גנץ ולפיד, נכשלתם. תנו למומחים לנהל את המשא ומתן

מחאת 2023 היא לא מחאת האוהלים, שהתחילה מכמה סטודנטים שלא הצליחו לשלם שכר דירה ויצאו לרחובות כי נשבר להם. את מחאת 2023 מנהיגים בכירים בהייטק, מבריקים, לצד מנהלי חברות ענק, עורכי דין בכירים, כלכלנים, טייסים, לוחמי יחידות מובחרות ואקדמאים בעלי שם עולמי. יש ביניהם אנשי עסקים שמנהלים מיליארדים ומנהלים אופרציות ענקיות. יש גם אנשי צבא שהזיזו דיביזיות.

הם לא צריכים מתווכים. הם מסוגלים לנהל את המו"מ שלהם בעצמם, הם לא מחפשים את הג'וב הפוליטי הבא, יש להם את ההון, הידע, הכוח וההכרה, ובניגוד לדפני ליף למשל, הם ממש לא זקוקים לפוליטיקאים טרמפיסטים שידבררו אותם וישמידו את המחאה. אסור להם לתת לגנץ ולפיד לנהל אותם בבית הנשיא ולהפוך את המאבק הצודק שלהם לאות מתה בספין ריק.

ההייטקיסטים, שנתניהו טיפח, היו הראשונים לצאת החוצה בגלוי נגד הרפורמה המשפטית. הם אלה שזיהו את גודל האסון שעומד ליפול על מדינת ישראל, בכל המישורים: הדמוקרטי, הלאומי, הכלכלי והגלובלי. זיהו ויצאו להפגין.

בהתחלה הם היו אלפים בודדים, אבל ככל שנקפו השבועות, הצטרפו עוד ועוד סקטורים למחאה שנדלקה בכל צומת וגשר ברחבי הארץ.

בכל אותו הזמן היו מנהיגי הקואליציה עסוקים בלריב ביניהם וללקק את הפצעים אחרי התבוסה בבחירות, במקום לקום על הרגליים ולצאת לעבודה בשטח. הרחובות הוצפו מעצמם באנשים מבוהלים, שלא היה להם מנהיג שיסחף אותם אחריו, אז הם הפכו לדבוקה של עוצמה וכוח, שהנהיגה את עצמה בצורה מופתית, בסדר יוצא דופן ובמימון עצמי.

מנהיגי המחאה הכניסו את היד לכיס, משתתפי ההפגנות תרמו למאמץ את מה שהתאפשר להם, בכסף, באובדן ימי עבודה, במעצרים, בעמידה איתנה מול מכת"זיות, ובעיקר בהשקעה רגשית עצומה.

המחאה הזו אותנטית מכורח, לא מרצון (חלק גדול מהמוחים היו עתה, באביבים שכתיקונם, אורזים ברצון את הטרולי לקראת חופשת פסח ביעד אקזוטי יותר ממחלף השלום). ומכיוון שאינה פוליטית, ויש בה את כל הגוונים, ימין, שמאל, חרדים, דתיים, חילונים, פריפריה ומרכז, גנץ ולפיד לא מייצגים אותה, אלא רק חלק ממנה. אם הם נורא רוצים, הם יכולים להיות שותפים בניהול המו"מ בבית הנשיא, אבל אין להם את המנדט להוביל אותו.

הם לא אלה שעצרו את החקיקה. המפגינים עצרו אותה אחרי שרוה"מ נתניהו פיטר את שר הבטחון יואב גלנט. הם אלה שטיפלו במצב ולא הפוליטיקאים. הם יצאו לרחובות עם דגלי הכחול לבן, סחפו אחריהם את ההסתדרות, העסקים הפרטיים ואת כלל המשק לשביתת בזק שגרמה לנתניהו להבין שבעוד כמה שעות יתהפך עליו גם הצבא, ללחוץ על בלם החירום ולעצור.

ההישג הוא כולו שלהם ושלהם בלבד. צריך להגיד ביושר, שבני גנץ נתן את הגיבוי הפוליטי מההתחלה, אבל יאיר לפיד היה נוכח-נפקד ומרב מיכאלי, הפכה פתאום לאדומה, עת מיצג "סיפורה של שפחה" הפך לכתבה ב - CNN, גרסת הפמיניזם למעילי היוניקלו השחורים של הגברים "הביטחוניסטים".

עכשיו הנציגים שלהם יושבים בבית הנשיא, כאילו הם בילו 13 שבתות ברחובות, צורחים את נשמתם החוצה מכאב, לוחמים את מלחמת הדמוקרטיה של ישראל.

נתניהו מנסה להעביר את המשחק לשדה הפוליטי, שבו הוא שולט וגומר כל מהלך שלו במט. אסור לתת לו את התענוג הזה. את הרפורמה על המו"מ צריכים להוביל מנהיגי המחאה.

הם יודעים בדיוק מה הם רוצים. אותם לא ימרחו באמירות של "עצירת החקיקה", כשבאותה נשימה מונח על שולחן הכנסת "חוק השפיטה", כדי שאפשר יהיה להצביע עליו מעכשיו-לעכשיו, כשהדיונים יתפוצצו. הם לא רוצים דחיה של הרפורמה. הם רוצים גניזה שלה ועכשיו, ולא מוכנים להתפשר על פחות מזה.

ישיבה של שעה וחצי בבית הנשיא לא הייתה מספקת אותם. גם לא לילה לבן אחד. הם לא יקנו דיבורי סרק על האיומים הביטחוניים, כי ישבו בחדר גם גנרלים בדימוס שאינם גנץ.

אותם לא ימרחו בניסוחים משפטיים, כי יהיו שם עורכי דין מהמעלה הראשונה. והכי חשוב, יש למוחים את הכוח האמיתי: נתניהו יודע שאם לא יקבל את דרישותיהם, הם לא יעמדו על הדוכן במליאה ויצרחו משפטים מנוסחים היטב למיקרופון. זה לא מעניין אותם. מעניינת אותם המהות. תוך כמה רגעים, בהינף אצבע על מקלדת הוואטס אפ או הטלגרם, ישטפו את איילון ההמונים והדגלים, הכלכלה תיעצר והארץ תעמוד מלכת.

אם נשיא המדינה רוצה להצליח לקרב לבבות, הוא חייב לזמן אליו קודם כל את נציגי המחאה, שיש ביניהם גם פוליטיקאים שצברו כבר הרבה קילומטרים במשכן, אבל נטשו את המערכת הפרלמנטרית החולה שלנו.

נציגי הקואליציה יכולים לשבת בחדר ולתווך את הדרישות שלהם לחוקים, יש מי שישתפו אתם פעולה בהיגיון, אבל רק אם יתברר שהרצון שלהם לרפורמה-בהסכמה הוא אמיתי ולא רימון עשן שנועד להבטיח שלטון למשפחה אחת. הפוליטיקאים צריכים להכיר בכך שהם כבר מזמן לא מנהלים את האירוע, גם לא נתניהו שפונה לציבור במסרים ארכאיים. אומת הסטרט אפ לא מתה, להפך - היא רק נולדה מחדש.