כרטיס צהוב לנתניהו? על הירידה בתחזית הדירוג של ישראל

נתחיל בטיפות שנותרו בתחתית הכוס, עבור מי שמעדיפים להביט תחילה בחלק המלא שלה: מדינת ישראל היא עדיין מקום בטוח להשקעות ואפשר בהחלט לעשות איתה, כלומר איתנו, עסקים. כך על פי סוכנות הדירוג "מודיס", אחת משלוש שעל פיהן יישק דבר.

רק שזה, בערך, הדבר הטוב היחיד שאפשר לאתר בהמלצות: נשארנו בדרגת A1. כל השאר, הוא לא רק בבחינת כרטיס צהוב, אלא, אם תרצו - תמרור אזהרה אדום, כזה שאם להישאר בדימויים מפלטת הצבעים, צובע את האופק באפור בואך שחור.

תכף נחזור לדוח האשראי שפרסמה סוכנות הדירוג, אבל קודם כל ניזכר במה שאמר כאן רק לפני ימים אחדים ראש הממשלה בנימין נתניהו.

במסיבת עיתונאים נוכח פני האומה, טען ראש הממשלה שקיבל ירושה קשה. הדברים נאמרו בעיקר בהקשר הביטחוני (למרות שאינם מתיישבים עם הסטטיסטיקה של מספרי פיגועים, נפגעים, התרעות צבע אדום ועוד), אבל נתניהו מיהר לחבר אותם גם לתחום יוקר המחיה.

ארבעה ימים מאוחר יותר, בריאיון מוזמן בערוץ הבית שלו, ערוץ 14, ניסה נתניהו להוכיח באותות ובמופתים לקהל - שעל פי הסקרים הפסיק להאמין בו - שתקציב המדינה שאישרה הכנסת מכיל מפתחות חשובים לטיפול ביוקר המחיה (ספוילר: הוא לא, אפילו ממש לא). אם לתמצת את דברי ראש הממשלה לשתי מילים, הרי שאלה היו: "באנו לתקן", על משקל "באנו לשנות" של קודמו.

אם לא די בזה, בימים האחרונים הפיצו כמה מעיתונאי החצר שלו, מעין טבלה שבה נראה כאילו ההשקעות בישראל לא רק שלא פחתו בחודשים האחרונים אלא אף עלו. משמע נתניהו, שעשה את כל המאמצים למנוע ביקורת על ישראל בדוח של מודיס, ידע שהוא הולך לספוג ביקורת, אלא שספק אם אפילו הוא ידע עד כמה חמורה היא תהיה.

עוד על פגיעת הרפורמה המשפטית בכלכלה - https://news.walla.co.il/item/3572172

"הניסיון להעביר רפורמה ללא הסכמה רחבה מעיד על היחלשות המוסדות בישראל" כותבים אנשי מקצוע שאינם מבדילים בין שמחה רוטמן לעופר כסיף, או בין טלי גוטליב למרב מיכאלי.

גם באשר לירושה "הקשה" שקיבל נתניהו, לשיטתו, היה לכלכנים מה לומר, שכן לדבריהם, העובדה שישראל עדיין שומרת על מעמדה ולא מאבדת אותו כליל, היא רק בזכות המדיניות הכלכלית של בנט, לפיד וליברמן. כהגדרת מודיס: "התפתחויות חיוביות שקשורות לביצועים כלכליים ופיסקאליים והטמעת רפורמות מבניות בידי הממשלה הקודמת", פשוט לקרוא ולא להאמין, בטח עת נזכרים בנאום ראש הממשלה.

במודיס זוכרים גם נתניהו אחר: הם מעלים על נס את ההתפתחויות החיוביות בכלכלת ישראל בעשורים האחרונים, מציינים לחיוב את ההתאוששות ממגפת הקורונה, בהחלט אירועים שבהם היה לנתניהו חלק, רק שבכל הקשור למהפכה המשפטית שמנסה הקואליציה הנוכחית לכפות על מדינת ישראל, הם אינם חוסכים במילים כדי שנבין עד כמה היא רעה לעתיד הכלכלה.

בתרגום לשפה הפשוטה ביותר, מה שנכתב בדוח הוא: "תמשיכו ככה ותנסו להעביר רפורמה ללא הסכמה - ותאבדו את דירוג האשראי".

דירוג אשראי משמש לא רק משקיעים פרטיים בבואם לבחון השקעות בישראל, אלא בעיקר גופים מוסדיים וממשלות זרות. אלה קוראים בקפידה גם את האותיות הקטנות בטרם יחליטו האם להזרים לכאן הון, ובעקר: לקבוע את מחיר הכסף.

