הסכנה לכלכלה אינה הרפורמה המשפטית אלא הרוח שהיא מייצרת

אחרי שגמרו להתנצח על מספר המשתתפים בהפגנות, עברו השופרות - מימין והמגיבים על אוטומט - משמאל (במילים אחרות: אין פה אמת אלא רק פוזיציה), להתנצח על השאלה הרת הגורל, בלי ציניות: האם הרפורמה המשפטית פוגעת או לכל הפחות - עלולה לפגוע - בכלכלה הישראלית?

במילה אחת: לא. בשלוש מילים: יכול להיות שכן. ברשותכם, נסביר:
לרפורמה המשפטית אין שום קשר לנכונות של מוסדות ובעלי הון פרטיים להשקיע בישראל, שהיא עדיין יעד בטוח לכסף וניתן לעשות בה עסקים באופן חופשי בלי חשש שמא יקום מנהיג קיצוני וילאים את הכסף (כמו שקראתי פה ושם בחלק מפרסומי המתנגדים לשינויים במערכת המשפט).

נכון הוא שמעמדה של ישראל הוא מיוחד, עת המשך השליטה בשטחי יהודה ושומרון נחשב על ידי גורמים בינלאומיים רבים כ"כיבוש" (אם או בלי מירכאות) ועבור אלה שימש לעתים בית המשפט העליון בישראל כעלה תאנה שהכשיר את מה שבעיניהם נחשב לשרץ, אבל לא מדובר בגורמים רבים: במדינות מערב וצפון אירופה למשל, לא זקוקים לסיבות לשנוא את הציונות, לרבות את מדינת ישראל ותושביה, אם הם לא החרימו אותנו עד היום, כנראה שלא יעשו זאת גם בגלל האיום הדמוני על השלום העולמי בדמותו של יריב לוין.

אם במה שמכונה "שמאל" בישראל מרבים כל כך לצטט את מנחם בגין המנוח, הם רשאים להיזכר גם במה שאמר על התגובה הבינלאומית לחוק הגולן ולחוק ירושלים, שתי החלטות שלמעשה סיפחו לישראל שטחים שנויים במחלוקת (גם אז איימו עלינו בחרם בינלאומי).

אבל ינוח בגין בשלום על משכבו ביודעו שכלכלת ישראל חזקה בהרבה מגחמותיה, אפילו הן לא דמוקרטיות (נניח) של ממשלה כזאת או אחרת: בבוקר שבו נכתבים הדברים נחלש שער השקל מול הדולר באחוז אחד. האם זה קשור לרפורמה במערכת המשפט? לא ממש - שערי החליפין של מטבעות מושפעים מלא מעט גורמים.

אני אולי לא היסטוריון מוסמך של תהליכים כלכליים, אבל אפילו אני יכול לזכור בקלות עוד המון פעמים שבהם נחלש השקל מול המטבעות בעולם ממגוון של סיבות שלא היו קשורות לרפורמה משפטית כזאת או אחרת. כלומר - הניסיון לייחס כמה תופעות כלכליות להחלטות הממשלה, הוא כמעט המקבילה האופוזיציונית הנוכחית ל"ריקוד על הדם", כדרך שנהגו חברי כנסת מהימין לאחר פיגועים בתקופת ממשלות שמאל או מרכז: פיגועים היו ויהיו תחת כל ממשלה, באשר הם חלק ממציאות חיינו כצד בסכסוך שרחוק מפיתרון. והוא הדין ביחס לתופעות כלכליות: לרצף האירועים שראינו - מירידה בשער החליפין של השקל ועד לירידה במניות הבנקים, אין קשר לשינויים שמבקשים נתניהו ולוין לאכוף על מערכת המשפט.

אז למה הרפורמה אינה פוגעת בכלכלת ישראל, הבנו - עכשיו לשאלה שהתשובה עליה מורכבת יותר: למה היא כן עלולה לפגוע בה, אולי כבר פוגעת.

ראשית היא עלולה לפגוע בגלל דבר חמקמק שנקרא רוח. למרות שבחומר עסקינן, הרי שכלכלה - ממש כמו מפלגה שרצה לבחירות - מושפעת לא תמיד מנתוני אמת (בחנו את עצמכם: מה אתם יודעים על המצע של המפלגה שלה הצבעתם?) והגיון צרוף, אלא בעיקר מהרוח שנושבת בגבה או מכה בפניה. כלומר - אווירת הנכאים שהשתלטה על הסקטור העסקי במדינת ישראל, בעיקר על יזמי ההייטק והמעמד הבינוני-יצרני, היא גורם שעלול להיות בעוכרי הכלכלה המקומית.

במילים אחרות: הרפורמה המשפטית שאולי כבר גובשה, אבל לא מקבלת עדיין ביטוי בשטח, לא משפיעה כהוא זה על הכלכלה. מה כן משפיע? ההתנגדות הנחרצת לרפורמה.

