מישהו הפסיק את הזרם: מי אשמים במחדל החשמל?

מאיר שפיגלר, מנכ"ל חברת החשמל, עמד בקו האש, תרתי משמע, ביום שישי האחרון עת קרס חלק ממערך ייצור החשמל של ישראל נוכח ביקושי השיא שנוצרו בגלל החום. תכף נחזור אל שפיגלר, אבל קודם כל ננסה לבדוק מי אשם במחדל.

עבור מי שנאלצו לשהות שעות בחום הלוהט, שבאזורים מסוימים בארץ עבר את ה-40 מעלות, ללא מזגן, מאורר (וכחלוף השעות, בחלק מהמקרים גם ללא סוללה לטלפון הסלולרי, כדי להתבשר מתי צפוי סיום האירוע), מדובר בחוויה לא נעימה, בלשון המעטה, ספק אם הם יתנחמו מהידיעה שלו היה הדבר קורה ביום עבודה רגיל ולא ביום שישי (שבו חלק גדול מהסקטור העסקי-תעשייתי מושבת), היינו צפויים לנזק גדול יותר, הן בשעות ההפסקה והן ברמה המשקית, שכן המשק היה מפסיד עוד מאות מיליוני שקלים (עלות ההפסקה הנוכחית, "רק" כ-100-200 מיליון שקל).

מנהל קרן ההשקעות שחזה את הפסקת החשמל עוד בשבוע שעבר - https://finance.walla.co.il/item/3583151

מי אחראי למחדל? כמו כל דבר בישראל, הוא מתחלק לשלושה: רמת התשתית, הרמה הניהולית והרמת הביצוע. ברמת התשתית, נדמה שאין יותר מדי מה להרחיב: מדינת ישראל מתנהלת בשנים האחרונות כמעט ללא השקעה בפרויקטים לטווח ארוך.

ממשלות מכהנות תקופות קצרות יחסית, אף שר לא מעוניין שמחליפו יהיה זה שיגזור את הסרט על פרויקט שהוא יזם. משרתי ציבור - הדרג הניהולי של המשרדים, שהיה עשוי להבטיח לפחות רציפות רעיונית בין שר לשר, מוחלף עם כל שר חדש "משרות אמון" קוראים לטקס עריפת הראשים שנועדה רק כדי למנות מקורבים תחת המנהלים הקודמים (רק צפו בטבח שמחוללת מירי רגב במשרד התחבורה, כדי להבין שגם בעוד עשר שנים נעמוד בפקקים שיהיו חמורים בהרבה מאלה שאנו חווים כיום).

כשאין רציפות שלטונית, שום פרויקט לאומי לא יכול להתקדם, כיוון שמהר מאוד הוא יפגוש ניגוד אינטרסים: המשרד היוזם, נניח האנרגיה או התחבורה נגד המשרד לאיכות הסביבה, השלטון המקומי ועוד, שכל אחד מהם רוצה להראות ניצחון מהיר דווקא בתחום שדורש תכנון לשנים.

שר האנרגיה והתשתיות, ישראל כ"ץ, מיהר להאשים את הממשלה הקודמת. הוא צודק רק באופן חלקי - ולא רק בגלל שקשה להאשים ממשלה שכיהנה פחות משנה וחצי באחריות לנושא שדורש תכנון והשקעה של שנים. אם רוצים להיתפס בגרעין האמת בהאשמה של כ"ץ, אפשר לומר שגם הממשלה הקודמת ושרת האנרגיה הקודמת קארין אלהרר, היו שותפות למחדל שהחל עוד הרבה קודם לכן.

ברמה הניהולית, יש את נגה, החברה הממשלתית שנועדה לנהל את משק החשמל בישראל. איך היא מנהלת אותו - יכלו מאות אלפים מאזרחי ישראל לחוש על בשרם ביום שישי.

נגה מיהרה "לקחת אחריות" על המחדל, אבל קצת קשה לדעת מה פירוש המושג. ככל שיכולתי להבחין הבוקר באתר החברה, המנכ"ל שאול גולדשטיין, בתפקידיו הקודמים מנכ"ל רשות הטבע והגנים וכן ראש מועצת גוש עציון, עדיין יושב על כסאו, כך גם הסמנכ"לים שמכהנים תחתיו. ככה זה בישראל: לוקחים אחריות כלפי חוץ, אבל מבפנים כולם צוחקים בדרך לג'וב הבא.

להגנתה טוענת נגה שגם לו הניהול שלה היה מופתי (וכאמור הוא לא), הרי שהבעיות הגדולות (תכנון פרויקטים בתחום תשתית האנרגיה לטווח הארוך, כפי שנכתב לעיל) הוא מחוץ ליכולתה להשפיע - וכך גם כל מה שקשור לביצוע בשטח, זה של חברת החשמל.

