מה שר האוצר הבא צריך ללמוד ממדד אוקטובר?

פרסום מדד המחירים לצרכן ועדכון שיעור האינפלציה עברו אמש בשקט-יחסי. אפשר להניח שבימים של מערכת בחירות היו הנתונים הופכים לכלי ניגוח בידי האופוזיציה על הממשלה שאינה עושה דבר כדי לבלום את יוקר המחיה (למרות שבמגבלותיה של ממשלה זמנית, היא עשה ככל שביכולתה) ומולם - מליצי היושר של הממשלה שהיו מסבירים לנו עד כמה המצב בישראל טוב בהשוואה למדינות הייחוס שלנו (נכון מאוד - ועדיין לא משנה מאום למי שידו אינה משגת לממן את הוצאות המחיה שלו).

רק ששר האוצר המכהן כבר אוסף חפצים אישיים מהלשכה, בעוד ששר האוצר הבא טרם מונה - ובינינו, זה לא רק שאין את מי להאשים או לשבח, אלא בעיקר העובדה שאין כבר על מה לריב:

הבחירות הוכרעו - ועם יד על הלב יודע כל מועמד לתפקיד הרם שאביגדור ליברמן היה בסך הכל שר אוצר טוב, שהוביל כמה רפורמות שכל מי שהמשק הישראלי יקר לליבו מוכרח יהיה להמשיך (וספק אם יעשה כן), ממש שבקואליציה המתפרקת לאטה יודעים שהתנהלות נכונה יותר הייתה קונה להם זמן שהיה מאפשר העברה של עוד תקציב אחראי, שלא לדבר על אפשרות להשקיע ברווחת האזרחים את העודפים שהצטברו בקופת המדינה כתוצאה מגביית מיסים.

אז אחרי שהבנו שאין באמת דיון כלכלי אמיתי בישראל אלא רק סידור עבודה שמשתנה לפי זהות המנצחים והאוכלוסיות שיש לפנק כחלק מ"הגוש" (לא משנה איזה), מה אפשר ללמוד מהמדד הנוכחי על מצב המשק הישראלי ועל האתגרים שמחכים לשר האוצר הבא?

נתחיל עם מעט נתונים יבשים: קצב האינפלציה השנתי בישראל (נובמבר 2021-אוקטובר 2022) הוא 5.1%. ההערכה בקרב כלכלני בנק ישראל היא כי החודשיים שנותרו עד לסוף השנה, "יתקנו" את האינפלציה בשנת 2022 כולה ל-4.6% (כרגע, בחישוב האינפלציה מאז תחילת 2022, עומד שיעורה על 4.9%). יכול להיות שהם צודקים, מצד שני מדובר באותם כלכלנים שהימרו עד לא מזמן שהמשק יעמוד ביעדי האינפלציה שהגדיר בנק ישראל - עד 3%.

בהשוואה עולמית, מדובר בנתון טוב יחסית: בארה"ב האינפלציה היא 7.7%, בחלק גדול ממדינות אירופה היא מפלרטטת עם נתון דו ספרתי, משמע כן - צודק כל מי שאומר שמצב המשק הישראלי טוב באופן יחסי, אבל שוב: למשה מפתח תקווה שלא מצליח לעמוד גם בתשלום שכר הדירה המאמיר (מיד נגיע לכך) ובמקביל מתקשה להעביר את העגלה שלו בקופה של הסופרמרקט, לא ממש משנה שרמת החיים של ג'ון מלונדון או פרנסואה מליון נפגעה עוד יותר משלו. הטלפון מהבנק מגיע אליו, לא אליהם.

כאשר מפרקים את המדד למרכיבים, מתבררות גם הסיבות לקפיצה ביוקר המחיה בישראל, ובראשן הירקות והפירות (עליית מחיר של 4.1% במדד אוקטובר). הסעיף הזה הוא ההצלחה הגדולה ביותר של אביגדור ליברמן (ביחד עם שר החקלאות, עודד פורר) ובמקביל גם הכישלון הכי גדול שלו (ושלהם).
הצלחה - כי יש מקומות שבהם הוא הצליח לכפות הר כגיגית כמה תיקונים חשובים בדרך להחלשת מעמדם של המתווכים בחקלאות, האחראים למחירם המופקע של תוצרים חקלאיים בישראל.

בעוד רבים מקודמיו ברחו מעימות עם הלובי החקלאי החזק, זה שמצליח לעורר סנטימנטים כה עמוקים בלב הימין והשמאל כאחד, ליברמן ופורר עמדו מולם בעוז. עתה צריך לקוות גם שמי שיחליף אותם יהיה חזק דיו כדי לנטרל את השפעתן של כל מני "מועצות" שמשאירות חקלאים עניים בצד אחד של המשוואה ואזרחים מרוששים מצידה השני.

