הערת אזהרה: מה בעצם אומרת "מודי'ס" על המשק הישראלי?

זוכרים את הימים שבהם הייתם תלמידים בבית הספר, ובכל פעם שהייתם מעורבים במשהו פחות חיובי - מאי הכנת שיעורים ועד לקטטה בהפסקה, קיבלתם הערה ביומן? על ההערות ההן, אם להמשיך את הדימוי, היינו אמורים להחתים את ההורים שלנו, אות והוכחה לכך שראו את שכתב/ה המורה.

אני מבטיח לחזור אל הדימוי הזה (הייתי ילד שובב), אבל קודם כל קצת על ההערה שקיבלה אתמול מדינת ישראל מסוכנות הדירוג מודי'ס.

נתחיל בחדשות הטובות: דירוג האשראי של ישראל לא השתנה, הוא נותר גבוה, אם כי לא הכי גבוה שיכול להיות, המקום שאליו אנחנו שואפים.

למה זה דומה? לקבוצה שהתחרתה על האליפות (עלייה לצ'מפיונס ליג של דירוג האשראי) אבל תיאלץ להסתפק במה שמכונה בישראל "כרטיס לאירופה". כלומר, דירוג האשראי של ישראל לא יעלה - והתחזית לגביה "בסך הכל" שונתה מ- "חיובית" ל- "יציבה", כמו קבוצת כדורגל שעשתה עונה טובה, אבל פליי-אוף מאכזב.

אחרי שנדרשנו למעט נקודות האור שיש בהערה שפרסמה סוכנות הדירוג, נלך לחלק הרע - ולמרבה הצער הוא מוכרח להדליק נורה אדומה אצל כולנו, כן - גם אצל המצדדים ברפורמה! ואולי בעיקר אצלם.

נתחיל מכך שלא מדובר בהערה שהיא חלק מסקירה שגרתית של השווקים בעולם, אלא מקרה מיוחד. במילים אחרות: מודי'ס זיהתה סכנה והחליטה שהיא גדולה כל כך עד שיש לתת עליה את הדעת ולפרסם משהו שגם אם אינו נקרא כך מפורשות, הוא בעצם אזהרה למשקיעים, שהרי אחרת - למה נדרש דוח מיוחד?

משקיעים אוהבים יציבות. יחשוב כל אחד על עצמו, לו היה מתמזל מזלו והייתה לו הזדמנות לרכוש דירה להשקעה. האם הייתם מעדיפים לרכוש אותה בשכונה מפוקפקת שאולי ביום אחד תהפוך לטובה ותניב תשואה יפה על ההשקעה או שמא הייתם מעדיפים לרכוש אותה בשכונה מהוגנת שבה שכר הדירה היציב שתקבלו תמורת השכרתה לא יהיה נתון להשפעות דרמטיות? כך גם המשקיעים הזרים - חוסר יציבות מטריד אותם מאוד.

צריך לומר מיד - אופק מעונן הוא תמיד סכנה בשמי המזרח התיכון. זו הסיבה לכך שגם המשק הישראלי, שהיה עד לפני כמה שבועות בלבד(!) אחד מהחזקים בעולם, לא זכה לציון המקסימלי, שכן אף פעם לא ניתן לדעת מתי תגיע איראן לפצצה גרעינית או שתיפתח חלילה מתקפת טילים מעזה או מלבנון.

ואף על פי כן, נוע תנוע: המשק הישראלי היה במצב טוב כל כך, עד שבסוכנות הדירוג מודים שהם שקלו להפחית את משקלם של האיומים הסביבתיים על מדינת ישראל ולהעלות אותנו לדירוג החלומות. הביטוי "שווייץ של המזרח התיכון" שהפך לקלישאה, היה ממש במרחק נגיעה. במקום זה התדרדרנו קצת, גם אם עדיין לא ירדנו ליגה.

את המשפט הבא ישנאו תומכיה הרבים של הממשלה הנוכחית, אבל הסיבה היחידה שבגללה ישראל עדיין לא התדרדרה בדירוג, היא הירושה הכלכלית היציבה שהותירה אחריה ממשלת השינוי, שכיהנה רק כשנה וחצי.

