קו ישיר מתוח בין ההתפרצות האלימה של אוהדי בית"ר ירושלים אל כר הדשא באצטדיון בחיפה, לבין העברת התקציב, כמעט באותה שעה ממש, בכנסת ישראל. אולי לא ראיתם את השר לביטחון לאומי מתפרץ בכוח, גובר על סדרנים נבוכים ואת ראש הממשלה מחולץ ברגע האחרון, כנשיא המדינה, אבל מכל בחינה אחרת - זה בדיוק מה שקרה.
ממש כמו חלקים גדולים מקרב אוהדי בית"ר (חייבים להזכיר שעל המגרש עצמו זכתה הקבוצה שלהם בגביע בצדק, גם לזה נגיע תכף) שעשו, עושים ויעשו ככל העולה על רוחם כי ככה בא להם - ומה כבר יעשו להם, כך גם השר שמזוהה יותר מכל עם ארגון לה-פמיליה פינת ארגון להב"ה החליט להפיל את הממשלה בהצבעה אלא אם יעבירו אליו לקופה עוד כ-250 מיליון שקל.
שוד הוא שוד - וכאשר נכנס אדם לסניף הבנק ומוסר לפקיד פתק שעליו כתוב שאקדח מונח בכיסו והוא לא יהסס להשתמש בו אם לא ימסרו לו את תכולת הכספת, הפקיד המבוהל לא יבדוק האם אכן קיים אקדח או שמא השודד "סתם שמח לראות אותו" אלא יעדיף להציל את חייו.
זה בדיוק מה שקרה אתמול לבנימין נתניהו: לבן גביר לא היה באמת אקדח בכיס, מאחר שמבין כל שרי הממשלה הוא האחרון שיש לו אינטרס להפיל את ממשלת נתניהו, רק שהוא קלט שהאיש שעדותו של ארנון מילצ'ן מעניינת אותו יותר מכל ענייני המדינה, מבוהל יותר ממנו מהאפשרות שהממשלה הזאת תיפול, ביודעו שזו תהיה הנפילה האחרונה שלו.
הכסף שקיבל בן גביר (ולא רק הוא, גם גולדקנופף עשה עוד סיבוב קטן ונאה, בערך באותו סדר גודל, על הקופה הציבורית) אינו צבוע - ואף לא מקורותיו. הוא יגיע מ"עודפים". מה הם אותם "עודפים" איש לא יספר לכם. ובכן מדובר בכספים שאותם התחייבה הממשלה, כל שר בתחומו, לשלם, אבל לא הספיקה. אם למשל התחיל משרד מסוים תכנית שסיומה התעכב מעבר לשנת התקציב, מתווסף הכסף לתקציב השנה הבאה של משרדו, כדי שיוכל להשלים את המלאכה. אם הכסף הזה נגזל ממנו, אזי אין לו איך לסיים את הפרויקט אלא מכסף חדש, זה שבמקור יועד למשימות חדשות של שנה חדשה.
עכשיו לך תבחר אם להשלים את הפרויקט הקודם ולגנוז פרויקט חיוני חדש, או לבטל אותו בידיעה שכל מה שהושקע בו עד עתה ירד לטמיון. כי ככה זה עם כסף: אין יש מאין. אצלכם זה יכול להיות נסיעה לחופשה או החוג של הילדה, אצל הממשלה זה יהיה פרויקט תיירותי או סגירת רשת המתנ"סים שבה מתקיימים חוגים לילדים. אין כסף שפתאום "נמצא", ממש כמו שאתם יודעים שהסיכוי שלכם לזכות בלוטו הוא אפסי.
זה שעם ישראל טרוד מכדי לראות שמשקרים לו, ניחא. זה שהשרים במשרדים השונים לא הבינו שעבדו עליהם, זה כבר חמור יותר - בכל זאת מדובר בחלק מהעבודה שלהם לדעת שהכספים שהועברו לבן גביר וגולדקנופף, שני הסחטנים המצטיינים של הרגע האחרון, יגיעו מהתקציבים שכבר אושרו להם.
צהלות הניצחון של בן גביר מזכירות את החגיגות של אוהדי בית"ר. הן לכאורה מכובדות יותר, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון שהנחה אותו מראשית הקריירה הפוליטית שלו: אני בעל הבית ואני לא שם על אף אחד בדרך. לא על החוק, לא על המשטרה (שעכשיו הוא הממונה עליה) לא על ראש הממשלה. ככה זה עם עבריינים קטנים (להזכירנו שבן גביר הוא עבריין מורשע): עם האוכל בא התיאבון. הוא הדין בקשר לאנשי לה-פמיליה, אנשי "בית"ר טהורה לעד" בואכה "שיישרף לכם הכפר": גורמים בכירים במערכת אכיפת החוק כינו אותם "ארגון טרור". אז מה? מישהו עשה עם זה משהו אפקטיבי? לא, גם במקרה שלהם התגובה הרפה רק הגבירה את תחושת הביטחון העצמי - רק תראו איך כל שרי הימין התייצבו אמש, איש איש בעמודי הפייסבוק וחשבונות הטוויטר שלו, כדי לברך.
היחיד שהיה בכל זאת קצת מסויג היה שר התרבות והספורט, מיקי זוהר. למה? כי הוא נכח במקום, ראה את הטירוף והבין שככה אי אפשר יותר, שהגולם קם על יוצריו, שלארגונים אלימים יש מנגנון שגובר על כל מי שמנסה לשלוט בו (לא נורא, גם לו זה יעבור אחרי שיבין שביקורת כזאת פוגעת בפופולריות שלו. מהר מאוד הוא יישר קו, יסביר שהתכוון רק לחלק - ויאללה בית"ר - למות או לכבוש את ההר, אם כי אני בספק אם בלה פמיליה מכירים את המקור המחייב).
אז השר שעוד רגע יהפוך את המתפרצים לדשא לשוטרים במשמר הלאומי חטף רבע מיליארד שקל בכנסת, האוהדים שלו חטפו את המדליות בסמי עופר ואחר כך, במדינה שבה חוטפים כל דבר בכוח יתפלאו למה אנשים שהרוויחו כסף בזיעת אפם, ממלטים אותו לחו"ל ורוכשים נדל"ן (המעשה הכי פחות משתלם כלכלית כמעט בכל העולם בעת הזו) בערים עלומות בעולם. גם הם מבינים שאם לא הם, אזי הילדים שלהם, יצטרכו להתפרץ לדשא כדי לחטוף - בטרם יחטפו מהם.
היכונו לביאת הבן גביר וחיילי לה-פמיליה, מחטף התקציב וביזוי מעמד הענקת גביע המדינה היו רק הקדימון.