סדר פסח הוא לא רק טקס דתי, אלא אירוע מסורתי ומשפחתי שנחגג על ידי כמעט כל מי שמגדירים את עצמם כחילוניים. למרות שההגדה, צלחת הפסח והאפיקומן נותרו צמודים למסורת גם בקרב מי שקוראים רק עד ל"שולחן עורך", הרי ששולחן החג שהכיל פעם מאכלים מסורתיים בלבד, השתנה ללא הכר.
אמנם גם מרבית הציבור החילוני מצמצם את רכישות המזון שלו לקראת ליל הסדר למוצרים כשרים לפסח, בין אם מטעמי מסורת, מתוך רצון להתחשב בקרובי משפחה קפדניים יותר או פשוט בגלל שכמעט כל רשתות המזון בישראל מוכרות לפני החג ובמהלכו רק מוצרים כשרים לפסח.
אלא שעם כל הכבוד למרכיבים הכשרים - המנות שעל שולחן החג השתנו ללא הכר: כבר מזמן לא מדובר עוד על גפילטע פיש, צלי בקר ומנות קלאסיות נוספות מהמטבח היהודי, בין אם מקורו במזרח אירופה או בצפון אפריקה, אלא על אוכל ישראלי משודרג, שיהיה לרוב שילוב של מנה מסורתית עם פרשנות מתקדמת.
אם בקרב הציבור החילוני מדובר בתופעה שהחלה כבר לפני שנים רבות, הרי שבקרב הציבור הדתי - וביתר שאת, החרדי - מדובר במגמה של השנים האחרונות: החרדים, בחלקם, אולי עוינים את הזרם הרפורמי, אבל בכל הקשור למטעמים שעל שולחן החג, הם בהחלט בעד מסורות חדשות (במגבלות הכשרות המחמירות כמובן).
כך למשל הולך ונדחק מקומו של הקרפיון מפני הסלמון. צלי הבקר מפנה את מקומו לנתחים מעודכנים יותר ואפילו למצות נמצא תחליף בדמות לחמניות כשרות לפסח.
כמובן שבקרב החרדים בולטים יותר הניואנסים העדתיים, למשל בין מי שאוכלים קטניות לבין הנמנעים מהם, יהודי מרוקו שנמנעים מאכילת אורז, יוצאי פרס שמרחיקים מהשולחן את החומוס - ועוד.
נתון מבדל אחד מאפיין בכל זאת את תרבות הצריכה החרדית לקראת פסח. בקרב חילונים או אף מסורתיים, הנמנעים מצריכת חמץ במהלך שבעת ימי החג, מורחק החמץ לארון נפרד או אף נותר גלוי - ופשוט לא נעשה בו שימוש. בקרב החרדים יש לא רק הרחקה מוחלטת של החמץ, אלא גם של מוצרים כגון רטבים שונים ואפילו תבלינים שאינם בהכרח חמץ, אך גם אינם כשרים לפסח.
האמונה הדתית מכתיבה גם תרבות צרכנית: המשמעות של הרחקה מוחלטת של חמץ מהבית, קל וחומר מהמטבח, מחייבת רכישה מאסיבית לא רק של מזון טרי, אלא אף של שימורים, חומרי ניקוי ועוד.
על כן סל הקניות בציבור החרדי לקראת פסח הוא גדול במיוחד - גם אם חלקם נצמדים עדיין למאכלים הקלאסיים ולא ממירים את ה"פאלש פילה" בסינטה מובחרת.
זאת ועוד: רכישת מזון ומוצרים אחרים לבית, עבור משפחות שהן לרוב גדולות בהרבה מהממוצע בקרב הציבור החילוני, מתרגמת בהכרח להוצאה גדולה יותר לקראת פסח ולעיתים מולידה צרכנות נבונה, שכן אפילו במוצר פשוט כגון מצות (אפילו לא "מצה שמורה") אין מסתפקים בחבילה אחת, אלא בכמות שצריכה להספיק לפיות רבים למשך כל ימי החג.
למרות שלעיני המתבונן החילוני נראית החברה החרדית מבחוץ כמקשה אחת, הרי שלא רק שמבפנים היא מורכבת מזרמים שונים, אלא שגם הסופרמרקטים הפופולריים בקרב המגזר, שזוכים מבחוץ להגדרה הכוללת "חרדיים", מייצגים רמות שונות של מלאים, דרגות כשרות מחמירות ועוד - ובהתאם לכך, גם מחירים. חלקם אטרקטיביים ומושכים גם לקוחות חילוניים, אבל כפי שהתברר לנו, לא כולם.
סקרנו 9 רשתות שיווק במגזר החרדי והפערים ביניהם הפתיעו אותנו: על סל הפסח שהרכבנו, גילינו פער של 32% בין הרשתות השונות.
הסל הזול ביותר במדגם נמצא ברשת אושר עד עם סל בערך של 846 שקל לעומת סל זהה ברשת זול ובגדול בערך של 1,124 - כלומר, הפרש של 278 שקל שהם 33%.
הכותב, ד"ר חזי גור מזרחי, הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות