ישנם מקרים שבהם אין ברירה אלא לעשות בחירה גורלית - להיות צודק או להיות חכם. להילחם עבור מטרה נשגבת ולשלם מחיר כבד, כדי שתוכל להביט במראה ולספור קמטים בנחת, או לבחור שלא לעשות את הדבר הנכון, אלא את מה שיחסוך לך התמודדות מול קשיים, למרות הכאבים במצפון.
באופן מפתיע, ההזדהות עם המחאה נגד הרפורמה המשפטית לא נופלת בקטגוריית "הבחירה הגורלית" הזאת. דווקא בסוגיה הכי נפיצה שיש עכשיו, אפשר לעשות "גם וגם". לכן, לא ברור למה קפצה "ביג" מבחירה לתוך סיר השמן הרותח, שכבר גרם כוויות קשות לחברות אחרות בתחום הקניונים, כשהודיעה אתמול בבוקר שתשבית את מרכזי הקניות שלה, אם "החוק לביטול עילת הסבירות" יעבור בקריאה ראשונה בכנסת.
ההחלטה הזאת היא לא רק מיותרת, אלא נראית כמו שליפה אמוציונאלית שלא הושקעה בה חשיבה, שהייתה יכולה למנוע את המהומה והפגיעה הכספית והתדמיתית.
על הסכנה המשפטית שעלולה לארוב לביג - https://finance.walla.co.il/item/3592833
צודקים אבל לא חכמים
הסיבה שבגללה "ביג" החליטה להשבית את מרכזיה, הגיונית ומוצדקת מאוד: "חקיקה כזו תהווה פגיעה אנושה בוודאות העסקית והכלכלית של ישראל ותסכן את קיומנו כחברה מובילה. על מנת למחות באופן חריג ולמנוע את העברת החקיקה המושחתת הזו, אנו נשתתף ביום ההשבתה המתוכנן בשלישי. מרכזי ביג מקרית שמונה עד אילת יושבתו וייסגרו".
אבל איפה החכמה, התבונה העסקית, שאין ספק שנמצאת ובכמויות, בהנהלת ביג, בהובלת המנכ"ל המאוד מוכשר שלה, חי גאליס. אם היה מדובר בעסק הומוגני, בבעלות פרטית, כמו "פוקס" למשל, שהחליטה לסגור את החנויות בהשבתה הכללית אחרי פיטורי גלנט, ניחא. פוקס אמנם משכה הרבה אש, אבל ספגה את ההפסדים שנגרמו.
די היה להיזכר מה קרה ב"קניוני עזריאלי", שהצטרפו גם הם להשבתה ההיא, ומצאו את עצמם נאבקים מול העסקים שנכפתה עליהם סגירת שערים בעל כורחם, גם אם הם בכלל תומכים ברפורמה, שזעמו על כך שבנוסף לאובדן הכנסות, הושת עליהם הפיצוי לעובדים בגין ההשבתה.
השבתה כפויה, כמוה כחקיקה כפויה. בשני המקרים בעלי הכוח מפעילים אותו, נגד מי שאין לו את אותם הכלים להתמודד מולם.
לא בכדי נמנעה הפעם דנה עזריאלי מלקפוץ בראש ולבסוף חתמה על מכתב פורום העסקים שמאפשר לעובדיה לנהוג על פי צו מצפונם, מבלי להכריז על שביתה. על אותו מכתב חתום גם יו"ר דירקטוריון ביג, מה שמהווה למעשה מעין התקפלות (ברוכה!) מבלי להכריז עליה רשמית.
לא לפחד, כן לחשוב
כאן המקום להבהיר: אסור להימנע מביצוע מהלכים חשובים ושנויים במחלוקת בגלל פחד מחרמות, לא כאלה שמטיל השר לביטחון לאומי, ארגוני שמאל או ימין, חרדים או ערבים. צריך ללכת עם המצפון, אבל אפשר לעשות את זה בחכמה.
עומר בר לב, השר לביטחון פנים לשעבר, והיום יו"ר מאפיות "אנג'ל", שמספקת לחם לחרדים, לא היה מוכרח ללכת להפגין מול בית הרב בבני ברק. הוא יכול היה לעשות את זה גם בקפלן. המחאה הייתה אולי פחות הרואית, ולא הייתה כוללת חדירה לשטח עם פוטנציאל פיצוץ, אבל האפקט אותו אפקט.
ב"ביג" היו צריכים ללמוד מההייטקיסטים שיעור בהתנהלות נכונה. אנשי ההייטק, שהיו הראשונים למחות, נקטו מתחילת הדרך ברטוריקה מכילה. מצד אחד, הם יוצאים באופן חד משמעי ותקיף נגד מהלכי הממשלה ברפורמה המשפטית, ומובילים את מחנה המחאה, כתף אל כתף עם הקבוצות האחרות, אבל בד בבד מקפידים לכבד את כל מי שלא מעוניין למחות.
גם ביום שלישי הקרוב, היוניקורנים, מעצמות הסייבר והקרנות הגדולות (כמו רוב החברות הגדולות במשק), כולם אפשרו לעובדים שלהם לבחור אם להגיע לעבודה או לצאת להפגין.
https://finance.walla.co.il/item/3592884
במקום לקפוץ לתוך האש, "ביג" יכלו להצהיר קבל עם ועולם שהם מתנגדים לביטול עילת הסבירות ולכן הם מצטרפים למחאה ביום שלישי. אבל במקום להכריז על השבתה כללית של הקניונים בצפון עד דרום, הם היו יכולים, למשל, להציע לשלם את הפיצוי לעובדים, בעסקים שיבחרו לשבות, ולתת לאלה שירצו לפעול כרגיל, לפתוח את שעריהם. ככה היו יכולים להיות גם צודקים וגם מאוד חכמים.