מה הסיכוי שזה יקרה? לא גבוה במיוחד, אלא אם כן נתניהו כראש ממשלה יזכיר את נתניהו כשר האוצר הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל (בממשלת שרון).

כישלון - כי בסופו של דבר ה"עסקונה" החקלאית הצליחה לעכב את רוב השינויים. כן, העסקנים יודעים איך לשחק על זמן ולקוות שבינתיים הפריץ או הכלב ימותו. שיטה נפסדת אבל מצליחה. עובדה: אזרחי ישראל ממשיכים לאכול ביצים יקרות ולא איכותיות (עוד לפני שמביאים בחשבון אלמנטים של צער בעלי חיים).

מכל מקום, לא כל העלייה בסעיף הפירות והירקות משקפת את היחסים המעוותים בין מדינת ישראל לחקלאיה, חלק הוא גם תלוי עונתיות: שילוב של חגים מאוחרים וחילופי עונות גרמו לנו לצרוך יותר מבלי לשים לב שהמחיר של שיא העונה כבר עלה.

אבל לא רק מה שעולה הוא שצריך להדאיג את שר האוצר הבא, אלא גם מה שיורד. בשלושה סעיפים עיקריים נרשמה ירידה: תרבות ובידור, הוצאות הבית ובריאות.

כאן כמעט שאין צורך לפרש: כשהקנייה בסופרמרקט הופכת למטלה כלכלית לא פשוטה, מקצצים בשומן: הולכים פחות להופעות, לתיאטרון ולקולנוע, נוסעים פחות לחו"ל (אל תתנו למראות התורים בנתב"ג להטעות: למרות הרושם שנוצר במהלך החגים השנה כאילו "כולם בחו"ל", הנתונים היבשים מצביעים על ירידה במשפר הטסים לחופשות בחול לעומת הקיץ והחגים של 2019 (השנה האחרונה לפני סגרי הקורונה).

גם בהוצאות הבית נרשמה ירידה, כי הרבה יותר חשוב למלא את המקרר מאשר להחליף את הספה המרופטת בסלון או את מסך הטלוויזיה שקיוויתם להחליף לקראת המונדיאל. הסעיף השלישי שבו נרשמה ירידה, בריאות, עלול להטעות - הרי "העיקר הבריאות", נכון?

לכן בנקודה הזאת חשוב להבהיר - זה לא שמישהו דוחה ניתוח מציל חיים או אפילו ביקור אצל הרופא בקופת חולים בגלל חיסרון כיס (ממילא הרפואה הציבורית בישראל, הגם שהיא מתנהלת על סף תהום כמדיניות מוצהרת, היא מהטובות בעולם). הכוונה היא לרפואה משלימה ואסתטית: פחות הסרות או השתלות שיער, פחות זריקות של בוטולניום טוקסין (בוטוקס).

למה זה צריך להדאיג את שר האוצר הנכנס, תהיה זהותו אשר תהיה? לא כי הוא יראה סביבו יותר פנים מקומטות, אלא כי מדובר בנתונים המצביעים על האטה: השנה וחצי מאז השחרור מסגרי הקורונה היו תקופה של עדנה לכל מה שאפשר להגדיר כ"בזבוזים" במובן של הוצאות לא חיוניות.

הבעיה הכי גדולה של המסעדנים למשל, התחלפה כמעט בן רגע ממגבלות על מספר הסועדים המתאפשר כתוצאה מהתו הירוק, לכך שהם לא הצליחו להשיג מספיק עובדים שיסייעו להם להפיק את המקסימום מהתקופה (רובם פתרו זאת על ידי העלאה גדולה של המחירים). רובם של העוסקים בענף עדיין לא רואה זאת (אחרי חודש של חגים שהיה כולו בבחינת "גשר" בין חופשות שפוצצו את הקופה), אבל בקרוב מאוד הם יתחילו לחזר אחרי הקהל - ולאט לאט להצטמצם.

מחירי הדיור עלו בקצב שנתי של 19.8%, מהם 1.1% בתקופת הבדיקה האחרונה, עד לסוף ספטמבר 2022 (שינוי מחירי הדירות אינו מתבטא במדד המחירים לצרכן).

