ככה עובדים עלינו: השקרים שמאחורי עליית המחירים

ביום שני, היום הראשון לחודש מאי, יום חגם של הפועלים, קיבלו אזרחי ישראל בשורה כי מחירי החלב יעלו. בכמה יעלו? יש מצב שאפילו היום לא יודעים בסופרמרקט בכמה לתמחר את העלייה.

אפשר להתווכח על מי אשם בה או לספר שוב את הסיפור הלא ייאמן על צווים, צווי מניעה, ועדות מחירים והסכמים מול המחלבות, התנהלות שהיא משל לכל מה שדפוק ביחסים שבין מדינת ישראל לארגוני החקלאים (אפילו על פי דוח מבקר המדינה שפורסם אתמול!), אבל ברשותכם נדלג כמה פרקים קדימה ונאמר רק זאת:

עליית מחיר החלב המפוקח - ולא משנה בכמה - היא בבחינת אור ירוק לכל מי שעוסק בענף המזון להעלות את המחירים. ההיגיון, גם אם הוא מעוות, הוא פשוט: אם המדינה מתירה התייקרות במצרך מזון בסיסי, מה יגידו אזובי היצרנים והיבואנים? למה שהם לא ישתתפו בחגיגה?

מחיר החלב - ישראל מול שאר העולם - https://finance.walla.co.il/item/3575556

עוד לא נגמעו גביעי השמפניה בלשכת שר האוצר, על "שהצליח" לטרפד כ-40% מהעלייה הצפויה במחיר החלב, וכבר הזדרזה תנובה להעלות את המחיר של מוצרי החלב הלא מפוקחים ב-4.65%.

לזכות תנובה יש לומר שהיא עשתה את המעשה לפחות בגלוי, לאור יום, לא כמו מתחרתה הגדולה, שטראוס, שבמקרה או שלא במקרה, פרסמה את עדכון המחירים של המחלבה מנהריה, בזמן שעיני הציבור נשואות לשדרות.

אם רוצים למצוא נקודת זכות במעשיה של שטראוס, הרי שהיא בשיעור העלייה הממוצע של 2.33% (ושוב בפינתנו: "במקרה או שלא במקרה", מחצית משיעור העלייה הממוצע של מחירי תנובה?!). בהודעתה מציינת החברה כי מדובר רק בשליש מסל מוצריה. ניתן לה את הקרדיט לכך שאמת דיברה, אבל מדובר בשליש המשמעותי, זה שנכנס כמעט לכל מקרר בישראל.

עוד זו מדברת וזו באה: דיפלומט, מיבואניות המזון הגדולות בישראל הודיעה על כוונתה לייקר את מוצרי הייבוא שלה, לא בפעם הראשונה בשנה האחרונה, בשיעור שיגיע עד ל-25%. בחברה מיהרו לפרסם הודעת "ארגעה" לפיה רוב המוצרים יתייקרו בשיעור נמוך בהרבה, כי ככה זה עובד: אחד משחרר הודעה לתקשורת בעוד כולם מרוכזים באזעקות צבע אדום - והשני משחיל את העז להדלפה לתקשורת, רק כדי שכולנו ננשום לרווחה אחר כך שיתברר שההתייקרות היא "רק" 5%-10% ולא 25%. ישראבלוף.

ומה עושים בממשלה? ובכן, שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת, הגיב לעליית המחירים באומרו:

"הגיע הזמן לטפל במונופולים של יצרני המזון הגדולים ולהגן על הציבור מהשתוללות המחירים שלהם. תנובה יושבת על המקרר שלנו בחלב, בעוף, בבשר ובירקות הקפואים. החברה המרכזית שולטת בתחום המשקאות הקלים וגם במוצרי החלב ושטראוס שולטת על מקטעי ייצור רבים. הגיע הזמן לטפל בחוסר התחרות. שוחחתי עם ראש רשות התחרות וביקשתי שתבדוק אם יש מקום לפתוח בחקירה לתיאום מחירים. במקביל, הנחיתי את הדרג המקצועי במשרד הכלכלה להציג לי בהקדם הצעת חוק ממשלתית שתשים סוף לשליטה של המונופולים במקטעי ייצור רבים מידי. לא נאפשר למונופולים וקרטלים להמשיך לעשוק את אזרחי ישראל".

אכן, מילים כדורבנות, אבל רק עד שנזכרים כי לממשלה שבה ברקת חבר, היה חשוב יותר לעסוק בוועדה למינוי שופטים ובמלחמה מול אויבי ישראל בראשות בג"ץ והיועמ"שית, במקום לטפל ביוקר המחיה.

זאת ועוד - בתקציב המדינה שעבר בקריאה ראשונה יש מעט מאוד בשורות לציבור בנושא המלחמה ביוקר המחיה. רפורמות יבוא חשובות הוצאו ממנו בלחץ פקידי האוצר (אם כבר נלחמים בפקידים, מה עם לחקור את הקשר החברי ההדוק בין פקידים, לעיתים בכירים - לאו דווקא ממשרד האוצר - לבין יצרנים, יבואנים וגורמים אחרים בעלי עניין, שחלקם ישמחו להציע להם משרה אחרי שיפרשו משירות הציבור?). האם שר הכלכלה דפק על השולחן? הודיע כי יתנגד לתקציב גם במחיר הפלת הממשלה, כמו שעושים החרדים למשל? כלום ושום דבר - אבל בהצהרות הוא חזק.