זאת ועוד: הרוח הזאת לא עוצרת בגבולות הארץ אלא נושבת ממנה הלאה, אל מעבר לים: בהתחלה אל קהילות של ישראלים ברחבי העולם, שם היא מוצאת אוזן קשבת בעיקר בקרב מי שמבקשים להצדיק את העתקת מקום מגוריהם מכאן לניכר, ומהם הלאה, אל מי שעטים עליה כמוצאי שלל רב: בדרך כלל ארגונים או זרמים פוליטיים של שמאל אינטלקטואלי, שהביקורת הלגיטימית לכשעצמה של חלקם על ישראל טובלת לעיתים קרובות באנטישמיות קלאסית.

הגורמים הנוספים הם מי שמבקשים לחולל שינוי בישראל בעזרת כספם. תופעה שמאפיינת לא מעט גורמים יהודיים ואחרים מסביב לעולם: מהספונסרים הנדיבים של פורום קוהלת - משורות הימין הקיצוני-שמרני (ולעיתים קרובות, מוכרחים להגיד, גם המטורלל על כל הראש: מהיחס לנשק חופשי לכל אזרח ועד לאיסור הפלות על כל אזרחית). ועד למממנים של חלק גדול מעמותות השמאל.

אם תרצו, המערכה האחרונה, עוד לפני שהיא מתנהלת בישראל, מתנהלת בין מי שמבקשים להשפיע באמצעות כספם על מדיניותה: רפורמה שנהגתה בידי נתמכים בכסף זר נענית במחאה שמאורגנת על ידי גופים שחלק גדול מהם נתמך בכסף זר. לגיטימי או לא? שפטו בעצמכם, בזמן שאנחנו נחזור אל הכסף הגדול.

נדמה שהאיום הגדול ביותר על כלכלת ישראל בעקבות השינויים המתוכננים במערכת המשפט הוא הסנטימנט השלילי שנוצר כלפיה בקרב בעלי המאה בארץ - ובעקבותיהם גם בחו"ל.

אל החלק הראשון אין לי טענות: זכותו המלאה של כל אזרח ישראלי לתמוך או לגנות את מדיניות הממשלה, קל וחומר זכותו של כל בעל הון לעשות עם כספו כרצונו. לצעד שכזה עלולה להיות השלכה על המצב הכלכלי בישראל (כמה יזמי נדל"ן שעמם שוחחתי מדווחים על עלייה בהתעניינות של ישראלים ברכישת נכסים בחו"ל - לא רק של משקיעים קלאסיים כבעבר, אלא גם בקרב רוכשי דירה שנייה, לעתים אפילו ראשונה!), אבל מטרידה ככל שתהיה, היא לא השלכה חמורה (ההשלכה החמורה באמת היא אם ילכו מכאן אותם אנשים - וילדיהם - בעקבות הכסף אל מעבר לים. עם כל הכבוד לעולם התורה, אני לא רואה איך מגייסים תלמידי חכמים מקרבו כדי לשרת ב-8200. למשל).

רוצה לומר: גם מי שיש בליבו כעס על המוחים, מוכרח להבין שהידברות אתם חיונית לחוסנה הכלכלי (ולא רק) של מדינת ישראל בעתיד. אליטה? עשירים? תחשבו עליהם מה שאתם רוצים, בלעדיהם אין קיום לישראל.

אלא שהאחריות הציבורית לא מוטלת רק על כתפי מי שאמורים לרצות לפייס מעט את המרגישים שחרב עליהם עולמם רק בגלל הרכב הוועדה למינוי שופטים. מאחר שקטונתי מלהטיף מוסר לאחרים, אדרש למילותיו של נעים זמירות ישראל, דוד המלך שבקינתו על שאול ושלושת בניו, דרש מבני עמו: "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלישתים, פן תעלוזנה בנות הערלים".

ניתן לעדכן את הטקסט המקראי במשפט העממי שגורס שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים רק בבית. כל עוד הוויכוח מתנהל בד' אמותיו של הציבור הישראלי, אפשר לשמוע ולהשמיע כמעט הכל. ברגע שבו מערבים גורמים בינלאומיים מתוך תקווה שיחרימו את ישראל או יפעילו עליה לחץ כלכלי (שפירושו שבירת מטה לחמם - לא של העשירים, אלא דווקא של העניים ביותר), מעניקים למעשה גט כריתות לדיון הציבורי הלגיטימי.

קשה לתמוך ברפורמה משפטית, שגם אם יש בה חלקים גדולים מחויבי המציאות, הרי שכל עניינה הוא משפט אחד של אדם אחד. יחד עם זאת, ההתנגדות הלגיטימית כלפיה חייבת להישאר בהפגנות ובניסיונות לשכנע ולהשפיע. מי שמעניק לגיטימציה לחרם כלכלי על ישראל, שובר את כללי המשחק של הדמוקרטיה שעליה הוא מבקש, כביכול, להגן.