במהלך המו"מ על הרפורמה בחקלאות, שהזיזה לחקלאים את הגבינה ואתו את החלב, הירקות והפירות, והוציאה אותם מדעתם, סימנו נציגיהם את מי שנתפסה בעיניהם כ"חוליה החלשה": נעמה קאופמן-פס, מנכ"לית משרד החקלאות, שבעוונותיה היא אישה.
מה שעברה קאופמן עברו רבות וטובות לפניה. כשהלובי החקלאי לגזרותיו, אחד הסקטורים הכי שוביניסטים בכלכלה הישראלית, רואה אישה בתפקיד מפתח, הוא מנסה לעשות לה בית ספר, וכשזה נכשל, הוא מבצע בה לינץ'.
מנהיגי החקלאים ניסו לעקוף אותה בכל דרך, טענו שהיא לא מבינה כלום בחקלאות, שאין לה מושג על מה היא מדברת, לעגו לה בפניה ומאחורי הגב, קראו לה "תרנגולת" ו"פרה" ורדפו אותה אישית בתקשורת, אחרי שהגישה תלונה בנציבות שירות המדינה נגד סמנכ"ל בכיר במשרד, שפעל כחפרפרת בשירות החקלאים והדליף להם מידע.
הלחץ המאסיבי שהפעילו עליה כלל תלונה למשטרה על האזנת סתר, תלונה לנציבות שירות המדינה, כתב ליועצת המשפטית לממשלה ולשר החקלאות, אבל הוא לא הזיז אותה מילימטר מעמדתה. קאופמן שמה פס על האיומים, העלבונות וגילויי האלימות, והמשיכה בנחישות להוביל את המדיניות שהכתיב השר שלה, עודד פורר, על אפם ועל חמתם של אלה שניסו לחסל את הרפורמה כדי לשמור על כוחם והשפעתם, ולא בחלו בשום דבר.
יתכן שאם ראשי ארגוני החקלאים היו עושים שיעורי בית, ולומדים את הביוגרפיה שלה, ומבינים שהגיעה לניהול משרד החקלאות עם השכלה אקדמית רחבה, ניסיון רב בניהול ממשלתי ועוד של פיל, הם היו נוקטים, אולי, בטקטיקה אחרת. אחרי 19 שנים בשירות הממשלתי, עם שלל תפקידים בכירים ברזומה ויכולת הכלה פנומנלית, קשה מאוד להבהיל אותה.
היא בת 44, נולדה במשפחה דתית ועד היום שומרת שבת, אבל לא סוגרת את הטלפון למקרה של פיקוח נפש, גרה עם בעלה ושלושת ילדיה בירושלים וסובלת מקור בלחות התל אביבית הפושרת של החורף. אישה נמרצת עם תלתלים בהירים, ז'קט מחויט והרבה נחישות ואמביציה.
אחרי השירות הלאומי למדה לתואר ראשון ושני במשפטים, ולתואר שנים במנהל עסקים, עם התמחות במימון - במסלול מצטיינים בבר אילן. הג'וב הראשון שלה היה בלשכה משפטית של האוצר, תחת ימימה מזוז, אחותו של היוהמ"ש לשעבר מני מזוז. היא נתנה ייעוץ משפטי לכל המחלקות והייתה רפרנטית לתחומי האנרגיה, הסביבה, התחבורה וכל אגפי הביצוע של החשב הכללי.
אחרי תשע וחצי שנים, ביקשה ממנה החשבת הכללית אז, מיכל עבאדי, להקים את האגף לניהול סיכונים. היא עזבה את האוצר והייתה האישה הראשונה שכיהנה כחברת הנהלה בחשב הכללי, הקימה את מערך ניהול הסיכונים הממשלתי ושימשה כיו"ר וועדת הפטור. סך הכל הייתה מעורבת בקרוב ל- 300 פרויקטים ממשלתיים.
בהמשך מונתה למשנה למנכ"ל ומ"מ מקום מנכ"ל משרד הכלכלה, והממונה על התעשיה הישראלית וכשפרץ משבר קורונה היא הקימה את מטה הקורונה שנתן שירות לעסקים, הקימה את אתר "התו הירוק", התאימה את התקנות למגזר העסקי, פתחה את הקניונים לכניסת קהל ועבדה 20 שעות ביום.
הרגשתי בשלה
"ואז הרגשתי בשלה לנהל משרד בעצמי", היא אומרת. "אני לא פוליטיקאי גדולה, אבל יש לי את השם המקצועי שהבאתי איתי. תמיד חיפשתי אחריות מעבר, אני יוצרת קשרי עבודה טובים ותמיד מדברת דוגרי. פגשתי את עודד פורר בוועדת הכספים והכלכלה. החיבור בינינו היה מקצועי. הזנתי שהוא רוצה להעביר רפורמות מבניות וחשבתי שאוכל לבצע אותן. התחברתי ליושר ולמנהיגות שלו, הוא בנאדם מאוד ענייני".
