נתחיל, כהרגלנו, בחדשות הטובות: זה לקח לה כחצי שנה, אבל ממשלת ישראל, שבמידה רבה נבחרה על רקע הבטחתה לקדם את המלחמה ביוקר המחיה הרבה יותר מעל המהפכה המשפטית למשל, נזכרה להידרש להבטחותיה שלה או לפחות זיהתה מה מפריע לאזרחים. כלומר, עצם העובדה ששרי האוצר והכלכלה נדרשים בכלל לנושא יוקר המחיה, היא כבר התקדמות גדולה.
שנית, אפשר בהחלט לברך גם על הכוונה (ופה כבר צריכה להופיע הכוכבית הראשונה) לשים על הכוונת את הגופים המסחריים הגדולים והחזקים במשק, כאלה שניצלו שילוב בין ממשלה חלשה לתודעת צרכנות נמוכה במשק הישראלי והעלו מחירים בצורה חדה - ולעיתים גם ללא סיבה.
למי שהחמיץ את התוכנית, הנה עיקריה בקצרה: 15 החברות הגדולות בתחום המזון ייאלצו להגיש דוחות כספיים שייחשפו את רווחיהן. תשאלו איך זה שחברות פרטיות (אצל הציבוריות, ממילא הפרטים גלויים ומופיעים בדוחות) מוכרחות לפרסם דוחות שכאלה, לכאורה בניגוד לחוק? ובכן החוק מתיר לשר הכלכלה לבחון הכנסתו של גוף פרטי למצב של מבחן, בין אם המבחן נועד כדי להטיל פיקוח על המוצר אותו הוא מייצר או מייבא ובין אם הפיקוח הוא בשל חשש שהוא שולט בשוק ולפיכך יש להטיל עליו הגבלות שחלות על מונופול, לפרסם דוחות.
אם תרצו, מדובר בעוד "חצי נקודה" לטובת השרים הממונים, המהלך שלהם חוקי.
אז רצון (לכאורה) או לפחות צורך ציבורי להילחם ביוקר המחיה יש כאן, חוקיות גם כן, ובהינתן שני אלה (ספוילר, המילים הטובות לזכות המהלת הולכות ונגמרות), נותר רק לבחון את מידת האפקטיביות של הצעד האחרון, שעליו הכריזו שרי האוצר והכלכלה בקול תרועה רמה, לאמור: "שר האוצר הסיר את הכפפות" (כך הכריזו אמש ההודעות לתקשורת שיצאו ממשרד האוצר).
נתחיל בעצם הכוונה: מה אומרים לנו שרי האוצר והכלכלה? האם בכוונתם באמת להכניס את כל ענף המזון לפיקוח, דוגמת (למשל) מחירי החלב, הלחם, המים או החשמל? נניח לרגע שכן, אי אפשר יהיה להחמיץ כאן את האירוניה שלפיה ממשלת ימין מלא-מלא עושה כאן צעד שממשלה סוציאליסטית הייתה נזהרת מלנקוט בו והופכת את השוק לנשלט על ידי הממשלה.
איפה השוק החופשי, איפה "היד הנעלמה" שמווסתת בין היצע לביקוש ומצמיחה את הכלכלה? אדם סמית שהניח את היסודות לקפיטליזם המודרני, אי שם ב-1776 (ובכך השפיע הסקוטי על חברו הטוב, האמריקאי בנג'מין פרנקלין - ולמעשה על הרוח מאחורי החזון הכלכלי של האומה האמריקאית הצעירה) וודאי מתהפך בקברו, בטח כשהוא שומע - אם להמשיך את הדימוי - את קארל מרקס נקרע מצחוק.
אבל אני יודע שאין לכם זמן להלצות היסטוריות, בשעה שאתם לחוצים לדעת האם כרטיס האשראי שלכם לא יצפצף בקופה, אז ננסה לסכם אותן למשפט אחד שכדאי בכל זאת לזכור: זה לקח לו משהו כמו 46 שנה, מאז המהפך של 1977, אבל הימין הישראלי הצליח להפוך למערך, למפא"י הישנה - מגיש תקציב מדינה שמתעדף אוכלוסיות מסוימות על פני האחרות.
הוא גם לא מסתיר את העובדה שכל מעייניו בכספים קואליציוניים ומינויי מקורבים (ד"ש לשר אמסלם שקיבל לידיו את האחריות על רשות החברות הממשלתיות או לשרה רגב שעצרה את הפרויקט התחבורתי הגדול בתולדות המדינה, רק כדי להעביר את האחריות עליו לידיים קצת יותר "מוכרות" - הכל מדאגה לאזרחי המדינה, כמובן!).
ירוחם משל וישראל קיסר, אתם רשאים להשקיף ממעל ולהזיל דמעה קטנה של אושר: המערך שלכם חי ובועט! ועכשיו, אחרי ההקדמה, הבה וניגש למנה העיקרית: האם התכנית תעבוד? אם אתם קצת ממהרים, אחסוך לכם את המילים הבאות ואומר מיד: לא.
אם בכל זאת נשארתם, ננסה להסביר: נתחיל במה יקרה לחברות שרווחיהן יחשפו? גם כאן אפשר להסתפק במילה אחת, כלום.
לא יקרה להן כלום מפני שאפילו הגופים הממשלתיים שנדרשו לנושא, כמו רשות התחרות (עוד כשנקראה "ההגבלים העסקיים") התייחסה לנושא ומצאה ששולי רווח של 20%, אם לא למעלה מכך, נחשבים לסבירים, לטווח ביטחון שנועד להגן על יצרני המזון (שהרי לא היינו רוצים לראות קריסה שלהם, נכון?). אז נניח שיגלו אצל חלקן שולי רווח של 25% אפילו 30%, האם הן לא יוכלו לטעון שמדובר ברווח סביר, אולי אפילו חיוני?
