נוסעים יקרים, ברוכים הבאים מדבר הקברניט, אתם אינכם רואים אותנו בדרך כלל אבל היום אנחנו יחד ומחר אני בטייסת או ביחידת המילואים שלי, ואני לא היחיד. צוות הטיסה בחברת תעופה ישראלית כולל בתוכו נשים וגברים, מרביתם משרתים במילואים או שרתו בסדיר או בקבע בעברם כנהוג במדינת ישראל
השרות הצבאי שלנו לא עובר רק בטייסות חיל האוויר, הוא חולש על כל יחידות הצבא מחיל הרגלים לשריון, מהשייטת וחיל הרפואה. אין לזה אח ורע באף חברת תעופה בעולם, הייחוד הישראלי הוא גם גאווה עצומה.
שרות המילואים בישראל הוא אבן יסוד בישראליות, אך הצעת החוק לחסינות גורפת בגין שרות בטחוני בעבר ובהווה עשויה לשחוק את אבן היסוד הזאת ולהעלימה.
מקריאת הצעת החוק ותגובת משרד המשפטים לה, כדאי לציין לכולנו כמה נקודות מהותיות ומטרידות.
1 מתן חסינות גורפת איננה עולה בקנה אחד עם המצב הקיים. דמיינו פעולה שאינה מתאימה לערכי השרות, נוגעת במשמעת לקויה במקרה הטוב ובמעשה פלילי פסול במקרה הגרוע ולה תוענק חסינות.
2 החובה לחקור היא מיסודות הדין הישראלי והבינלאומי, אנו תמיד נעים בתווך שבין ביצוע המשימה וערכי השרות, בין הסיכון האישי והקבוצתי לבין חשיבות הפעולה, לעיתים האלימה הנדרשת מאיתנו.
3 החובה לחקור עומדת בניגוד לחסינות גורפת ומחייבת אותנו לזהירות ולשיקול דעת יום יומי, אותה חובה היא חלק משמעותי בדיני המלחמה אשר מדינת ישראל מתחככת בהם כבר עשרות שנים.
4 בקריאה מעמיקה מוצעת בחוק וועדת ערר המוסמכת לבטל את החסינות הגורפת, אולם זאת אינה מורכבת ממשפטנים כלל, דבר המוסיף על שינוי המציאות באופן מרחיק לכת אשר עשוי ליצר פגיעה משמעותית במשרתים הישראלים, בתוכם טייסות וטייסי ישראל המהווים רוב בחברות התעופה בישראל.
עד היום הדין הנוהג בישראל הוא כי המדינה היא זו שתחקור ותחליט האם פעולה מבצעית כל שהיא בוצעה שלא בהתאם לדין, לערכי השרות והמשמעת. חובת הדין הישראלי לחקור חשובה ביותר ומעקרת את החובה הבינלאומית לחקור בעצמה. בית הדין הבינלאומי אומר למעשה כי אמות המידה של בתי הדין בישראל אשר חקרו את האירוע מספקות אותם - ולכן נפרשת על כולנו אותה הגנה משפטית בינ"ל.
החובה לחקור מעמידה גם אמות מידה מוסריות, ערכיות ומבצעיות חשובות למשרתים בכוחות הביטחון בישראל. בעבר ובהווה. חוק החסינות המוצע עשוי לפרום את ההגנה - וגם אם כוונתו להגן על המשרתים, הוא עשוי ליצר מציאות הפוכה לגמרי ולעודד גופים רדיקליים לפעילות ענפה.
צוותי האוויר של ישראל כמו לוחמי היחידות השונות מצליחים לנוע ברחבי העולם. עתה הם עלולים להיתקל בעיכובים בעקבות צווי חקירה בינלאומיים (במקרה הטוב) ועד למעצרים (במקרה הגרוע). ארגוני מחאה קיצוניים ממתינים לשינוי המצב המשפטי בישראל ולא יהססו לעשות בו שימוש ולאתגר את בית המשפט הבינלאומי בצווים שישפיעו על כולנו. כאן נדרשת הבנה מעמיקה ותגובה עניינית - וזה בדיוק מה שאנו כאיגוד מקצועי מתכוונים לקיים, יחד עם עמיתנו, מאה וארבעים אלף טייסי האיגוד הבינלאומי.
ההפרדה בין הזכות למחאה ובין קיומם של איגודים מקצועיים מתחדד בעת הזו ויש להם מקום בשיח, אולי יותר מתמיד. באופן ענייני ומקצועי יש לתקוף כל שינוי מציאות ולהבין את השפעותיו על התעופה.
מכאן יש לקרוא לכלל האיגודים שלא לעמוד מן הצד, אין זו העת לשתיקה רועמת אלא לעבודה חרוצה, זה לא הזמן רק ליהנות מהסכמי שכר חשובים המגנים על תנאי עובדים, אלא גם להביט קדימה ולדאוג לעתידם. בישראל יש הרבה איגודים ויחד ניתן ליצר שיח בריא ותקיף, דיון ענייני חשוב לכלל העובדים.
טיסה ותעופה הם מהענפים הבינלאומיים הייחודיים בכל מדינה, רשת המושתת על אמנות והסכמים, על שפה משותפת והנחות עבודה דומות. בין משטרים שונים טסים מטוסים דומים, בין מדינות שונות עוברים מיליוני נוסעים ביום, מאיסטנבול לניו יורק, מבייג'ין לדמשק. אולם הנעשה במדינת המקור חשוב ואין לנו לזלזל בהשלכות העשויות להגיע משינויים בסטטוס קוו שאפשר לנו במשך עשרות שנים את כל אלו. חוק החסינות המוצע עלול ליצר העדר חסינות, הכוונה מאחוריו אינה תואמת את תוצאותיו.
נוסעים יקרים, על מנת שנוכל להמשיך ולשרת את כולכם נאמנה, ולקיים תעופה בריאה ומתקדמת בישראל כחלק ממשפחת העמים, עלינו להמשיך לבדוק לעומק ולא להסס לפעול בכל אמצעי העומד לרשותנו - וזה לא מעט. אל מול כל דבר אשר יאתגר אותנו.
המדים שלנו משלבים עבר הווה ועתיד ישראליים, אין לנו שום כוונה לאפשר לקלקל את כל אלה. עם חסינות שכזאת, התעופה כאן עלולה פשוט למות.
טורו השבועי של מידן בר, יו"ר איגוד הטייסים, מתפרסם בכל יום ו' במוסף "עסקים" של מעריב