מה לך לחקלאות?
"משרדי הממשלה מאוד דומים ויש לי ניסיון ממשלתי עשיר. ממשל זה מקצוע, זה להכיר את הבירוקרטיה הפנימית, איך עושים תהליך, מהו מנהל תקין, איך מנהלים ישיבות. היום יש לי דוקטורט בביצים ובצומח ואם אהיה במשרד השיכון, יהיה לי דוקטורט בשיווק קרקעות. בסוף מנכ"ל צריך לקדם את מדיניות השר שלו. גם הפקידות הגבוהה צריכה לקדם את מדיניות השר".
זה לא קרה במשרד שלך. לא רק שחלק מהפקידות הגבוהה לא קידמה את מדיניות השר, היא הלכה נגדה.
"רוב הפקידות בהחלט קידמה את מדיניות השר. יש קצוות בשוליים שעשו ההפך. ראוי בעיני שסמנכ"ל יגיד, 'המדיניות לא מקובלת עלי, אני קם ועוזב'. אבל אתה לא יכול להישאר בתפקיד ולחתור נגד המדיניות. אפשר לאתגר, להציף נושאים בדיונים פנימיים, זה אפילו הכרחי, אבל בסוף מקיימים את מה שהשר רוצה".
אין תנועה החוצה
המחלוקות בין החקלאים למשרדי החקלאות והאוצר, הגיע לזריקת בוץ הדדית בתקשורת, כשהחקלאים האשימו את שר החקלאות והאוצר בהרס החקלאות המקומית, והשרים תקפו בחזרה וטענו שמשרד החקלאות הפך במשך השנים ל"משרד החקלאים", ושפקידי המשרד משרתים את האינטרסים של החקלאים ולא של האזרחים.
גם לקאופמן יש ביקורת. "אני לא רוצה להתייחס לגופו של אדם, אבל אין ספק שבנושא הפקידות הבכירה צריכה להיות רפורמה בשירות המדינה. קצבו את כהונתם של הפקידים בתקנות וזה לא עובד. אין תנועה החוצה. אנשים יושבים על אותו הכיסא 30 שנים ותופסים פוזיציה. משרד החקלאות שייך לממשלה ואנחנו עובדים לפי האג'נדה שלה. חלק מהעובדים מבינים את זה, ומי שלא - צריך לחדד את זה. פקיד לא יכול להגיד, זאת המדיניות ואני לא מקיים אותה.
"אם הוחלט על כהונה קצובה, צריך לנייד עובדים כשהיא מסתיימת. המערכת חייבת להתאים את עצמה לעולם הנוכחי שדורש תנועה והחלפה. רמת הניסיון המקצועי ויכולת העמידה של המנכ"ל היא קריטית. אני אדם של פרטים, מכירה את הרפורמות ברמת הפסיק ויכולה לכתוב עליהן דוקטורט. כך שאם עובד לא מבצע משהו, אני יכולה לחפות עליו. "כאן המקום להבהיר, שרוב עובדי משרד החקלאות באים לעבודה ורוצים לקיים את מדיניות הממשלה".
כשנכנסה לתפקיד מצאה משרד שהתנהל ללא תקציב ותוך שלושה וחצי שבועות, זמן קצר במיוחד, הכינה את תקציב החקלאות לפרטיו, תוך שהיא מגייסת את הניסיון הממשלתי שצברה. ואז נגעה ב"פרה הקדושה" של החקלאות והבלגן התחיל. "העברתי כמה רפורמות בחיי", היא אומרת.
אבל לא רפורמה שדיברו עליה במשך שנים, אבל אף אחד שר חקלאות לא העז לגעת בה.
"בגלל שעסקו בה כל כך הרבה שנים, היו מספרים, היה ידע גדול שנאסף. הטיעון נגדנו היה שהרפורמה נעשתה בשליפה ושאני פקידה שלא מבינה כלום. אבל אני מבינה גם מבינה: מבינה משק, מבינה כלכלה. עבדתי מול משרד החקלאות לא מעט כשהייתי במשרד הכלכלה ומי כמוני מבינה שמדובר בעסקים קטנים ובינוניים שלא טיפלו בהם. הייתי רשמת האגודות השיתופיות, ואת הלובי החקלאי הכרתי שם".
ובגלל שהכרת את הכוחניות של הלובי החקלאי, לא פחדת להתעסק איתם?
"אני לא אדם שפוחד. מי שלא יודע לקבל החלטות, שלא ישב בפקידות הבכירה".
והעלבונות שהטיחו בך?
"אמרתי בכנסת כמה פעמים שפקידי ציבור הם נעלבים ואינם עולבים. לאנשים שיש להם קושי מול הממשלה יכולים לכעוס ולהיות נסערים ואני יודעת להכיל ולמחול".
על מה את לא מוחלת?
