נאום המנכ"ל נתניהו: מה קרה למנייה שנקראת "ישראל"?

פוליטיקה - בוודאי הפוליטיקה הישראלית, היא עניין אמוציונלי. רוצה לומר - רבים מאתנו אהבו או דחו את דברי ראש הממשלה אמש, עוד בטרם פצה את פיו.

מי שמעריץ אותו יתקשה להאמין שלא שמע דברי אלוהים חיים (ע"ע תגובת חברת הכנסת טלי גוטליב), ממש כמו שמי שלא מאמין למילה היוצאת מפיו, כלל לא טרח להאזין למה שהיה לנתניהו לומר.

לכן אבקש מכם להצטרף עמי לתרגיל קצר של דמיון מודרך - ולו רק כדי להשתחרר מדעות קדומות ולנסות להבין האם ראש ממשלת ישראל, בדבריו אמש, הרגיע את האזרחים והתווה כיוון ברור קדימה, או שמא סובב אותנו בכחש והעמיק את הקרע.

אנא דמיינו שאתם בעלי מניות בחברה הציבורית שנקראת "ישראל", כמותכם יש עוד 6-7 מיליון בעלי מניות (כמספר האזרחים הבגירים) - וכולנו הוזמנו אמש לאספה השנתית, כדי להאזין לנאום המנכ"ל.

קודם כל קצת רקע: גם מי שהצביע בעד המנכ"ל באספה הכללית שנערכה לפני כארבעה וחצי חודשים (נובמבר 2022, אתם רשאים לבדוק בדיווח לבורסה) ויתרה מזאת - אפילו מי שחושב שהוא מנכ"ל טוב שראוי כי ימשיך, מבין בוודאי כי אלה ימים לא קלים: סכסוך עבודה הוכרז במפעל החשוב ביותר של החברה, המפעל הבטחוני.

שינויים רדיקלים, אפילו אם אתם תומכים בהם, הוכנסו לתקנון, בקרב חלק מבעלי המניות התעוררה תחושה שהמינויים לתפקידי מפתח בחברה לא מתבצעים על פי כישורים אלא רק על פי מידת נאמנות למנכ"ל המכהן.

זאת ועוד: למרות שירש מקודמיו מאזנים מצוינים, לפחות על פי הרשום בספרים - יתרות מט"ח גדולות, גירעון נמוך, אבטלה אפסית ואינפלציה נמוכה בהשוואה לשאר העולם, מציג בינתיים המנכ"ל החדש מספרים מאוד לא מחמיאים.

גם מבחוץ הסכנה גדולה: המתחרים, ביניהם לא רק כאלה ששואפים לנגוס במכירות שלנו, אלא אף להוציא אותנו מהשוק באופן סופי, קמו עלינו לכלותנו. לא מדובר רק בתחרות ישירה: החברה היריבה שנקראת איראן, זקפה קומתה באמצעות שורה של בריתות עם מי שקיווינו שיהיו שותפים עסקיים חדשים שלנו.

אפרופו שותפים: היחסים שלנו עם הבנק המלווה הגדול בקבוצת הבנקים שמעניקה לנו מימון, בנק USA, בכי רע. תמיד יכולנו לסמוך על הבנק ההוא שיפתח את הכיס בעתות משבר - והנה, שוד ושבר: מנהל הבנק אינו מוכן אפילו לפגוש את המנכ"ל שלנו! כך אמר במו פיו, נוכח מצלמות הטלוויזיה, עד שאפילו חבר הדירקטוריון הנכבד ניסים ואטורי, הזדעזע עד עמקי נשמתו ועלב בו.

אלא שמעל לכל, יש לא מעט בעלי מניות המודאגים מכך שהמנכ"ל החדש-ישן, לא נאמן למדיניותו שלו, זאת שבזכותה נבחר.

הוא הבטיח טיפול במחוללי יוקר המחיה, הבטיח להחזיר את השקט לרחובות - והנה בפועל קורה ההפך: עד כה הוא קידם בעיקר מדיניות שמיטיבה עם סביבתו הקרובה ועם חבריו-שותפיו להנהלה - זכותם הטבעית לקבל מתנות שכמותן כטובות הנאה, ביצור מעמדם בפני מחלקת הייעוץ המשפטי של החברה, הקמת משטרה פרטית לאחד מחברי ההנהלה בעל מוניטין מפוקפק, תגמול מוגדל למי שבוחרים לא להשתתף בישיבות (שוויון בנטל) ועוד. נכון שחלק מהמחלות האלה אפיינו גם חלק מחברי ההנהלות הקודמות של החברה, אבל בתקופת ההנהלה הנוכחית הם היו למדיניות רשמית.

בסופו של דבר דחקה המחאה של כמחצית מבעלי המניות את המנכ"ל לפינה: פיטורי סמנכ"ל האבטחה בחברה הושעו, וכאשר נערך משאל טלפוני בין בעלי המניות והתברר שמתהווה רוב ברור להדחתו, הוא החליט לכנס אספה שלא מן המניין.

