לכי הביתה: הדרישה של ברקת לפטר את מיכל כהן היא צעד ראשון במאבק

אזרחי ישראל יכולים לשחרר אנחת רווחה קטנטונת: אתמול, סוף סוף, נעשה הצעד האפקטיבי הראשון של הממשלה במלחמה ביוקר המחיה. שר הכלכלה, ניר ברקת, זימן אליו את עו"ד מיכל כהן, הממונה על התחרות, ודרש ממנה להתפטר.

בדרך כלל, כשפוליטיקאי מפטר רגולטור, האינסטינקט הראשוני הוא להתנפל עליו בחמת זעם, ולזעוק כנגד הפגיעה בדמוקרטיה ושומרי הסף. אלא שהפעם, הדרישה הזאת כל כך מוצדקת וחבל שלא באה קודם, לפני שצונאמי התייקרויות המחירים השאיר את הציבור בלי אוויר.

הרשות לתחרות היא, למעשה, השוט היחיד שיש למדינה נגד הספקים והיצרנים שמשתמשים בכוחם כדי למנוע תחרות ולשלוט בשוק. ובישראל יש עשרה כאלה, שברצותם מעלים מחירים, כשמתחשק להם מבטלים מבצעים ואם קמו הפוך על הבוקר, אז גם מפחיתים הנחות לקמעונאים. בקיצור, עושים ככל שעולה על רוחם, בלי לדפוק חשבון לאף אחד.

ולכאן נכנסת רשות התחרות, שתפקידה לטפל בענפים בהם אין תחרות אמיתית בשוק בגלל שליטה של מונופולים, למנוע תיאום בין חברות המונע תחרות, ולבחון האם מיזוגים בין גופים עסקיים פוגעים בה. לממונה על התחרות יש סמכות לפתוח בחקירה, להגיש כתבי אישום, כשהעונשים למי שעובר על "חוק התחרות" יכולים להגיע עד לחמש שנות מאסר בפועל.

בנוסף, בסמכותה להטיל עיצומים כספיים בגובה של כ - 100 מיליון שקלים לתאגיד ומיליון שקלים ליחיד שהפרו אותו ויכולה לקבוע שמעשה או מחדל מסוים מהווה הפרה שלו. כך שממונה יעיל, יכול להפוך לגורם מרתיע, שירסן את השחקנים בשוק, להיות השיניים של האזרחים. אבל עו"ד כהן, במקום להשחיז אותן, השאירה את השיניים בכוס ליד המיטה. במקום שהיצרנים ויבואנים ירעדו כשהם שומעים את שמה, הם הבינו שעומדת מולם מישהי שפוחדת מהצל של עצמה.

כניסתה לתפקיד ניבאה גדולות ונצורות. בסוף מאי2021 כשמיכל הלפרין, הממונה הקודמת, הודיעה על פרישתה, רבים שמחו שהממונה חסרת עמוד שדרה, שהתעסקה בזוטות במקום להתעמת עם השחקנים הגדולים, ונקטה בגישה "מכילה" ותמוהה במיוחד, הלכה הביתה. עם עזיבתה מונתה עו"ד כהן, סגניתה, לממלאת מקומה -ונראה היה שדם חדש זורם בעורקי הרשות המנומנמת. סוף סוף השינויים שנעשו ב"חוק התחרות" אחרי מחאת 2011, שהחמירו את הענישה, ישאו פרי.

לא חלף זמן רב וכהן פתחה באחת החקירות המשמעותיות ביותר שנערכו בתחום ההגבלים העסקיים בישראל, בחשד לתיאום מחירים בין רשתות קמעונאיות, יצרנים ויבואנים, בעקבות שורת ראיונות של ספקים וקמעונאים גדולים בתקשורת. נדמה היה שעידן חדש מתחיל.

בעקבות התעוזה ותקווה שמשהו עומד להשתנות, היא מונתה לממונה על התחרות ובין רגע הלהט, האומץ ומסירות התחלפו בגרירת רגליים, פסיחה על סעיפים והתלבטויות אינסופיות, כאילו הלפרין עדיין שם. מדי פעם נקראו קמעונאים וספקים למשרדי הרשות לעוד חקירה ועוד אחת, אבל שום דבר לא קרה.

כשנדמה היה שהשימועים בפתח - שוב עשתה כהן סיבוב פרסה, והמשיכה לחקור ולדגור על התיק, כאילו מדובר בפרשיית רצח מסועפת. בשבוע שעבר פורסם שהטילה עיצומים בסך 20 מיליון שקלים על המעורבים בפרשה, שוודאי פרצו בצחוק משחרר על הקנס המגוחך. מוזמנים לעיין בדו"חות הכספיים של החברות ששולטות בענף המזון, אלה שגלויים כמובן, ולהבין שמדובר בקליפות של הפיסטוקים שלהן.

הביקורת על כהן החלה עוד בימי הממשלה הקודמת, כשהתברר ששוב הרשות עסוקה בריצה במקום. רוב התלונות שהעלו אנשי הרשות בפניה, בכוונה לפתוח בפתיחת חקירה, נדחו בתואנות כאלה ואחרות. אף מונופול לא הוכרז, למעט אזהרה שניתנה לויסוצקי לפני כמה חודשים, יצרנים ויבואנים העלו מחירים אחד אחרי השני תוך פחות מ - 12 שעות ורשות התחרות עמדה מהצד כאילו זה נוגע לה.

לפני חודש פרסמנו לראשונה בוואלה, על פגישה שנערכה בין עו"ד כהן לברקת, בה הבהיר לה השר שאינו מרוצה מתפקודה ורמז שכיסאה מתנדנד. העובדה שפעלה מאחורי גבו עם משרד האוצר, כדי להוציא את חוק היבואניות מהתקציב, הביאה למשבר אמון חמור, שביחד עם תפקודה הלקוי גרם לו לבקש אתמול את התפטרותה. במקום שכהן תפנים שכשלה בתפקידה, היא החליטה לפנות לייעוץ משפטי פרטי, כדי להיאחז בו בציפורניים.

מייד עם פרסום בקשתו של השר לכהן שתסיים את תפקידה, זינקו שומרי הדמוקרטיה למיניהם ויצאו להגנתה, אליהם הצטרפו גם הממונים על התחרות לשעבר, בטענה שהקריאה לפיטוריה אינה חוקית, ופגיעה בעצמאות רשות התחרות היא פגיעה בחוק ובדמוקרטיה. היו שהגדילו לעשות וקשרו את המהלך לרפורמה המשפטית, כאילו פיטורי הממונה היא חלק ממזימה כוללת להחלשת שומרי הסף.

איך אומרים? נו, בואו. הדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה ממינויים כושלים, מה שלא נעשה במקרה של קודמתה, הלפרין, שעם כל הכבוד לא היתה צריכה לסיים קדנציה של שש שנים, שבמהלכה הפך השוק הפך לריכוזי להחריד. הבחירה לתפקיד הממונה על התחרות, בגלל חשיבותו, צריך להיעשות בשום שכל ואסור לשר הכלכלה ללכת שולל אחרי לובי של עורכי דין להגבלים שדואגים אחד לשני.

רק אדם שמוכן לשלם מחיר ולהתעמת עם הכוחות הכי חזקים בישראל, יכול למלא את התפקיד הזה. ומי שלא מוכשר לו, או פוחד פן יפגע הג'וב הבא שלו במגזר הפרטי, שילך הביתה ולא ייתפס בקרנות מזבח של דמוקרטיה ומשילות. הצרכן הישראלי צריך ממונה על תחרות שילחם עבורו.