ובכלל, תנובה למשל היא חברה זרה, כך גם אסם נסטלה. איך יתייחסו בחו"ל לפיקוח החדש בניחוח קל של סוציאליזם? האם כל זה לא ישפיע למשל על דירוג האשראי של ישראל?
אלא שהבעיה עמוקה עוד יותר. זוכרים את הסעיפים שמנינו של מוצרים ושירותים חיוניים שמחיריהם כן מפוקחים (חלב, לחם אנרגיה וכיו"ב)? אז הנה חידה: מה המשותף לכולם? ניחשתם נכון: מדובר בסעיפים שהתייקרו יותר מכל במהלך החודשים האחרונים.
לא זו בלבד שהם התייקרו, אלא שכאשר גורם פרטי מחליט להעלות מחירים, הוא פוגש בסוף הדרך צרכן שיש לו, לפחות על פניו, גם אלטרנטיבות מיצרנים אחרים. לא כך הוא בנושא החשמל: ממי ארכוש חשמל "מתחרה"? מיצרן מקביל? זאת ועוד, כי מחירי האנרגיה המאמירים היו הצדקה (בין אם אמיתי או צינית) לחלק מעליית המחירים, שהיותם משפיעים על היצרנים: מעלות הייצור ועד לרכבים של אנשי השיווק וההפצה. הוא הדין גם לגבי מחירי החלב שבפיקוח, שהיו עילה להעלאה גורפת של כלל המוצרים בתחום.
כלומר, אפילו לשיטתה של הממשלה הסוציאליסטית החדשה, מי שאשם למעשה בעלייה ביוקר המחייה הוא המונופול הגדול ביותר: הממשלה!
אם כך, אפשר לשאול האם הממשלה בכלל מסוגלת לטפל ביוקר המחיה? בהחלט, אבל זה לא הכיוון שבו היא הולכת. הביטו למשל על המדד האחרון, מדד אפריל.
מדד אפריל לא כלל למשל את ההתייקרויות בתחום החלב או את גל עליות המחירים שבא בעקבותיו (אלה יתפרשו על פני החודשים מאי ויוני), מה הוא כן כלל? זינוק במחירי הפירות והירקות למשל. כלומר - תחום שבו הממשלה משמרת מנגנונים ארכאיים של ויסות מחירים באמצעות מכסי מגן וניהול המסחר בשליטת מועצות ועסקנים חקלאיים.
במילים אחרות: פתיחה של השוק לייבוא מוזל (או לפחות שינוי המודל כך שיתגמל יותר את החקלאים עצמם ולא את המתווכים שבדרך, מהמועצות החקלאיות למיניהן ועד לרשתות השיווק) הייתה יכולה להיות הצלחה אדירה בתחום יוקר המחיה.
נמשיך רגע אל נקודות האור שהיו במדד האחרון, למשל סעיפים כמו ריהוט לבית או הלבשה והנעלה. הנה לכם שני תחומים שאינם בפיקוח ומתקיימת בהם תחרות אמיתית. נכון, גם לזו יש מחיר, עת מוצרי הטקסטיל שאנו צורכים מיוצרים בבנגלדש ולא בדימונה, אבל לפחות בכל הקשור ליוקר המחיה, מדובר בהצלחה אדירה של השוק החופשי, זה שאותו מאיימים עתה השרים הממונים להרוס.
אגב, גם פיקוח ממשלתי שנועד לפרק מנגנונים שבולמים תחרות הוא לא פסול מעיקרו, אבל אלוהים אדירים - היה כזה כבר בחוק ההסדרים! היה בו סעיף מסודר שנועד להפחית מכוחם של יבואנים ריכוזיים.
את החוק הזה דאג להעיף החוצה לא אחר מאשר שר האוצר. במילים אחרות: האיש שאמש התגאה בכך ש"הסיר את הכפפות" הסיר למעשה מחוק התקציב את הסעיף היחידי שהיה בו כלי אפקטיבי למלחמה ביוקר המחיה.
אז מה היה לנו? ממשלה שמכהנת כבר חמישה חודשים ולא בלמה את יוקר המחיה, ריבית במשק שנמצאת בעליה והופכת גם את ההתמודדות מול ההתייקרויות ליותר ויותר קשה, הוצאה של סעד מרכזי במלחמה ביוקר המחיה מהתקציב, עלייה דרמטית במחירי המוצרים שבפיקוח המדינה - וזה עוד לפני שנגענו בנושאים המוכרים של תקציב שבמקום להיות מוטה צמיחה, מעודד אבטלה והישארות של ציבור ענק מחוץ למעגל העבודה.
אמש נוספה על כל סעיפי הרשימה "המכובדת" הזאת גם גחמה פופוליסטית, שתייצר כותרות אבל לא באמת תוריד את המחירים אפילו לא באגורה. ושלא תבינו לא נכון: חלק מהגופים שיידרשו למסור דוחות הם כאלה שראויים לשיימינג הזה, אבל ממשלה אחראית לא מסתפקת בשיימינג, "ביוש" בעברית, אלא מעניקה גם לארח משק תחרותי יותר, שהו יוכל לתעדף יצרן או יבואן חליפי על פני זה שיציג שולי רווח אדירים במקביל למחירים גבוהים. את זה לא נקבל כנראה מהממשלה שהוכיחה שוב אמש שכל כוחה הוא בלשונה.