבה. אז חשבתי שזה בזבוז זמן והיום אני יכול להעריך את זה. בגלל שבילדותי סבלתי מברונכיט וביליתי לא מעט בבתי חולים, רציתי להיות רופא, אבל החלום נגמר כשהבנתי שהציונים שלי לא יספיקו כדי להתקבל.
תמיד כיבדתי את הדת ופחות את מופעים הפורמליים שלה. אבא ביקש שאמשיך לחבוש כיפה כדי לכבד את המקום העיקרי שאני נמצא בו, בית הספר, ומיד אחרי הבגרות האחרונה הורדתי אותה. הייתי קצין שלישות בחטיבה של עמוס מלכא ושם הכרתי את אשתי.
רקפת: אשתי, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה ומנחת קבוצות, משלימה אותי, מקשיבה לי, מצחיקה ומרתקת אותי, משקפת לי דברים בצורה מדויקת, דמות להערצה. היא בתו של משה קרת, לשעבר מנכ"ל התעשייה האווירית במשך שנים ולא היה לי מושג מי הוא כשנפגשנו ומהיום הראשון הפכנו לחברים טובים. אני מעריץ מושבע שלו והוא ליווה אותי לאורך כל הקריירה. אחרי שלוש שנים יחד הודענו שאנחנו מתחתנים בעוד שנתיים, עם סיום הלימודים וכך היה. יש לנו בן ובת ואנחנו גרים בגבעתיים.
ייעוץ השקעות: באוניברסיטה למדתי סוציולוגיה ומדע המדינה, כי התאהבתי בתחום משאבי האנוש בצבא והייתי בטוח שזה הכיוון שלי. במקרה התגלגלתי לבנק הפועלים ובשנת 93' נכנסתי לתכנית "פרחי הייעוץ", תכנית להכשרת יועצי השקעות, בדיוק עם הגאות בבורסה. ב- 94' הייתה מפולת ואני הרווחתי סייקל. ככל שאתה פוגש את הירידות מהר יותר, אתה הופך ליועץ השקעות טוב יותר.
כיועץ צעיר בא אלי אדם בן 45, שוטר, אב לשישה, שהיה לו תיק גדול שהתכווץ במפולת ל -60,000 שקלים. הוא שאל אותי איך הוא יכול להגיע ל- 300,000 שקלים. בשנות הגאות החברים שלו הרוויחו המון כסף בבורסה והוא סיפר, בעיניים דומעות, שהוא השקיע את כל הפנסיה שלו במניות והוא חייב להחזיר לעצמו את הכסף.
אני זוכר שאמרתי לו שהוא חייב להשלים עם ההפסד. הייתי חייב להסתכל לו בלבן של העיניים ולמדתי אז, שיותר משחשובה התשואה ללקוח, חשובה ההתאמה של התיק לצרכים שלו. התחלתי כיועץ זוטר בסניף, הייתי יועץ אזורי, האחראי על כל היועצים בבנק הפועלים. אחרי 15 שנים הפכתי לסמנכ"ל שיווק ומכירות של פעילים.
פעילים: חברת בת של בנק הפועלים שעוסקת בניהול תיקי השקעות בארץ ובעולם עבור מגוון לקוחות פרטיים, מוסדיים, תאגידים ועירוניים, מנהלת כ - 20 מיליארד שקלים מעל רף השקעה של 200,000 שקלים, שנחשב נמוך יחסית. אנחנו חברת בת של בנק בפריסה ארצית ולכן אנחנו רוצים לתת מענה לכמה שיותר לקוחות. מכיוון שוועדת בכר הוציאה את ניהול הקופות וקרנות הנאמנות מידי הבנקים, והשאירה רק את ניהול התיקים בידיהם, זה מאפשר לנו להתנהל באובייקטיביות מלאה, כי אין לנו מוצרים מבית ואין ניגודי אינטרסים.
דסק גמלאים: עשר שנים אני בתפקיד והפרויקט שאני הכי גאה בו הוא דסק שירות הלקוחות שמורכב מעשרה גמלאים, שהיו בעבר יועצים בבנק ועובדים בחצי משרה, ומטרתו שימור לקוחות. בגלל שהם כל כך מנוסים, הם לא מתלהבים מעליות ולא נלחצים בירידות ושומרים על קשר עם הלקוח.
קבלת החלטות: שוק ההון מושפע מהמון גורמים, כמו מצב גיאופוליטי, ריבית, אינפלציה, דולר, תמחור של חברות. צריך לזהות גורמים דומיננטיים כדי לקבל החלטות טובות. אם אני צודק ב- 60% או 70% מהמקרים אני מרוצה. אנחנו מקבלים החלטות בצוות של מומחים, מנהלים שייח ואני מאתגר אותם ודואג שיהיה פרקליטו של השטן כדי לצאת מהחשיבה הדוגמטית.