הנה ההבטחה שלי אליך, אדוני שר הכלכלה: אם תצליח לכופף את משרדי האוצר והחקלאות כדי לשבור את הלובי החקלאי, את פקידי משרד הבריאות כדי להעביר את רפורמת התמרוקים - ותהפוך את רשות התחרות לא רק לנמר של נייר אלא (אם כבר להישאר בתחום הזאולוגיה) גם לכלב השמירה על כיזו של הצרכן, אני מבטיח להצביע בבחירות הבאות בעד כל מפלגה שבראשה תעמוד, בלי קשר לעמדותיה בשאלות של ביטחון, חוץ, דת ומדינה. הולך?

אני יודע שאתם לא באותו מחנה פוליטי, אבל שאל את עמיתך, שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן, עד כמה מדובר במשימה בלתי אפשרית, במדינה שבה שולטים ועדי העובדים, הצבא וארגוני החקלאים (להבדיל מהחקלאים עצמם, אנשי עמל שנסחטים בידי מי שאמורים לייצג אותם).

זאת ועוד, אדוני השר - וסליחה שאתה סופג כאן את האש גם בשם עמיתך: גם המחוקקים בישראל הם מונופול, עובדה - ההחלטה הראשונה שעברה בכנסת הנוכחית היא עדכון שכר חברי הכנסת והשרים. קו ישיר מתוח ממנה ועד חגיגת השכר בתעשייה האווירית, שעל בונוסים ל-4,000 מעובדיה, בניגוד לכל מהלך העניינים במשק, התבשרנו ביום שישי האחרון.

נגד אותו ענק תעשייתי תלויה ועומדת ביקורת נוקבת על הפקעות שכר, שאותם הבטיחו עובדי החברה לחקור בעצמם, בתמורה לאישור העלאת השכר הנהדרת. יחקרו וקיצצו? אשרי המאמין, הרי ליו"ר ועד העובדים שלהם יש יותר כוח במסדרונות המפלגה שלך מאשר לך, על פי הסקרים - ח"כ האהוד בליכוד אחרי ראש הממשלה.

אם כבר הגענו לפוליטיקה, אז הנה כמה נתוני אמת:

מחירי המזון בעולם בירידה. מחירי החלב והגבינה בשווקי העולם, על פי דוח האו"ם, ירדו בקרוב ל-25%, מחיר החמאה, בקרוב ל-35%, מחיר שיבולת שועל (למי שמבקש תחליף לחלב) ירד ביותר מ-50%. גם מחיר החיטה ירד בעשרות אחוזים. נכון שיש גם מוצרים וחומרי גלם שהתייקרו כמו סוכר ותפוח אדמה, אבל בסך הכל מחירי המזון בעולם בירידה - גם בשל ההאטה העולמית, גם בשל הירידה החדה במחירי ההובלה הימית (שזינקו במאות ואף אלפי אחוזים בתקופת הקורונה), גם בשל הסתגלות השווקים בעולם למלחמה באוקראינה ולסנקציות שהוטלו על רוסיה בעקבותיה ועוד.

את הנתונים האלה לא תשמעו מיצרני ויבואני המזון. במקומה הם יספרו לנו על עליית מחיר האנרגיה בישראל, על הפיחות בשער השקל מול המטבעות העולמיים - ובמקרה של כנופיות עסקני החקלאות, על שמירת גבולות המדינה ועל "ביטחון תזונתי" - כי בישראל הביטחון הוא מפלטו האחרון של הנבל.

הייתי מוכן להאמין לכל אלה, אילו רק פעם אחת היה בא אלי יצרן או יבואן גדול ואומר לי: שלום מר קיפניס (אנא קראו לי ניר), מחירי הסחורות בעולם ירדו, מחירי השינוע ירדו אף הם, השקל משגשג (כפי שהיה עד לאחרונה!) והפריון בעבודה גדל (כלומר - תשלום של אותו שכר עובדים תמורת יותר תפוקה), לפיכך מצאנו לנכון להוזיל את סל מוצרינו בשיעור של 10% בממוצע".

שמעתם פעם יצרן או יבואן גדול שיוצא בהודעה כזאת? האמריקאים אומרים "כשיקפא הגיהינום" או "כשחזירים יעופו" - ואני אסתפק בלומר רק: "כשחברי הכנסת יחליטו על קיצוץ בשכרם" או "כשתוסר מעלינו חרפת מימון המפלגות או יקוצצו תקציבי 'קשר עם הבוחר'".

ב-1 במאי פתחנו, ובו גם נסיים: אולי לא פטיש ומגל, אבל אזרחי ישראל נתונים בין הפטיש לסדן: בין פוליטיקאים שכל כוחם בלשונם, לבין יצרנים ויבואנים שעושים כרצונם. בין לובי - מחקלאי ועד בטחוני מזה, ובין פקידים, שחושבים כבר על הג'וב הבא שלהם מזה.

ולו רק בשל כל אלה היה צריך לצאת לרחובות, אלא שאנו, מפולגים ומסוכסכים, מתקוטטים על כן או לא ביבי, על ישראל הראשונה מול השנייה ועל יש או אין עם מי לדבר בקרב אויבינו. אתם יודעים מה? אולי באמת אנחנו ראויים לנבחרינו, ראויים ליצרנים והיבואנים שפוגעים בכיסנו, ראויים ליוקר המחיה המטורף שבו אנו נתונים.