ח"כ גפני: עוד לא דקה בתפקיד - וכבר חומד את הכסף שלנו

רבים בציבור החרדי נושמים היום לרווחה: הסדר הישן הושב על כנו, נציג הפלג החרדי האשכנזי, משה גפני, חזר לראשות ועדת הכספים - ומעכשיו הכספים יגיעו כמו שעון, היישר מהקופה הציבורית אל מטרות הקרובות לליבם של לומדי התורה. שנאמר: איש תחת גפני.

ייאמר מיד: לגיטימי שתהיה לפוליטיקאי אג'נדה שתבקש להיטיב עם ציבור בוחריו - הרי בשמם הוא נשלח לכנסת. לכן לא הייתי מצפה מגפני להתחיל את יומו הראשון בוועדה בדאגה, למשל, לשכרם של חיילי החובה - כפי שעשתה הממשלה הקודמת, אבל בכל זאת הייתי מצפה ממנו לקורטוב של ממלכתיות, מעט ענווה ובעיקר שיקול דעת ואחריות, כראוי למי שמופקד על אחד השיברים הראשיים שמזרימים את כספי המיסים ישירות מהכיס שלנו למען מטרות לאומיות חשובות, או כמו שמרמז גפני - היישר לכיסיו של המגזר בעל שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר בכוח העבודה.

עוד לא יבשה הדיו על הנייר שסיכם את תוצאות ההצבעה בעד בחירתו של גפני כיו"ר ועדת הכספים (בין היתר, בזכות אצבעו של ח"כ אחמד טיבי שהוכיח שלא רק שלכסף אין ריח, אין לו גם אלוהים) וכבר החיל היו"ר החדש לירות לכל עבר:

"שמעתי שהנגיד מתכוון להעלות את הרבית במשק, המשמעות היא שבעלי המשכנתאות ישלמו יותר כסף. אני מתכוון לקיים בזה דיון".

זכותו של גפני להתנגד להעלאת הרבית, כמובן, אבל מהמשפט הזה הוא יוצא רע מאוד: האם הוא לא יודע שגם אם ועדת הכספים כולה, פה אחד, תתנגד להחלטת הנגיד, הרי שקביעת המדיניות המוניטרית היא באחריותו ובסמכותו הבלעדית של בנק ישראל?

אני מניח שגפני יודע, הוא רק החליט להיות קצת פופוליסט ולהשמיע משהו שינעם לאזנם של משלמי המשכנתאות. זה לא היה מדאיג אם היה מדובר בחבר כנסת מן השורה, אבל כשמדובר בגזבר - פופוליזם הוא התכונה האחרונה שאפשר לייחל לה.

גפני לא עצר שם: "אני רוצה להעלות גם את העלאת מחירי החלב לדיון. לא יהיה שר אוצר במדינת ישראל שיגיד לי לא לקיים דיונים בנושאים הקריטיים החברתיים, השייכים לכולם" הוסיף. האם הוא מתכונן לעימות חזיתי עם עמיתו, נציג החרדים הספרדיים, אריה דרעי, או שמא הוא מתכוון לקרוא תיגר על כל מינוי אחר של נתניהו?

בכל מקרה, את המשפט הזה לא כדאי לקחת ברצינות - גפני, כמו רוב חברי הבלוק של נתניהו, יודע את האמת: הסיבה לנאמנות העיוורת שלהם לראש הממשלה המיועד אינה אידיאולוגית אלא הישרדותית: הרחוב החרדי מעריץ את נתניהו ונוהג כלפיו בכבוד מלכים שהיה שמור לפנים רק לגדולים בתורה. התנגדות לנתניהו פירושה היעלמות מיידית מהנוף הפוליטי, אפילו בקרב הציבור שנראה למתבונן מבחוץ מצביע כמקשה אחת, לפי הוראה של הרבנים.

אבל את משפט המפתח שמר גפני לסוף: "כעת נצטרך להעביר העברות ועודפים שהתרכזו בכמות בלי מתקבלת על הדעת".

המשפט הזה מדהים, בעיקר מפני שהוא מקפל בתוכו את הסיבות לניכור ולזעם שחשים רבים בציבור החילוני והדתי לאומי כלפי חלקים נרחבים במגזר החרדי.

הכסף שהצטבר בקופת המדינה, אכן עודפים אדירים של עשרות מיליארדי שקלים, נצבר בתקופת הממשלה היוצאת. הוא תולדה של עודף בגביית המיסים, בעיקר בזכות פריחה של ענף ההייטק, זה שמושתת כולו על לימודי המקצועות המכונים "ליבה", אלא שגפני וחבריו מתנגדים שיילמדו על ידי ילדי ישראל - לא חלילה במקום לימודי קודש, אלא גם בנוסף. אז נניח לרגע אחד לחוצפה ונגלה לגפני שנגמרה החגיגה: 2021 הייתה שנה יוצאת דופן בכל הקשור לגיוסי הון בענף ההייטק, ההאטה העולמית פגעה אנושות בשוקי ההון וחברות שאך אתמול-שלשום התהלכו כיוניקורנים גאים, בשווי של מיליארדים, מבצעות עתה התאמות לרוח התקופה.

קודמו בתפקיד, יו"ר הוועדה היוצא, אלכס קושניר, עזר לראש מפלגתו, שר האוצר אביגדור ליברמן, לשמור על המיליארדים העודפים בקופה. אפשר שזו הייתה טעות, גם ברמה הלאומית - ולאור תוצאות הבחירות - בוודאי ברמה האסטרטגית (ליברמן קיווה שמצביעים רבים יעריכו את האחריות הלאומית שגילה, אפשר שנתן קרדיט רב מדי למצביעיו הפוטנציאלים שמעדיפים לבקש את הקש).

מכל מקום, כשהכלכלה הישראלית מתכווצת, הצמיחה בירידה, העלאת ריבית נוספת לפנינו על רקע אינפלציה שמרימה ראש - ובעיקר נוכח גל עכור שעובר על הכלכלה העולמית (שסופו מי ישורנו) מוטב שיהיה לך די חמצן בצורת כסף נזיל בקופה.

ההצהרה המחייבת של גפני: "כעת נצטרך להעביר העברות ועודפים שהתרכזו בכמות בלי מתקבלת על הדעת" צריכה להדליק נורה אדומה, גם בגלל החוצפה, אבל בעיקר בגלל הקופה: עד שסוף סוף יכול המשק הישראלי להיערך בפני צונאמי כלכלי פוטנציאלי, הוא כבר ממהר לחלק את הכסף שרבים ממצביעיו כלל לא עבדו ולא מתכוונים לעבוד עבורו.

למרבה המזל, סיים ח"כ גפני את נאומו בשורה שאליה דווקא אפשר להתחבר: "אני מתפלל לקדוש בר ברוך הוא שינחה אותי בדרך אמת, במיוחד בימים הקשים האלה".

אז הנה, למרות שייתכן שבעיניו של גפני אני יהודי סוג ב', כזה שמעדיף לקדם פני משבר כלכלי עם כסף בכיס, במקום למהר ולפזר אותו לכל עבר, אני מרשה לעצמי להצטרף אליו לתפילה: הצל אותנו מידו של יו"ר ועדת הכספים שזהו נאומו הראשון.