לטרור מסתבר, יש פנים רבות: מדינת ישראל לא נמצאת רק תחת איום טרור בטחוני, אלא גם תחת איום טרור צרכני, טרור מבית. מי שחושב שמדובר בהשוואה שאינה במקומה, מוזמן לעיין בהגדרה המילונית של "טרור" - והיא די ברורה: אימתנות, בריונות והטלת אימה על ידי מעשי אלימות.
חלילה מלהשוות בין אנשי עסקים לטרוריסטים, שכן לפחות לפי שעה אלימות פיזית אינה חלק מהרפרטואר שלהם, ובכל זאת, הצרכן הישראלי יכול בהחלט לחוש כמו בן ערובה שנחטף על ידי ביריונים למטרות מיקוח.
מתקפת ההתייקרויות המאורגנת של הספקים הגדולים על כל רשתות השיווק בו-זמנית, תוך אולטימטום חד משמעי: או שתעלו מחירים בעשרות אחוזים, או שלא תקבלו סחורה - עונה על חלק מהקריטריונים של טרור, גם אם נשוב ונציין כי האלימות אינה פיזית אלא כלכלית - והרי בהקשר אחר לגמרי מכירים בתי המשפט בישראל במושג "אלימות כלכלית", נכון?
כמו בזירה הביטחונית, כך גם בצרכנית, הטרור מרים ראש כשכוח ההרתעה של הצד השני נחלש והוא הופך לאלים יותר וחסר גבולות. 11 השנים שחלפו מאז מחאת האוהלים, שחקו את ההרתעה הצרכנית שלנו לאבק.
אותם ספקים, שפחדו עד מוות להעלות במשך עשור את מחיר הטונה בעשר אגורות, פן יהפכו לשק חבטות כמו שהייתה בשעתה תנובה עם הקוטג', הבינו שב- 2022, המחאות הן מחאות פוטוגניות ברשתות החברתיות. הן עושות קולות של חרם על פסטה אסם או על טונה סטארקיסט, אבל כמו סטורי, נעלמות אחרי זמן קצר ואז שוב אפשר להקפיץ מחירים. תראו איך דיפלומט, יבואנית סטארקיסט, ממשיכה בשלה ומצפצפת על הציבור למרות החרם שעברה.
לפני התקפת טרור בשדה הביטחוני, מועברים לפעמים מסרים מאיימים על כוונה לפגע בזמן ובמועד ספציפיים. גם במתקפת הספקים הדד ליין היה מדויק וברור: אחרי החגים יגיעו ההתייקרויות. הבטיחו - וקיימו, ומי שלא יענה לדרישותיהם - יחטוף. הם חיכו לפעול ברווח שבין "אחרי החגים" להקמת הממשלה הבאה, כשהרגולטורים מושבתים ותשומת הלב התקשורתית מופנית לפוליטיקה, כי ידעו שאף אחד לא יטפל בהם.
התכנון האסטרטגי של הפעולה היה מדוקדק והשתמש בדוקטרינה הצבאית. ארגון אחד מתחיל לפעול בשטח וגורר אחריו את הארגונים האחרים למתקפה כוללת מכל הכיוונים. ספק אחד חותך את הגדר וכולם פורצים פנימה בכוח.
מה עם ביטחון צרכני?
וכאן מתחיל ההבדל הגדול בין הזירה הביטחונית לצרכנית. בזירה הביטחונית, מי שמנהל את העניינים, הם המדינה והצבא. בתחום הצרכני, המדינה נטשה את האזרחים והשאירה אותם, לצד הרשתות הגדולות, להילחם לבד ביוקר המחיה.
ומכיוון שהגנה על משקי הבית שלנו נמצאת על כתפנו בלבד, צריך להבין שהמאבק על סל קניות הוגן ושפוי יהיה ארוך, מתיש, וקשה. הרבה משפחות יפלו לעוני בצד הדרך, ואף אחד לא יושיט להן יד. אנחנו צריכים להיות חזקים, לא להיבהל מול מדפים ריקים מסחורה.
זה לא תעלול שיווקי של קראנץ' פיסטוק, זה איום, הפעלת כוח וניסיון לשבור אותנו. ידע כל ספק, שאם הוריד סחורה במכוון בגלל שלא נתנו לו להעלות לה את המחיר, אנחנו לא נקנה אותה גם כשיחזיר אותה ויצא בעוד מבצע נוצץ ומאחז עיניים.
המערכה רק התחילה, אבל יש כבר מועמדת לעיטור גבורה צרכני: לפחות כרגע. מכל רשתות השיווק, רק שופרסל, הגדולה שבהן, החליטה להתמודד עם איום הטרור הצרכני והודיעה לספקים שלא תאשר את עליות המחיר שהן דורשות באופן גורף, גם במחיר של אי אספקת סחורה.
כולנו צריכים להתאחד ולהבין שיוקר המחיה הוא איום אסטרטגי על רוב אזרחי ישראל. נקודת המוצא במאבק נגדו, הוא הסירוב הגמור להיכנע לו, בצד החלטה אמיצה להילחם בו עד חורמה. הספקים הלכו הפעם רחוק מדי, אבל לא לקחו בחשבון נתון אחד חשוב: כשהם משאירים את הצרכן בלי יכולת לקנות חיתול לתינוק, אין לו כבר מה להפסיד.