שרים נכבדים, הכירו את מי שירוויחו מההתקפות שלכם על הנגיד

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, זימן אליו לפגישה דחופה שתערך ביום שלישי (מחר) את ראשי הבנקים הגדולים במשק. על פי ההודעה שהוציא בנק ישראל, מטרת הפגישה היא לדון בסוגיית הריבית על פיקדונות והלוואות. כך הודיעה היום הבנק המרכזי.

מיד נגיע אל נושא הפגישה, אבל אי אפשר בלי לומר כמה מילים על פרופ' אמיר ירון, הנגיד. קשה שלא לרחם עליו. האיש העדין שבא מהאקדמיה ושהדבר הכי קשה שנאלץ לעבור עד לאחרונה היה להתראיין באולפני הטלוויזיה, הפך לשק החבטות של הקואליציה.

יש מי שתוקף אותו בציניות, כמו למשל יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שהנגיד העז לבכות את שוד הקופה הציבורית על ידו ועל ידי שותפיו, והפניית כספי ציבור, במקום למקום שמייצר צמיחה, לאפיקים שמעודדים בערות ובטלה.

יש מי שמאשים אותו סלקטיבית, כמו למשל ראש הממשלה ושר האוצר, שרשמית אולי מגבים אותו (כפי שעשו אתמול), אבל רק מפני שהם יודעים שפגיעה בנגיד תיתפס כהתערבות במדיניות הבנק המרכזי ותפגע בדירוג האשראי של ישראל יותר מאלף רפורמות.

יש מי שמאשימים אותו אפילו בלי להבין על מה הם מדברים, לא מותחים ביקורת על המדיניות המוניטרית שלו (למשל) אלא הפכו אותו לשונא ישראל, רק משום שדיבר (די בנימוס, יש לציין) על כך שהחקיקה המשפטית היא נמהרת ונמרצת מדי, ועלולה לסכן את הכלכלה הישראלית (דבר ש-99% מהכלכלנים, כולל נגידים בדימוס, מסכימים עליו).

פרופ' ירון שומע את הדברים - והוא בכלל לא ידע שהוא כזה: הוא בסך הכל עשה את מה שעשו כל נגידי הבנקים ברחבי העולם והעלה את הריבית כדי לבלום את האינפלציה. אין בעולם איש שיש לו רעיון אחר - והביקורת העניינית היחידה שהושמעה נגד הנגיד בעניין הזה, הייתה רק בכך שאולי היה צריך להידרש לנושא כמה חודשים מוקדם יותר.

קשה שלא להבין את הנגיד: זה לא נעים להיות משרת ציבור, איש מקצוע מוערך - ובכל בוקר לעבור על אמצעי התקשורת ולשמוע שאנשים שיתקשו לעמוד במבחן פשוט על לוח הכפל (או לפחות מונעים מציבור מצביעיהם לשנן אותו) חובטים בכך כאילו היו מומחים לכלכלה.

הבעיה היא שבצר לו - ומכיוון שאינו יכול להתמודד עם מי שמבקרים אותו, קרי - הפוליטיקאים, הנגיד בחר להוליך את התסכול לאפיק שבו הוא יכול לפרוק אותו ולהוריד כאפה משלו על ראשי הבנקים.

אלה מצדם מצויים בתקופה מבולבלת. מצד אחד, כאזרחים במדינת ישראל הם חשו חובה להזהיר מפני השלכות הרפורמה, התייצבו בבית הנשיא, שוחחו עם יו"ר ההסתדרות, חתמו על מכתבים ועצומות. מצד שני, ברמה העסקית, הם חיים את התקופה הטובה ביותר שלהם: מבט חטוף בדוחות הבנקים יגלה רווחים (מצרפיים) של עשרות מיליארדי שקלים.

תכף נעבור אל מה שלא בסדר אצלם, אבל לפני כן, זה המקום לציין כמה נקודות לזכותם:

ראשית, הם לא נבחרי ציבור ואפילו לא משרתי ציבור, אלא מנהלים מקצועיים שחייבים דין וחשבון לבעלי המניות שלהם, שמצפים מהם להגדיל ככל האפשר את הרווחים ולחלק להם דיבידנדים.

שנית המוסדות שבראשם הם עומדים משלמים מסים כחוק: יותר רווח לבנקים פירושו גם יותר רווח למדינת ישראל.

זאת ועוד, רובם ככולם נמצאים בידי הציבור, כלומר באמצעות הגופים המוסדיים (קרנות הפנסיה בראשם), כמעט כל אחד מאתנו מחזיק בשבריר של בעלות על הבנקים.

ואם כל זה לא מספיק, הם עושים עבודה יוקרתית תמורת שכר לא מבוטל, אבל מוגבל (שכר הבנקאים מוגבל בחוק). רובם אנשים ברוכי כישרונות שהיו יכולים ליהנות משכר משופר במגזר הפרטי. זה לא אומר שצריך לרחם עליהם, אבל זה בהחלט צריך לעמוד לנגד עיני מי שמאשים אותם בחזירות, בטח בכל הקשור להיבט האישי.