נרגשים התכנסו בעלי המניות מול המסכים, נכונים לשמוע את ההסבר של האיש שאפילו מתנגדיו הפנימו את עובדת היותו אחד המנכ"לים האהובים בתולדות החברה. הם ציפו להיחשף לחזון חדש, לתקווה, למסר שיהיה בו משום פתרון למחלקות הייצור, לשיווק, משהו שיעלה את ערך המניה של החברה הציבורית הנקראת "ישראל" שנחבטה וששוויה נחתך בחדות - בתוך מאה ימים בלבד!

במקום זה הם שמעו נאום שבו מאשים המנכ"ל את קודמיו בתפקיד, תוך שהוא נוקב בעובדות ובמספרים שגויים (די אם נביט בהסכם הגז, שלא נחתם עם חיזבאללה אלא נכפה עליו ושמסדיר לישראל טריטוריה דמיונית וחמקמקה שנקראת "מים כלכליים" כרשומה על שמה בטאבו, בתמיכה בינלאומית ובהסכמה של המרות שבמתחרותיה) ומסביר שייקח לו זמן לתקן את הנזק.

גם באשר לסכסוך העבודה שנתגלה עם החשובים שבעובדי החברה - ממגזר ההייטק ועד למחלקת התעופה - לא היה המנכ"ל איש בשורות. בשאלה מוזמנת מהאנשים שלו באגף התקשורת, שנציגיה הורשו לשאול שאלות בתום הנאום, הוא הבהיר שלא זו בלבד שלא ישעה את החקיקה המשפטית, אלא שהוא מקווה שזו , על פי רוב מאפייניה, תתקבל בהסכמה של יריביו. כיצד? זאת לא פירט.

כיצד? זאת לא פירט, גם לא אמר מה יעשה אם לא תושג הסכמה, דבר שמעלה את החשד שמא אין בכוונתו לפתור את הסוגייה בהידברות, אלא להמשיך ולנסות לכפות אותה על מתנגדיה. אפשר שזאת זכותו, כמנכ"ל, אבל למרות שהתייחס לסכסוך העבודה שפרץ בין ההנהלה המכהנת לוועדי העובדים הגדולים והחשובים ביותר, הם לא קיבלו ממנו בשורה, אלא רק נזיפה חמורה על שהעזו להכריז על סכסוך עבודה שכזה.

ועתה נחזור מעולמן הקסום של החברות הציבוריות אל המציאות של החברה הישראלית ונשאל: לו הייתה בכיסכם מנייה שכזאת, מה הייתם עושים בה היום? האם הייתם ממשיכים להחזיק בה מתוך תקווה שהאיש לו האזנתם אמש יצליח להבריא את החברה, או שמא הייתם מבינים שכדאי להיפטר ממנה כל עוד היא שווה משהו?

ונדמה שזאת הנקודה שנתניהו מחמיץ. הוא עסוק בפיטורי גלנט או בהענקת גיבוי (שיותר מכל הזכירה "גיבוי" שמעניקים למאמן כדורגל שנפוצו שמועות על פיטוריו. חסר רק שייוודע ששרון מימר מועמד!), אבל בפועל יש קבוצות של בעלי מניות שהתחילו כבר לשבת על הגדר. נכון - בהצבעה של האספה הכללית (קרי בחירות) קובע התקנון שקולם שווה לקולו של מי שמחזיק מניה אחת בלבד, אבל בפועל - זאת יודע ראש הממשלה, המנכ"ל שבמשל, שהם בעלי השפעה מכרעת על סיכויי ההצלחה של החברה.

הם מושכים מיליארדים מפיקדונות לטווח בינוני וארוך והופכים את כספם לנזיל. בינתיים הם עוד לא משקיעים אותו במיזמים אחרים, מעבר לים, אבל שאלו את סוכני הנדל"ן בחו"ל על התעניינות הישראלים בחודשיים האחרונים, בדקו אצל הנוטריונים, עורכי הדין ורואי החשבון - כמה מסמכים שדרושים להעברת הפעילות הכלכלית לחו"ל הם התבקשו לתרגם לאחרונה - ותגלו את הממדים המפחידים של הסכנה הפוטנציאלית למה שעד לפני כמה חודשים נראה כאחד הסטרט-אפים המצליחים בהיסטוריה.

החשש שלי, כבעל מניות לא גדול בחברה הציבורית שנקראת "ישראל", שממש כמו בזירה הביטחונית, כך גם בזירה הכלכלית: המנכ"ל שלי מחמיץ את האירוע, לא נוכח בו, לא מבין את גודל השעה, עסוק בלפייס את סביבתו הקרובה ובחיזוק מיתרי מצנח הזהב שתפר לעצמו.

נתניהו היה תמיד מנכ"ל בעל מזל, גם מתנגדיו המרים יאמרו שבשילוב של חושים בריאים ומה שנתפס על ידי חלק מתומכיו כהשגחה אלוהית, איכשהו הקלפים הנכונים נפלו לידו, הכוכבים בשמי הפוליטיקה הישראלית הסתדרו עבורו בשורה - קראו לכך איך שאתם רוצים. ובכן, גם לאחר הנאום אתמול היה לו מזל גדול: מזל ששוק ההון שובת בגלל החג, אחרת המנייה שלו - ושל כולנו - הייתה מתרסקת עד לרמה של הפסקת המסחר בה. אחרי שכל מי שקיווה שיש לה עוד תקווה, חזה בנאום המנכ"ל והבין שהיא הולכת לאבדון.