מיליון שקל לבר סימן טוב? יופי של רעיון!

הבוקר חשפו קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן בתכניתם (תאגיד השידור) כי שר הפנים והבריאות, אריה דרעי, ינסה להכפיל את מסגרת שכרו של מנכ"ל המשרד החדש-ישן, משה בר סימן טוב, האיש שהפך לפנים מוכרות בכל בית עת התפרצה מגפת הקורונה.

מבלי להכביר מילים, ננסה להסביר בקצרה: יש תקרת שכר למנכ"לים משרדי ממשלה והיא נמצאת קצת מעל ל-40,000 שקל לחודש, אבל, אם מדובר בבכיר במערכת הציבורית, למשל נחמן אש וחזי לוי, שכיהנו בתפקיד אחר בר סימן טוב, שניהם רופאים בכירים, ניתן לתגמל אותם על פי מעמדם, לכן הם זכו לשכר שאותו מבקש עתה דרעי לשלם לבר סימן טוב, כ-90,000 שקל לחודש.

קל מאוד לנגח את הכוונה הזאת: הן על רקע מצבה התקציבי העגום של מערכת הבריאות, לך ספר לחולה שמאושפז במסדרון בגלל חוסר במיטות אשפוז, שמנכ"ל המשרד שאחראי למחדל הזה מרוויח יותר ממיליון שקל בשנה.

קל מאוד גם לנגח את הכוונה הזאת גם מכיוון האינטרס הציבורי, שהרי היום זה "ברסי" - ומחר יהיו אלה בעלי תפקידים אחרים, קל וחומר מנכ"לים של משרדי ממשלה אחרים, שידרשו תגמול דומה, מה שיכביד עוד יותר על המערכת הציבורית.

והכי קל הוא לנגח את המינוי הצפוי, אם וכאשר יתרחש, מפני שמדובר באריה דרעי, מי שבעיני רבים עצם נוכחותו בלשכת שר כלשהו, היא מגונה ומסוכנת. זאת ועוד: עשרות שנים של קריירה כנבחר ציבור הפכו את דרעי למי שאפשר לפקפק תמיד בכנות כוונותיו - אולי הוא מוכר לנו את בר סימן טוב, המוכר והמוכשר, כדי לקדם מינוי פסול אחר?

אבל כאשר נפרדים מהפופוליזם המקובל במקרים כאלה, עולה השאלה - למה לא בעצם? נניח לרגע שדרעי צודק ובר סימן טוב יכול להתמנות בקלות לתפקיד מקביל בשוק האזרחי ולהרוויח הרבה יותר. איפה היינו רוצים לראותו? עושה למען טייקון ב"אזרחות", או עושה למען הציבור כמנכ"ל של משרד ממשלתי חשוב?

והאשאלה הזאת לוקחת אותנו הלאה - אל מערכות קריטיות אחרות כמו מערכת הביטחון ומערכת החינוך.

זוכרים את הוויכוח בין שר האוצר הקודם, אביגדור ליברמן ומזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן-דויד? חלק גדול מהמחלוקת היה על המעבר מתגמול אחיד לתגמול על פי ביצועיים, כזה שנועד לקדם מצוינות.

ארגון העובדים התנגד - והסיבה ברורה, אבל זה בדיוק מה שמשמר אנשים בינוניים במערכת, זה בדיוק מה שמונע ממנהל בית ספר להביא "כוכבים" ולמנותם לכמה תפקידי מפתח, גם מתוך ידיעה שבשוק החופשי היו יכולים להרוויח משכורת נאה, גבוהה בהרבה ממשכורתו של מורה ממוצע.

לא הייתם רוצים להניח שמנהל בית הספר שבו לומדים ילדיכם ניחן בכישורים שעולים בהרבה על הממוצע?

ומבית הספר, לצבא: בכל פעם שעולה לדיון שכרם (ותנאיהם, לרבות פנסיה) של אנשי הקבע, מוסלל הוויכוח לערוץ שבצד אחד שלו מציגה מערכת הביטחון את המג"ד שמקריב את חיי המשפחה שלו על מזבח הגנת המולדת, בעוד המבקרים מזכירים שמאחורי כל יחיד-סגולה שכזה, עומדים עשרות קציני רכב או אפסנאות למשל (לא שאני מזלזל חלילה, מדובר בתפקידים חשובים, אבל לרוב מאיישים אותם מי שלא היו מחוזרים בשוק הפרטי במשכורות עתק - ויש לשמרם בכל הכוח במערכת הצבאית).

הפתרון ברור: תגמול מוגדל למערך חילות השדה וכן לבעלי תפקידים מיוחדים, בהתאמה למה שיכלו להרוויח באזרחות. הרי לכולנו יש אינטרס אדיר, של חיים ומוות ממש, שמומחי הסייבר (למשל) בצבא, יהיו האנשים הכי מוכשרים, כאלה שמחכות להם משכורות עתק בחוץ. אדרבא - תתחרו לא רק על לבם אלא גם על כיסם - ותנו להם יותר, ובלבד שלא תבקשו האחדה, כי אחידות פירושה בינוניות - בין אם מדובר בג'ובניק בצבא הקבע או במערכת החינוך, או בכלל, בשירות הציבורי.

משילות היא עוד מילה שמככבת לאחרונה בשיח הציבורי - וזה המקום להראות לפחות פן אחד חשוב שלה. למה בכלל להגביל שר במשכורת המנכ"ל שהוא מבקש למנות? והרי לרשותו עומד תקציב שקבעה הממשלה ואישרה הכנסת - למה לא לתת לו לחלק אותו כרצונו?

אם שר הבריאות, בין אם מדובר בדרעי או במישהו אחר, חושב שבר סימן טוב הוא המנכ"ל שיוליך את משרדו להישגים פנטסטיים - אדרבא: מצדי שירוויח מיליון שקל לחודש - ולא רק לשנה. הרי אם החישוב נכון (ומקובל עלי מראש שהשר הממונה הוא המחליט הבלעדי לעניין כל מינוי חוקי שהוא), תצא בריאות הציבור נשכרת - ואם לא כך יהיה, נזכור תמיד לדרעי על שהחליט להשקיע סכום עתק במינוי כושל.

הנקודה האחרונה, עם יד על הלב, היא עקב אכילס של התזה: במדינה מתוקנת, דרעי היה מהמר על המנכ"ל שלו בקריירה שלו: הצלחת המשרד הייתה הצלחתו - אולי אפילו מעניקה לו תמיכה ציבורית שהייתה הופכת אותו בעתיד לראש הממשלה (תיאורטית כמובן). הדוגמא הטובה ביותר לכך היא פועלו של משה כחלון כשר התקשורת, שגולת הכותרת שלה הייתה מלחמתו בענקיות הסלולר, שהפכה אותו מכוכב פריימריז בליכוד לשר האוצר.

הבעיה היא שבישראל לא נבחנים הנבחרים תמיד על פי הצלחה או כישלון, בלשון המעטה. תמרון פוליטי מוצלח שווה לפעמים הרבה יותר מהביצועים כשר.

ואף על פי כן: תימרון פוליטי מוצלח הביא את דרעי לכהן במקביל בראש שתי מערכות חשובות כפנים ובריאות? תנו לו את כל הכלים להצליח - תקרת שכר שתגביל מינוי של האנשים המוכשרים ביותר לתפקידי מפתח, תמנע אולי מהמנכ"ל המיועד להרוויח 90,000 שקל לחודש, אבל כמעט במקביל היא תוביל לכך שמי שימונה תמורת 40,000 לחודש, יהיה אדם שכישוריו אינם ראויים אף למחצית מהסכום.