על הנעשה בחברת החשמל היה אפשר לכתוב ספר. בעצם - כבר כתבו יותר מאחד, לספר קוראים "דוח מבקר המדינה" - אולי שמעתם, כי בשום מקום אחר לא שמעו עליו. הוא מחולל סערה ברגע שבו הוא מתפרסם - ולמעט במקומות בהם הוא מוליך לחקריה פלילית, הוא נזנח.

כך למשל החלק הקבוע שבו מסופר איך חברת החשמל מתרשלת ומתמהמהת בביצוע פרויקטים בתחומה, למשל הסבת יחידות ייצור מפחם מזהם ויקר לגז טבעי זול ומזהם הרבה פחות.

רבים מהקוראים ודאי מושכים עתה בכתפיהם ואומרים "נו טוב, חברת החשמל" ביודעם שיש גופים (וועדים) שהם חזקים מכל שר או פקיד שינסה לייעל.

גם אנו שותפים בגדול לדעה הזאת, למעט הסתייגות אחת וגם היא, תחת "הסתייגות מההסתייגות": מאיר שפיגלר. שפיגלר, מינוי חדש יחסית לתפקיד מנכ"ל חברת החשמל, היה בשנים האחרונות קודם למינויו, מנכ"ל הביטוח הלאומי. עוד מונופול נטול מתחרים בתחומו. באופן די מדהים הצליח שפיגלר להנדס מחדש את המוסד הארכאי והנהיג בו מהפכה שהתחילה ונגמרה בכך שהאזרח הפך ללקוח, כלומר - למי שצריך לשרת במקום להתעמר בו.

לא תאמינו, אבל זה הצליח. כלומר - עוד ארוכה הדרך אל האור בביטוח הלאומי, אבל קשה להשוות למצב ששרר בארגון הזה עד לפני ששפיגלר נכנס לעניינים.

שפיגלר היה יכול להיות האיש הנכון במקום הנכון. תכף נסביר, אבל קודם נזכיר את שני הגופים שקודמים לחברת החשמל:

מדינת ישראל חייבת לספק פתרונות ארוכי טווח ולהחיש את אישורם של פרויקטים לאומיים בתחום תשתיות האנרגיה - (קדימה ישראל כ"ץ, זו יכולה להיות שעתך היפה, דווקא על רקע ממשלה שמדרדרת את מדינת ישראל לכיוון העולם השלישי).

גם נגה מצידה חייבת לנהל טוב יותר - כמו שאומרת הקלישאה: "יש לכם רק עבודה אחת" - לפחות תבצעו אותה כמו שצריך, כדי לא להיאלץ "לקחת אחריות" ריקה מתוכן.

אבל בשטח, במיידי, שפיגלר היה יכול להושיע - התקדמות מהירה לפתרון סכסוכים עם גופים שאמורים לשדרג את התשתית, פחות חסמים בירוקרטיים בחיבור תשתית החשמל לספקים פרטיים, קידום של שיתופי פעולה עם חברות שמחזיקות בטכנולוגיות אגירת אנרגיה ועוד.

נכון שלא מדובר בפיתרון קבע לבעייה, אבל אולי שפיגלר היה מצליח להשיג לפחות "קיבוע" של השבר, עד שיימצא הכירורג שינתח אותו. הבעיה היא רק שדנמה שגם שפיגלר נשבר: בהתחלה הוא העניק גיבוי לחברת החשמל נוכח דוח המבקר (זה היה הגיוני, צריך לרכוש את אמון "השטח"), אבל לאחרונה, כך נדמה, הוא מגשש את דרכו חזרה לתפקידו הקודם - כלומר נואש מהאפשרות שיוכל לנצח את המנגנון.

בינתיים הוא עסוק בלהסביר לכולם שחברת החשמל היא רק הדרג הביצועי - ולו הייתה מקבלת הוראות נכונות יותר, הייתה הפסקת החשמל נמנעת. הוא צודק ומטעה בו-זמנית. צודק ברמת הכשל הנקודתי, טועה כשהוא צובע את הבעיות במערך ייצור החשמל בישראל בצבעים טכניים בלבד.

מכל מקום, אם שפיגלר ייכשל ויעזוב, תהיה זו ההוכחה לכך שחברת החשמל היא אכן חזקה ממדינת ישראל - בושרה קשה מאוד לכל מי שמקווה לתפוס תנומת צהרי יום שישי - מעתה ועד לסוף הקיץ (וגם בשנתיים הבאות).