משאמרנו את כל אלה לזכות הבנקים והבנקאים, הגיע הזמן לומר שגם אם נולדה בחטא, מתוך ניסיון שלו לחבוט באחרים או אפילו מתוך כניעה ללחצים פוליטיים, האפשרות שהנגיד ילחץ על הבנקים לשפר את מרווחי הריביות לטובת הלקוחות, היא לא רעה לכשעצמה.

ההפרש בין הריבית הגבוהה שאנו משלמים על האשראי, כלומר על הלוואות (לרבות משכנתאות) ועל יתרת החובה (מינוס) בחשבון, לבין הריבית הנמוכה מאוד שאנו נהנים ממנה על פיקדון (או נושא שהרבו לעסוק בו לאחרונה, יתרת הזכות בחשבון), הוא מקומם.

אם הלחצים הפוליטיים סופם שיולידו "דיל" טוב יותר, שמצד אחד לא יקפח את זכותם של הבנקים להרוויח (והרי מערכת בנקאית יציבה היא צורך של כולנו), אבל יגדיל במעט (או קצת יותר) את מה שהם משלמים ללקוחות, הרי שלא משנה מה המניעים שמאחרוי הצעד: כולנו נרוויח.

רגע, רגע, אמרנו "כולנו", לא בטוח - כי יכול להיות שהקואליציה שלחצה על הנגיד, שמצידו לחץ על הבנקים, שמצידם יצ'פרו את החוסכים בעוד כמה אחוזי ריבית, הבקיעה פה גול עצמי מפואר. הכיצד?

שימו לב לכך שלריבית יש שני קצוות. קצה אחד שבו קשה מאוד לגעת - וקצה אחר שבו דווקא יש מה לעשות. הקצה הבעייתי הוא הריבית על המינוס, ריבית החובה, זאת שלאחרונה כאובת מאוד בכיס של לא מעט אזרחים.

למה קשה לגעת בה? כי מוכרחים לשמור על רווח סביר של ביטחון לטובת המוסד המלווה. לא מוכרחים להגיע כמבון לרמות של "שוק אפור" ואפשר לשפר, כלומר לקצץ, באחוז הריבית על הלוואות, אבל צריך לזכור שברבית על יתרות החובה בחשבון קשה מאוד לגעת, כי הן המקום שבו הבנק לוקח סיכון.

מצב כלכלי הולך ורע שעלול להיבא לקוחות למצב של חדלות פירעון, לא יכול להפוך לעניין שיש בו בכדי לאיים על חוסנו של הבנק.

זאת ועוד: אף אחד גם לא מעוניין להוזיל את מחיר הכסף, בטח לא בסביבת אינפלציה גבוה. במילים אחרות: ספק גדול אם מישהו יעז לגעת בריבית החובה.

אז איפה צפוי (אולי) השיפור הגדול? נכון - בריביות משופרות על הפיקדונות ואפיקי החיסכון השונים ועל ריבית זכות בחשבון.

ועכשיו לשאלה המעט לא נעימה, אבל שחייבת להישאל: מי ירוויחו מאותם פקידונות נושאי ריבית משופרת, מי שמתקשים לגמור את החודש או מי שלמרות יוקר המחיה מצליחים לשים משהו בצד? ומאחר שמדובר בשאלה רטורית, הבה נחדד אותה עוד קצת:

נכון שאין קורלציה מאלה בין הכנסה חודשית לדעה פוליטית, והכל זאת: אם הייתם צריכים, אינטואיטיבית לגמרי, למקם את בעלי ההכנסות הגבוהות פוליטית, להיכן הייתם משייכים אותם?

אם רוצים להישאר פוליטקלי קורקט, נאמר שהתועלת היחידה שיכולה לצאת מפגישת הנגיד עם ראשי הבנקים, היא צ'ופר קטן לעשירים - מי שיש לו, יקבל קצת יותר על מה שיש לו, ומי שאין לו - לא יהנה מפירות הפגישה, אם יהיו כאלה, אפילו לא באגורה שחוקה.

ואם רוצים להיות קצת פחות פוליטקלי קורקט, אבל יותר ריאל פוליטיק, נקבע מיד: מי שיירויחו ממעגלי הגלים שיצרה האבן שהשליכו הטיפשים שבין חברי הקואליציה, שכעסו על הנגיד שהעז לומר את האמת ל-CNN, הם תומכי המחאה.

צדק פואטי? קארמה? או סתם הוכחה לכך שבפעם הבאה מוטב לתת לאיש מצקוע בכיר לעשות את תפקידו - ולא להצטרף לעליהום בתחום שבו ברור שאין לך שום הבנה?