"אני מוכנה להכיל את הכל. כשאמרו לי שאני פרה ברפת, הרגשתי כאילו אני אומרת לבת שלי, אל תעלבי משטויות. מה גם שהיה לי גיבוי מלא מהשר".
וקיבלת גיבוי מרגש ממנכ"לי משרדי הממשלה האחרים שתמכו בך בפומבי.
"היה שיתוף פעולה יוצא דופן בין מנכ"לי משרדי הממשלה. היה לנו פורום מנכ"לים שלא היה קיים במשך שנים, היה גיבוש, עבדנו על פתרון של בעיות בינינו כי היו משקעים, והוצאנו הרבה תכניות משותפות. התמיכה שלהם חיממה את הלב. הקולגיאליות, והכוח של הקבוצה להגיד, לא תתנהגו ככה לאף אחד מאתנו".
היה רגע שנשברת?
"אפילו לא דקה. כשיש לי גיבוי מהשר ואני עובדת במנהל תקין עם יעוץ משפטי וליווי חשב כללי, חובתי לקבל החלטות. אני תמיד פועלת ברמה עניינית ומתבססת על ידע. לפי התפיסה שלהם, אם לא אחזת טוריה, את לא מכירה את עולם הכלכלה. לסבא שלי היה משק עם פלפלים ועגבניות ואבא עבד אצלו והיתה לו מכסת ביצים".
ברור לך למה הם בחרו דווקא בך כקרבן.
"בגלל שאני אישה. אבל לא הצליח להם".
"דובדבנים זה לא פרי לעניים"
אחת הסיטואציות הכי קשות עבורה, הייתה ישיבה פנימית שבה אחד המשתתפים שם סלסלת דובדבנים על השולחן וכשהיא אמרה, "אני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות אותם במחיר כזה גבוה וגם רוב הציבור", מישהו בחדר ענה לה, "דובדבים זה לא פרי לעניים".
"עצם העובדה שפקיד יכול להגיד דבר כזה ולא להבין מה לא בסדר במה שהוא אומר, זאת הבעיה. יש מאות ואלפי ילדים במדינת ישראל שלא אוכלים פירות וירקות בגלל שהם יקרים. אוכלוסיית ישראל גדלה פי שניים בעשרים השנים האחרונות וכמות הירקות והפירות שמגדלים נשארה זהה. שיעור ראשון בכלכלה אומר, שכשיש ביקוש גבוה והיצע נמוך, המחירים עולים.
"הממשלה יוצאת ברפורמת עומק ואני מחזקת את החקלאים שהפריון שלהם נמוך, ומחברת אותם לטכנולוגיה כדי לצמצם את הפערים מולה. גם המו"פ בחקלאות התדרדר. אין התאמה לשינויי האקלים והם לא מחכים לנו. צריך היה לפתח כבר מזמן זנים עמידים לחום של חיטה ועגבניות, כי אם לא נעשה את זה, לא תהיה תוצרת".
למרות הרפורמה, מחירי הירקות והפירות העלו את המדד האחרון.
"זה לא נעשה ביום אחד, תהליכי עומק הם לא זבנג גמרנו. אפשר להוזיל עלויות כ"א באמצעות תהליכים טכנולוגיים, מכונות שקוטפות פרי וירק שלא קטפו מעולם. מיכון מחליף כ"א זה קריטי. אנחנו מעבירים את הכספים האלה לחקלאים ועוזרים להם למצוא את הטכנולוגיה המתקדמת שמתאימה להם. זה כמו עם בעיית המים שהייתה בישראל.
"המרכיב השני הוא מגוון. אם יש לך 20 סוגים של וופלים, את יכולה לבחור בזה שהמחיר שלו מתאים לך. מייבאים פירות וירקות מחו"ל תוך כדי חיזוק של התעשייה והחקלאות המקומית. לא זונחים אותם. החקלאים מזדקנים, החקלאות מצטמצמת ובמקום עגבניות הם מגדלים פאנלים סולאריים. אפשר לשים קולטים על הגג ולגדל למטה מזון".
בקרוב מאוד יצא עודד פורר ממשרד וככל הנראה קאופמן תצטרך למצוא לה מקום עבודה חדש. "העבודה הממשלתית מדהימה. ביום הכי קשה שלך, את מזיזה עוד תהליך, מרימה עוד אבן, תחושת השליחות והעשייה עצומה.
"אני יודעת להיות מנכ"לית מעולה שמקדמת את מדיניות השר שלי וזה יכול להיות בכל מיני משרדים, כי יש לי מומחיות בניהול ממשלתי. גם יציאה למגזר העסקי באה בחשבון אחרי 19 שנים במגזר הציבורי. אם לא יסתייע במשרד ממשלתי, אעשה תפקיד משפיע אחר - אבל בחוץ. אני אדם של תוצאות ואביא אותן בכל מקום שאהיה בו".