ועדת הכספים דנה היום בבקשת ראש הממשלה לאשר עבורו ועבור משפחתו שני מעונות: המעון הפרטי בירושלים והמעון הפרטי בקיסריה. כמעט במקביל התבשרו מאות אלפי הורים בישראל כי מעונות היום, אלה שבתקופת הבחירות הובטח להם שיינתנו בחינם, יעלו להם כסף רב מדי חודש.
עבור חלקם פירושה של הבשורה הזאת הוא חיתוך בהוצאות אחרות: חופשות, חוגים, ביגוד - ולפעמים אפילו הקניות בסופרמרקט.
לעומת זאת, יש משפחה אחת בישראל שלא מוטרדת כלל מהגזרות הכלכליות, מהאינפלציה הגואה או מהריבית המזנקת, אלא עסוקה כל העת בהעברת חוקים ותקנות שיאפשרו לה להעביר חלקים גדולים יותר ויותר של הוצאותיה הפרטיות, כך שישולמו על ידי הקופה הציבורית.
"מה אתם רוצים, שראש הממשלה יגור בים?" זעקה מדם ליבה ח"כ טלי גוטליב, בעת הדיון הסוער בוועדה, אליו התייצבו "בפקודה" (ואולי המירכאות כאן מיותרות) חברי קואליציה רבים. ללמדנו שהמילים מתחלפות, אבל המנגינה של משפחת נתניהו לעולם נשארת: בפעם הקודמת היה זה המעצב מושיק גלאמין שסקר מזועזע את חורבות הבית בבלפור, כשהגברת נתניהו מספרת לו איך מונעים ממנה לשקם ולשפץ.
יהיה מי שיאמר שמדובר בטיעון דמגוגי - והרי לכאורה, מלבד המילה "מעון", אין קשר בין שני הנושאים: סבסוד מעונות היום יעלה מיליארדים, בעוד אחזקת שני מעונות פרטיים עבור ראש הממשלה תעלה "רק" כמה מיליונים. לכאורה זה נכון, למעשה יש כאן את כל הרעות החולות - החזירות והחמדנות שמאפיינת לא רק את ראש הממשלה ואולי גם את משפחתו, אלא גם חלק גדול מנבחרי הציבור בישראל.
ייאמר מיד: ראש הממשלה לא אמור לגור "בים" לא באוהל, לא בסוכה ואפילו לא בדירת שיכון, כמו רבים מבוחריו. אלא שהדרישה למימון שני מעונות במקביל, בעוד חלק גדול מאזרחי ישראל, בהם גם לא מעט מצביעי ליכוד, מתקשים לממן לעצמם אפילו מעון צנוע אחד, היא שחיתות מוסרית מהמדרגה הראשונה.
אין צורך להיות טהרן: ראשי ממשלות בישראל, בדור הזה, הם לרוב אנשים אמידים, מי יותר ומי פחות, וחלקם אף בזבזו באופן מרגיז כספים שניתנו להם כחוק (זוכרים את משלוחי המזון לבית משפחת בנט ברעננה?) אבל אף אחד מהם לא הפך את הקופה הציבורית לפרה חולבת שתממן כל כך הרבה הוצאות פרטיות, לא רק לראש הממשלה אלא גם לבני משפחתו, למיטב ידיעתי כולם בגירים שיכולים לעמוד ברשות עצמם.
דרישתו של נתניהו למימון שני מענים (ומעונות) במקביל, היא לא מכה תקציבית לקופת המדינה, אבל על רקע מה שמתחיל להצטייר כמו קריסה כלכלית שמתהווה לנגד עינינו, במשמרת שלו, היא אצבע בעינו הבוכייה של הציבור.
במילים אחרות: על מעון לילד בישראל משלמים ביוקר, אלא אם כן מדובר ב"ילד" של ראש הממשלה.