דמיינו את עצמכם נזקקים להלוואה: השאלה הראשונה היא אם תמצאו מוסד פיננסי, למשל בנק או חברת אשראי, שיסכימו לאשר לכם הלוואה או הגדלה של מסגרת האשראי, דבר שכמעט כל אחד מאתנו מכיר כחלק מניהול כספו. הנושא השני הוא "מחיר הכסף": כמה יגבה מכם המלווה עבור נכונותו להעמיד לכם הלוואה?

עכשיו דמיינו את מדינת ישראל כמי שנזקקת להלוואות-השקעות כדי להתפתח, למשל בתחום התשתיות: פרויקטים לאומיים של סלילת כבישים, קידום פתרונות של תחבורה ציבורית ועוד. המשמעות של הדוח היא שהיא עדיין תוכל למצוא מישהו שילווה לה כסף, אבל המחיר עומד להתייקר - ואת ההתייקרות הזאת נשלם כולנו, באדיבות ממשלתו של האיש שנבחר לא על סמך הבטחתו לקבוע מי יהיו שופטי העליון שאפשר שידונו בהכרעות שיתקבלו בתיקי האלפים, אלא על סמך ההבטחה לטפל ביוקר המחיה.

למעשה, אנחנו כבר משלמים: בימים האחרונים התערער מעמדו של השקל. בניגוד לנעשה בעולם שבו התחזקו המטבעות לעומת הדולר, בישראל הלך ערכו של השקל ופחת. מדוע? מפני שסוחרים רבים "הריחו" שאפשר שההמלצות על הכלכלה הישראלית עומדות להשתנות - ומכרו שקלים. המשמעות המיידית של זה: הכל עומד להתייקר. הראשונים שמרגישים את השינוי הם מי שטסו לחופשת פסח או היבואנים - ממכשירי חשמל ועד למזון. מסוללות דורסל ועד לטונה סטארקיסט, ממכוניות ועד לפסטה - כשהשקל נפגע, כל אלה מתייקרים.

רק שמה שמודיס בעצם אמרה לנו אתמול: תמשיכו ככה - ועוד תתגעגעו לכל ההתייקרויות "הקטנות" האלה.

בצל האזהרה שחטפנו מסוכנות הדירוג, פורסם בצהרים מדד המחירים לחודש מרץ, שמשקף אינפלציה שנתית של 5%, ירידה קלה לעומת השיעור השנתי הקודם (5.2%) וגם מראה על ירידה קלה במחירי הדיור.

בלשכת שר האוצר מיהרו לחגוג, באופן כמעט ילדותי ובעיקר - מנותק מהמציאות בצורה מפחידה, ממש כך.

ראשית החגיגה מיותרת כי המחירים ממשיכים לעלות, רק בקצב טיפה נמוך יותר. שנית, כי אם כבר חוגגים "התמתנות בעלייה", הרי שהעלייה במחירי הנדל"ן נמשכת נמצאת במגמת קיטון כבר חודשים ארוכים, בזכות שני גורמים: מדיניות הריבית של בנק ישראל שייקרה את המשכנתאות ושיפור בהתחלות הבניה, לו אחראית הממשלה הקודמת.

אבל יותר מרצון להתקשט בנוצות לא לו, לימדה התגובה של סמוטריץ', שבירך על הנתונים וזקף אותם לזכות מדיניותו הכלכלית, על חוסר הבנה משווע. למה? כי שכר הדירה עלה בשיעור של 7.2%!
מה זה אומר? שלמרות ירידת מחירי הדיור, מצוקת הדיור בישראל רק החריפה והפער בין המשוועים לדיור לדירה המיוחלת רק החריף. הם נשארים לגור בשכירות רק מפני שהתרחקו עוד יותר מחלום הדירה.

צריך להיות אוויל מוחלט כדי להתרשם לחיוב מנתון שכזה, שמלמד לא על רווחת הציבור שבאמת זקוק לדירה, אלא אולי על הזדמנויות שמצפות עתה בשוק הנדל"ן להורים עשירים שרוכשים דירה לילדיהם, על חשבון מי שיצטרכו לעבוד כל חייהם כדי לממן אותה! וזה עוד לפני שעסקנו במצוקת הקבלנים שרבים מהם יתקשו לשרוד, מה שמגביר את הסכנה למי שרכשו דירה על הנייר או למועסקים בענף הבניין שיאבדו את מקור פרנסתם.

לפופוליזם בפוליטיקה התרגלנו כבר מזמן, אבל חוסר הבנה בסיסי מצד השר שאמור להוביל את כלכלת ישראל? זה כבר מפחיד.