בורסה: שוק ההון בתהליך גמילה מהריבית האפסית לאורך זמן והזרמת ההון בתקופת הקורונה, כשהציפו את השוק בכסף זול, מעין מכונת אקמו ששמרה את שוק ההון בחיים. כל זה דחה את העלאת הריבית, כשהיה ברור לכולם שריבית אפסית לא בריאה לשוק.
העלאת הריבית בארה"ב הייתה אמורה להיפרס על פני שנה, אבל השוק, שראה את האינפלציה ומחירי הסחורות שנסקו, קיצר את התהליך לחודשיים ושיבש את העלייה המתונה המתוכננת, מה שהביא למצב שתיקי השקעות עם אפס אחוזי מניות, ירדו יותר מתיקים עם מניות. האג"ח צנח ירד בגלל הציפיה לעליית הריבית, המניות ירדו ולא היה לאן לברוח.
מבט קדימה: את שוק ההון הרי אי אפשר לתזמן ואי אפשר לדעת מה יקרה מחר. לכן, צריך להיעזר בסבלנות. זה המסר בדסק השירות שלנו והלקוחות שלנו קשובים לבעלי הניסיון ומתנהגים בהתאם. אנחנו נמצאים עכשיו בשיווי משקל חדש: הריבית יותר גבוהה, האג"ח עם תשואה של 3%, זה הנורמלי החדש והנכון. היה תיקון במניות שנסחרו בעודף בגלל הכסף הזול ובגלל שלא היה איפה להשקיע.
אנחנו צופים שמחצית השנה הבאה תהיה טובה יותר, רואים לזה רמזים ומקווים שהתיקון לא יהיה רק טכני. מסתכלים האם ביידן ישיג פריצת דרך עם הסעודים כדי שימכרו יותר נפט. אם עד עכשיו הוא נתן להם כתף קרה, הוא בא לביקור בארץ, בין היתר, גם בשביל הנפט.
עתיד כלכלת ישראל: הגירעון אפסי, יחס חוב תוצר נמוך שמאפשר לנו להגדיל את ההוצאות בעתיד - 70% חוב תוצר לא קיים גם בארה"ב. האזרחים לא מרגישים את זה, כי לממשלה יש הכנסות והיא צריכה לחלק אותן אחרת ולפתוח את השוק לתחרות. צריך להבין שישראל היא אי, ים מצד אחד ושכנים פחות קואופרטיביים בצד השני, כשבאירופה אפשר לקפוץ לשכנים.
חברות דירוג האשראי לא מתרגשות מהבחירות שנפלו עלינו, כי התפקוד של המשק טוב. היה סיכוי שיעלו את דירוג האשראי אם היינו ממשיכים עם הממשלה הנוכחית, לא בגלל תפקודה, אלא בגלל יציבות הרצף השלטוני, אבל גם ככה הדירוג שלנו גבוה.
פספוס המשבר הנוכחי: כל העולם פספס אותו, כי ההפתעה הגדולה הייתה קצב עליית הריבית. זה התחיל מזה שחשבו שהאינפלציה היא זמנית ואז התברר ששרשרת האספקה מעיבה ועל זה נוספו מחירי הסחורות שעלו והמלחמה באוקראינה. כשאתה נכנס למשבר אתה מעריך שילך לכיוון מסוים, אבל לא חשבנו שהעוצמה שלו תהיה כזאת.
סטגפלציה: הסיכוי שתהיה פה הוא נמוך עד אפסי, כי בסה"כ הכלכלה צומחת, הגרעון בסדר, יותר ויותר מצטרפים למעגל העבודה ויש צמיחה. האינפלציה גבוהה, אבל צפויה לרדת בחודשים הקרובים גם בגלל הירידה הטכנית.
פנאי: את הסיכונים אני לוקח בחיים הפרטיים. אני אוהב ספורט אתגרי, באנג'י, צניחה חופשית, טיס, נהיגה אתגרית וטראקים. הייתי באוורסט, בפירינאים ובשוויץ. אוהב לטייל לבד ועם המשפחה.
צופה פני עתיד: רואה את עצמי נשאר בבנק, בתפקידי ניהול בכירים ובמקומות שבם אוכל להשפיע ולבוא בחיוך לעבודה, שזה הדבר הכי חשוב. טוב לי ואני מאוד נהנה.