לו הייתי חבר הכנסת ינון אזולאי מש"ס, הייתי עובר היום בין הבתים של מאות אלפי מצביעיי, רבים מהם מהשכבות החלשות יותר של החברה הישראלית - ומבקש מהם סליחה. אחר כך הייתי עובר אל מקבלי קצבאות הזיקנה (שזכו לתוספת חודשית של 84 שקלים) ומבקש מחילה גם מהם. אחר כך הייתי הולך אצל מקבלי קצבאות הנכות ואבטחת ההכנסה - ומבקש גם מהם שיואילו לשכוח את דברי השטות שיצאו מפי אדם שמרוויח 47,000 שקל לחודש.
ייאמר מיד: אדם, אפילו הוא נבחר ציבור, יכול בהחלט להיות נציג נאמן לשכבות החלשות גם אם אינו עני בעצמו. יש בהיסטוריה לא מעט דוגמאות לאנשים שהיו מבוססים ברמה האישית, אך מעורבים חברתית בדאגה למען החלשים.
מה שכן, נדמה לי שאין תקדים בהיסטוריה הציבורית לאדם שדורש המון כסף, יותר מפי ארבעה השכר הממוצע במשק ויותר מפי שמונה משכר המינימום, כדי שיוכל להתגייס כל כולו למען העניים.
זה בדיוק מה שעשה אתמול ח"כ ינון אזולאי מש"ס, בעת דיון על שכר חברי הכנסת. הוא עשה זאת בלהט, בלי להרגיש שהוא ניצב על המקפצה ועושה זאת על הראש של כולנו, בעיקר על בוחריו, שחלקם עובד קשה ממנו ומשתכר פרוטות, בחסות הממשלה שבה חבר אזולאי.
תכף נחזור להיסטוריית הדאגה לחלשים של ש"ס, אבל קודם כל כמה מילים על שכר חברי הכנסת, שעודכן החודש מ-45,000 שקלים ל-47,000 שקלים. תוספת של 2,000 שקלים.
יכול להיות שחברי הכנסת אכן ראויים לתוספת, אבל יכול מאוד להיות שלא. למה לא? נמנה רק כמה סיבות עיקריות:
חלק מהם נהנים, נוסף על שכרם, ממקורות הכנסה אחרים, כמו רכוש מניב, עסקים פעילים ועוד. יש כמובן גם לא מעט, אם כי לא בש"ס, שמקבלים פנסיות מלאות עבור שירותם הצבאי, שלא פוגעות בשכרם כנבחרי ציבור.
אבל אלה עוד הטובים - הם לפחות שירתו בצה"ל, במשטרה או בכוחות היבטחון במשך שנים ארוכות, מה לגבי האחרים? ובכן, הם נהנים מהטבות כספיות משמעותיות בסעיף המכונה "קשר עם הבוחר".
הם גם זכאים לעוזרים פרלמנטרים, לשכה ועוד. פה ושם כשהם נשארים ללון בבירה, ימצא עבורם גם חדר מלון מפנק על חשבון המדינה,
אבל אפילו לא זה העיקר: כנסת ישראל היא ככל הנראה מקום העבודה הטוב בעולם, עם פגרות ארוכות, בלי נוכחות חובה (היעדרות ממושכת תזכה אותך לכל היותר בנזיפה) ועוד לא אמרנו כלום על מערכות בחירות, עניין שהפך לאירוע שנתי בישראל, שמוסיף עוד ימי בטלה בשכר.
יהיה מי שיאמר שהח"כים עובדים קשה גם כשהם מחוץ לכנסת, אבל גם אם זה נכון, מדובר בביטוי כן לרצונם להיבחר מחדש, עיקר עיסוקם של נבחרי הציבור שלנו. ומה קורה כשהם לא מצליחים? פנסיה, מענקי הסתגלות ועוד - תנאי פרישה ששמורים להם אחרי תקופות כהונה קצרות, תנאים מהסוג שאנחנו, האזרחים הממוצעים, לא נגיע אליהם גם אחרי עשרות שנות עבודה.
לו היה מדובר בחבר כנסת מהימין החברתי, ניחא, אבל כשמדובר במפלגה הכי שמאלנית - ככל שאמורים הדברים בנושא הכלכלי-חברתי, המפלגה שמתהדרת בהיותה פה לחלשים, אי אפשר שלא להשתומם.
נתחיל בזה שלא צריך להיות מעוט יכולת או להשתכר שכר רעב כדי שלא לחוש שאט נפש נוכח התלונה של ח"כ אזולאי לפיה הוא מרוויח בקושי 20,000 שקל נטו לחודש, לא רק מפני שמשכר ברוטו של 47,000 שקל נשאר נטו מכובד יותר - ואפילו לא מפני שבמקרה של ח"כים מדובר כמעט תמיד על כסף שהולך ישירות לחשבון הבנק (אחרי שהוצאות רבות הכרוכות בתפקידם משולמות להם ממקורות אחרים), אפילו לא רק מפני שכל מני הטבות כמו טיסות לחו"ל למשל, ייעשו תמיד במסגרת של "משלחת פרלמנטרית" ממומנת היטב על חשבון מישהו אחר.
אפילו אם נתייחס לדברים כהווייתם, קשה שלא לכעוס על ח"כ אזולאי: קחו למשל שכיר בכיר במדינת ישראל, אחד שמרוויח כפליים השכר הממוצע במשק. ובכן, אפילו הוא מרוויח פחות ממחצית מחבר כנסת, אז שלא יספר לי כמה הוא מסכן וכמה הוא "עבד של הציבור" (במילותיו שלו), כי אם היה מוציא את הראש מהמשכן, היה רואה המון שכירים ועצמאים קטנים, חלקם אפילו מצביעי ש"ס, שהם "עבדים" של מישהו תמורת שכר צנוע בהרבה.
היסטוריה של "עושים לביתם", לא תמיד במסגרת החוק
אבל יותר מהכל, קשה להשתחרר מהרושם שמי ששמו עצמם פה לחלשים, הסתדרו לא רע בחיים. לפעמים כחוק, לפעמים מעברו הלא נכון: יאיר לוי, אריה דרעי, רפאל פנחסי ושלמה בניזרי, הם שמות שמוכרים לא רק לחובבי האקטואליה אלא גם לכתבי הפלילים.
פה מינו מקורבים, שם דאגו לאיזה קרוב משפחה - ולפעמים שלחו ידם בקופה הציבורית. אריה דרעי למשל, הורשע בפעם הראשונה בהקשר של בניית ג'קוזי בביתו ובפעם השנייה בהקשר של בניית בית קייט, כידוע - שני מוצרי צריכה בסיסיים בביתו של כל עני.
אז נחזור להתחלה: אני לא חושב שכל מי שמדבר בשם העניים חייב להיות עני מרוד בעצמו, אבל אני די בטוח שבמדינה שבה יש כל כך הרבה עבדים בשכר, לפעמים בשכר מינימום, יש טעם לפגם (זה הביטוי העדין ביותר שהצלחתי לגייס) באיש ציבור שטוען (בשם החלשים!) שמגיע לו להרוויח יותר מ-47,000 שקל בחודש, על עבודה של כמה חודשים בשנה.