לא קל להיות היום ארנון בר דוד. לפעמים ישיבה על הגדר גורמת לשני הצדדים לכבד ולחבב אותך, לפעמים היא מאפשרת להם להפוך אותך לשעיר לעזאזל. יו"ר ההסתדרות ניסה להיות סבלני וממלכתי, כמעט נשיאותי בסגנונו - ופתאום הוא מצא את עצמו בתפקיד שהוא לא מכיר: שק חבטות שבו הולמים גם מימין וגם משמאל.
בר-דוד היה הראשון לצאת בקמפיין למען ההידברות. הוא עשה את זה כבר לפני כמה חודשים בקמפיין שהצליח להרגיז רבים, בעיקר משמאל (למשל רגעי המחלוקת שתוארו בסרטו ההוא, התעלמו מאירוע מכונן כרצח רבין), אבל כוונותיו היו טובות. להפך: אולי אם היה מצליח יותר אז, לא היה חייב לבחור היום צד.
פיטורי גלנט היו עבורו קו פרשת מים. גם אז הוא לא הכריז על שביתה בשמחה, אבל אחרי שפגש באלוף ועוד אלוף ועוד אלוף שהסבירו לו שהמדינה בסכנה, הוא התרצה - ואולי אחר כך כבר התחרט. מכל מקום, השביתה ההיא הייתה אולי האקט הכי מוצלח שלו מאז החל המשבר החקיקתי בישראל: היא הייתה קצרצרה ויעילה: השביתה את המשק למשך כמה שעות שבהן לא נגרם שום נזק ממשי - וגרמה, בין היתר, לראש הממשלה להתקפל.
כל מי ששוחח עם ארנון בר דוד בימים האחרונים התרשם שהוא לא שש אלי קרב. לא רק מפני שזה אופיו, אלא מפני שהדבר האחרון שדרוש להסתדרות, בימים של מה השיגים לא רעים בכלל לציבור העובדים, הוא להיקרע בגלל מחלוקת פוליטית.
השאלה היחידה היית האם יצליחו לשכנע אותו שלמרות שהקרב מתרחש בשדה הפוליטי, הוא כבר מזמן אינו קרב פוליטי אלא מאבק על קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטית. הכשנוע הזה הצליח חלקית. כן - בר דוד השתכנע, לא - הוא לא ימהר לאחוז בנשק השביתה, לפחות למשך 24 השעות הקרובות.
בר דוד לא יכול להסתכן בשביתה שלא תשיג את מטרתה, מה יקרה אם ישבות ואז תעבור בכנסת החקיקה המתסיסה? מה יעשה אז, יחריף את השביתה? אז ברור שהוא (עוד) לא יכול להשבית את המשק, אבל גם הישארות על הגדר כבר אינה אופציה עוד.
מרוב ניסיון להישאר על הגדר פיתח בר דוד גמישות של מתעמלת אולימפית ממזרח אירופה, בתרגיל הקורה: הוא עשה פליקלקים מרשימים - והצליח לנחות על הקורה הצרה, אבל לא לעולם חוסן - כי בקרוב מאוד הוא יצטרך לרדת ממנה, ובניגוד לדימוי הקודם, עושה רושם שהוא יעשה זאת בסגנון הישראלי: לא שלוש סלטות מרהיבות שמציבות אותך נטוע עם הרגליים במזרן בהמשך לקורה, אלא יותר בסגנון של נפילה, לימין או לשמאל.
וזה הדבר האחרון שלו קיווה יו"ר ההסתדרות: אחרי כל הממלכתיות, אחרי ההצהרות בדבר קשרי העבודה הטובים שלו עם אנשי הליכוד (מה שנכון!) עם כל המאמצים להישאר מאוזן, עכשיו מגדפים אותו מימין - כאילו החזיר את מפא"י של שנות החמישים שלשלטון , וגם משמאל: כאילו לא היה כל העסק אלא רק תרגיל שנועד לגרום לאנשי האופוזיציה להסכים ל"סבירות מרוככת", רק כדי להכשיר את העברתה באופן חד צדדי בכנסת.
לפעמים כששני הצדדים מלינים עליך, סימן שאתה עושה משהו כהלכה, אבל בר-דוד הבין כי הפעם יצטרך לנקוט, אם לא בצעד של שביתה, אזי לפחות בהבעת עמדה נחרצת. למשל, "אם-אז". כלומר, לשרטט קו בחול שאם ייעבר, תפרוץ השביתה.
מי שסימן לו נתיב אפשרי להשבית את המשק מבלי להכריז על שביתה, הוא דווקא פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית שהכריזה היום על סכסוך עבודה. המשמעות: אפשרות להשבתה מלאה של המערכת הרפואית החל מעוד שבועיים.
להסתדרות הרפואית יש אולי מעמד מיוחד, אבל לא מעט ועדי עובדים תלויים בהסתדרות הכללית כדי להכריז על סכסוך עבודה. אם יקבלו יותר ועדים אוטונומיה להכרזה על סכסוך עבודה (בהמשך לדברים שהביאה כאן ליאת רון לפני מספר ימים), אזי הם יוכלו להכריז על שביתה בנפרד מחללית האם.
אז אולי בנמל אשדוד, ש-40% מעובדיו התפקדו ללכידו בניצוחם של פעילים מטעם שרת התחבורה, יחליטו שלא לשבות (למרות שלדעת יבואנים רבים, זה בדיוק מה שהם עושים גם בשעות שבהן הם אמורים לעבוד), אבל יהיו ועדים שיחליטו לעשות כן.
לכאורה זה מחליש את ההסתדרות כגוף העל שאחראי על כל ארגוני העובדים במדינה, אבל עם מספיק תחכום, ממנו יש לבר דוד בשפע, הוא יוכל ללכת עם ולהרגיש בלי - להבעיר את השטח אבל מבלי לשרוף את הגשר.
אם צריך להמר: שביתה לא תוכרז היום, אולי אפילו גם לא מחר, אבל הלכה למעשה העבודה תושבת בהדרגה בלא מעט סקטורים במשק - ויותר מכך: את העלבונות שעלבו בו היום דוברי הליכוד, הוא לא ישכח כל כך מהר. אלה עתידים לחזור אל המנאצים כבומרנג.
זאת ועוד - כמי שעומד בראש גוף שהיה נדמה כי הוא עומד לחלוף מן העולם, הוא מיצב את ההסתדרות כגוף שקובע דבר או שניים גם ברמה הלאומית - ואת עצמו כאיש שמדינה שלמה משחרת לפתחו ומייחלת למוצא פיו. האש שהוא חוטף עתה היא מחיר פעוט לשלם תמורת שני אלה.