אלמלא הרזרבות הגדולות שנותרו בקופה, היה מצבנו היום גרוע בהרבה. נכון שלא כל הקרדיט מגיע לליברמן, בנט ולפיד, כלומר - מקורו בתהליכים כלכליים גלובליים (כך גם למשל העלייה ביוקר המחייה, מהגורמים לנפילת הממשלה הקודמת), אלא שהם, בניגוד לנתניהו מודל 2023 (בניגוד מוחלט אגב למודלים קודמים של אותו ראש ממשלה) וסמוטריץ' (שעם כל יום שעובר מתברר עד כמה הוא לא כשיר לתפקידו הרגיש, בעיקר בעת הזו), ידעו איך לא להחמיץ את ההזדמנות שהוגשה להם ולנו על מגש של הייטק.

מה שמביא אותנו לעוד נקודה רעה בדוח שפורסם אמש: בלי תעשיית ההייטק הישראלית - ועם כל הכבוד לחקלאות ולתעשייה המסורתית המקומית, אין לנו מה למכור לעולם, תרתי משמע. אין לנו דבר שייבדל אותנו מהמדינות העניות שסובבות אותנו.

אז אפשר להגיד אלף פעם שהיופי בדמוקרטיה הוא שהקול של עובד מפעל טקסטיל מדימונה שווה בדיוק כמו הקול של ההייטקיסט מרעננה (סליחה על הסטריאוטיפיזציה הכפולה), אבל מבחינת תרומה לכלכלה, אווירת הנכאים שפשתה בתעשייה המתקדמת בישראל ושמוציאה את עובדיה למחות ברחובות, היא סכנה כלכלית-קיומית.

כן, זה לא נשמע טוב, אבל לכלכלה אין פוליטקלי-קורקט. אם להמשיך את הקו הזה, זה המקום להזכיר שבמקרה של קטסטרופה, להייטקיסט ממרכז הארץ יש גם חסכונות וגם אפשרות לרילוקיישן. כלומר - ואין דרך יפה לומר את זה: מי שיידפקו עד העצם ועד מתחת לקו העוני הם מהשכבות החלשות, רבים מהם מצביעי מפלגות הקואליציה שמביאה אותם עד עברי פי פחת.

עוד הדברים נכתבים - וכבר הודיעה חברת "ריסקיפייד" Riskified על הוצאה של חצי מיליארד דולר, כך על פי הודעת החברה, מישראל. אז נכון שיש מומחים שמציינים שרוב פעילות הענף וכספן של החברות ממילא לא מוחזק כאן, אבל בכלכלה - מדע לא מדויק שמערב גם את הגורם האנושי, המספרים והלך הרוח שלובים זה בזה, ולאווירת הנכאים בסקטור הכי משמעותי לכלכלה המקומית, יש משקל סגולי עצום.

לפני כמה ימים מיהר שר האוצר לחגוג את העובדה שדירוג האשראי של ישראל לא נפגע. כתבנו כאן כבר אז שסמוטריץ' בחר להתמקד במה שנוח לו, בתוצאה ולא בתהליך.

כמו מאמן כדורגל (סליחה על ההליכה לאותו מקום בכל פעם, אבל צר עולמי כיציע האולטראס) שרואה איך הקבוצה שלו מתגוננת ונמצאת על סף ספיגה, אבל מתמהמה עם החילופים כי התוצאה עודנה תיקו.

גם בדוח ההוא הייתה הערת אזהרה מדאיגה לישראל, אבל נורות האזהרה נדלקו רק בקרב גורמים אחראיים יותר מהממשלה הנוכחית, כמו בנק ישראל למשל (שמיהר להדק את המעקב שלו אחרי הוצאת כספים מהמדינה).

אז כן, מדינת ישראל הבוקר היא כילד סורר, שקיבל הערה ביומן וצריך להחתים את הוריו. היא מתלבטת האם לזייף את החתימה שלהם (זוכרים...?) או לקחת אחריות על מעשיה. הבעיה המסתמנת, במקרה שלנו, היא שהורה אחראי אינו בנמצא - וזה לכשעצמו צריך להדאיג מאוד את כולנו, הרבה יותר מעוד A פלוס או מינוס, שקיבלנו מסוכנות הדירוג.