לאחר שלא התקיים ב-2020 וב-2021 עקב מגפת הקורונה, ב-15.7 יחזור פסטיבל הטראנס הגדול והמשפיע באירופה, טומורולנד. אולם מעבר להתרגשות הרבה הצפויה למעריציו הרבים של הפסטיבל, טומורולנד מביא איתו השנה עוד חידוש מעניין: מארגני הפסטיבל החלו בהשקת קולקציית NFT רשמית ב-3 פעימות (הפעימה השנייה תתרחש בסמוך לפסטיבל), כאשר מחזיקים של הקולקציה יקבלו כניסה לאירוע, בצירוף גישה לאירועים קטנים ואקסקלוסיביים יותר שיהיו בפסטיבל.
טומורולנד הוא אירוע מוזיקלי ענק, אולם זו לא הפעם הראשונה שמוזיקה ו-NFT מתחברים. פסטיבל קואצ'לה למשל כבר השיק בעצמו קולקציה של NFT, וכן יותר ויותר מוזיקאים יוצרים פרויקטים של NFT: להקת קינגס אוף ליאון היא הלהקה הראשונה שהוציאה אלבום כ-NFT; מייק שינודה (ההוא מלינקין פארק) יצר קולקציית NFT עם המוזיקה שלו; ראפרים רבים כמו למשל מת'וד מן, טורי ליינז וכמובן סנופ דוג יצרו קולקציות של מוזיקה וויזואליה כ-NFTs. אנחנו אמנם רק בתחילתו של עידן ה-NFTs, אבל כבר כעת מסתמנת תופעה מעניינת, ובה NFTs ותעשיית המוזיקה הופכים להיות חברים טובים.
ראשית, נזכיר מהם NFTs, כדי שנבין מדוע הטכנולוגיה הזאת יכולה להועיל בהקשרים רבים: במערכות בלוקצ'יין כגון את'ריום ניתן לקבל בעלות על Tokens (אסימונים), המשמשים את משתמשי המערכת בתור אמצעי תשלום, קרי מטבע קריפטו. ישנם מטבעות קריפטו רבים (וזה בכלל עניין שלם שמאוד תפס בשנים האחרונות, בעיקר בתור אפיק השקעה). עוד חשוב לדעת שאסימוני כסף הם בני תחליף, כפי שלא משנה לנו אם יש לנו מטבע של עשרה שקלים אחד או מטבע שני של עשרה שקלים. עם זאת, ישנן רשתות בלוקצ'יין שבהן ניתן לקבל בעלות על אסימונים חסרי תחליף, כלומר שבניגוד לכסף, הם ייחודיים. לכן, כאשר בלוקצ'יין מתפקדת בתור אקוסיסטם מפותחת, ניתן לרשום בעלות על קבצים במערכת הזאת על גבי אסימונים חסרי תחליף NFT. כיום NFTs מוכרים בעיקר בהקשר של בעלות על יצירות דיגיטליות, כגון קולקציות של קופים משועממים. עם זאת, אין שום סיבה שהטכנולוגיה תהיה מוגבלת לכך, ולראיה, אנו רואים שיותר ויותר מוזיקאים משתמשים ב-NFTs לצורך מכירת כרטיסים (ואפילו רמי קליינשטיין התנסה בכך).
כרגע, אפשר לטעון שהשימוש ב-NFTs עבור מוזיקאים רבים הוא די גימיק, אולם כדאי לקחת בחשבון כמה גורמים המעידים על הפוטנציאל הגדול של התחום. ראשית, בכל הנוגע לתגמולים, מוזיקאים שאין להם כוח מיקוח גדול, משלמים עמלות גבוהות לחברות הסטרימינג למיניהן עבור השימוש בחומרים שלהם. משום כך, פלטפורמות מוזיקליות על גבי בלוקצ'יין קמות כל הזמן, במטרה להחזיר את הכוח לאמנים. שנית, הקשר הרגשי בין אמנים למעריצים שלהם, תמיד היה עניין למסחור: בעבר, מעריצים היו מביעים את החיבה שלהם לאמנים על ידי בעלות באלבום הפיזי של האמן (ילדים, תשאלו את ההורים שלכם פשוט). כיום, פשוט אין את זה, ובמובן מסוים אין למעריצים דרך להרגיש מחוברים יותר לאמנים שהם אוהבים. משום כך, אמנים רבים ירצו למסחר את האהבה הזאת באמצעות NFT, וכך המעריצים יוכלו להרגיש קרובים יותר אל מושא הערצתם.
האתר של טל נברו
האתר העסקי של טל נברו
הגורם השלישי נוגע לבעיה חמורה בעולם המוזיקה, והיא העמלות הגבוהות שגובות חברות הכרטיסים להופעות. כפי שנחשף השנה בתוכנית של ג'ון אוליבר שְׁלִיטָ"א, אתר טיקט מאסטר הינו למעשה מונופול עולמי בתחום הכרטיסים, הגובה הון בפערי תיווך מאמנים, וזאת על חשבון הקהל הצמא להופעות חיות מאז הקורונה. העברת המסחר בכרטיסים להופעות על גבי NFT, יכולה להיות דרך מצוינת לחסוך בעמלות על כרטיסים, במיוחד ברגע שהטכנולוגיה תהיה מוכרת ורווחת בקרב מאסה קריטית של משתמשים. דברים כאלה פשוט קורים עם הזמן: ברגע שיש אמן שמודיע שמכירת הכרטיסים להופעה שלו נעשית רק על גבי NFT, המעריצים שלו חייבים להוריד מטא מאסק או ארנק אחר, וכך פתאום הם מבצעים (גם אם בעל כורחם) טבילת אש בשדה חדש מבחינתם. חלק מהם מאמצים את הטכנולוגיה ונשארים בה. נכון, הטכנולוגיה לא מושלמת, ונכון להיום NFTs עדיין נשענים על הסוכנים של "העולם הישן" לצורך הגנה מקיפה יותר על הבעלות בנכסים, אולם ככל שהכלכלה המבוזרת מתפתחת, כפי שקורה במקומות מסוימים בעולם (בעיקר בקרב אנשים המודרים מן המערכת הבנקאית), כך יותר אנשים יעשו שימוש בטכנולוגיה הזאת לצורך בעלות בנכסים מסוגים שונים.
חברות מסחריות כבר רשמו בעלות על סימני המסחר שלהן לצורך שמירת הבעלות גם במטאוורס. רוצה לומר, גופים שהם בגדר "לא פראיירים בכלל" משקיעים משאבים כדי להיות מוכנים למצב שבו הכלכלה תהיה יותר ויותר מבוזרת. לכן, כאשר שואלים אותי מה העתיד של NFT, אני סבורה שלאו דווקא מדובר בבעלות על קולקציות של תמונות דיגיטליות, אלא בתור כלי רחב בהרבה, בתוך העולם שבו כלכלה מבוזרת חודרת ליותר ויותר שדות.