הנתון הזה מתעתע: שוק הנדל"ן החל להאט ומוכרי הדירות מתחילים להיתקע. לא ברמה כזאת שתמנע את המכירה, אבל אם עד לפני זמן קצר הייתה להם את האפשרות להרוויח עוד כמה עשרות אלפי שקלים בזמן שחלף בין הצגת הדירה לקונים ועד למועד התשלום בפועל, הרי שעתה המצב הוא הפוך: מראים את הדירה - ועושים "קווץ" קטן במחיר בשביל לסגור עסקה. בקרוב מאוד אפילו זה יהיה זיכרון רחוק - והמחירים יתחילו לרדת.

לא, לא בלב תל אביב, שם הביקוש קשיח וההיצע מצומצם, אבל באזורי הפריפריה שהפכו ללהיט נדל"ני, כבר מתקצרים התורים ליד משרדי המכירות. כאן עלולה להיווצר בעייה במקרה של האטה משקית שתכווץ את שוק העבודה: יותר מובטלים-בפוטנציה יבקשו לגור קרוב למקורות הפרנסה הזמנינים, מה שיחמיר עוד יותר את הבעיה בפריפריה ויגדיל את הביקוש לדיור במרכז...

אז מה בכל זאת גורם לעלייה? בשתי מילים: שכר הדירה. עבור מי שחידש חוזה התייקר שכר הדירה בממוצע ב-3.7%, למי שפינה דירה ושכר חדשה תחתיה, עלה שכר הדירה בשיעור גבוה מאוד של 6.2%. מדובר בנתון קריטי לרמת החיים של האוכלוסייה, שכן הצורך בדירות אינו פוחת ומהעלייה בדמי השכירות מול ההיחלשות במכירת דירות חדשות, ניתן להסיק כי רבים שהתכוונו "איכשהו" לקנות דירה (קצת חיסכון, קצת עזרה מההורים והרבה משכנתא) נאלצו להישאר לדור בשכירות.

מכל הכישלונות הכלכליים של הממשלה היוצאת, הכישלון בתחום הדיור הוא המהדהד מכולם. נכון שקשה לבלום עליית מחירים תהליכית בפרק זמן של לא הרבה יותר משנה - ועדיין, בנושא הדיור הממשלה נגררה למערכה במקום להוביל אותה. שר האוצר הנכנס, תהיה זהותו אשר תהיה, יצטרך לטפל בנושא מהר ועמוק הרבה יותר - בטח אם יהיה נציגו של מגזר שבו הריבוי הטבעי הגבוה יוצר בהכרח גם מצוקת דיור תמידית.

אחד מההישגים הגדולים של שר האוצר היוצא, אביגדור ליברמן, הוא הקופה המלאה שהוא משאיר ליורשו בתפקיד. מה זה מלאה? מתפוצצת! ליברמן ספג הרבה ביקורת על כך שלא השתמש ברזרבות שהצטברו בקופה. קודמו בתפקיד השתלח בו לא מעט והזכיר איך הוא חילק כספים בתקופת הקורונה, אבל כל מי שעיניו בראשו צריך להוקיר את ליברמן על האחריות שגילה כלפי הקופה הציבורית.

הטענה הפופוליסטית לפיה תפקידה של המדינה אינו לחסוך וכי עודפי גבייה מוכרחים לחזור לאזרחים, היא נכונה רק בחלקה. נכון, זהו כסף שנגבה מהציבור (אגב, בעיקר מהעשירונים העליונים שנושאים את מדינת הרווחה על גבם, כמו למשל חברות הייטק שהכניסו לבעליהם ועובדיהם ממון רב, אבל קודם כל עברו אצל רשות המיסים), אבל כמו במשק בית פרטי, כך גם במשק בכלל: לפעמים צריך לחסוך ליום גשום, במיוחד אם רואים אותו כבר מעבר לאופק.

והאופק קודר: הממשלה החדשה יורשת קופה מלאה, אבל גם מציאות כלכלית שהשימוש במילה "מורכבת" כדי לתאר אותה, יהיה בבחינת לשון המעטה: הכלכלה העולמית נמצאת כבר בתהליך של האטה, אולי אפילו מיתון.

מקובל לכנות את ישראל כ"מדינת אי", אבל שום מדינה אינה אי: אנחנו מייצאים לארה"ב, אירופה ואסיה - שלושה שווקים שחווים התכווצות שבהכרח תוביל לירידה בביקוש (גם) לתוצרת ישראל.

במילים אחרות: שר האוצר הבא, שעשוי להיכנס לתפקידו עוד בטרם יתפרסם מדד נובמבר, עשוי ללקות במאניה-דפרסיה: פלט העו"ש שלו-שלנו מצביע על עושר מופלג, אבל גם כזה שחייב להישמר מכל משמר כדי שהמשק הישראלי ימשיך להיות במצב טוב ולא רק "טוב יחסית" בהשוואה לעולם.