מהדורות החדשות אמש נראו כמו שידור במסך מפוצל: בצד אחד, עשרות אלפים שמוחים נגד החקיקה בירושלים, בצד השני בערך אותה כמות בתל אביב.
הכמות אינה חשובה, אבל מאחר שמספר המוחים הפך כבר לאישיו משלו, הרי שקפצתי אמש לקפלן (ת"א). כמה היו שם? קשה לדעת - בעיקר בגלל שבמחאות נגד החקיקה, הזרם האנושי מציף את קפלן בעיקר ממערב, מתוך העיר. בהפגנת הימין אמש הוא הגיע בעיקר ממזרח. סימבולי? אולי, אבל גם הקשה עלי לנסח כלל אצבע.
אם לנסות בכל זאת אז אסמוך את ידי על הערכות המשטרה שכימתה את המשתתפים לסך של "מעט יותר ממאה אלף". מצד אחד - כמות מפגינים נאה בהחלט. מצד שני - כמו שבת מן המניין באותו המקום רק של הצד השני, שהיו גם שבתות בהם הביא לצומת כמות כמעט כפולה.
אם לנסות לסכם את ספירת המלאי הזאת למסקנה שיש לה רלוונטיות להמשך: מדובר בשתי קבוצות שמצטיינות במשחקי-בית: קל לראות איך הפגנה דומה בירושלים הייתה נהנית מכמות משתתפים כפולה, אם לא למעלה מכך - כפי שהיה בהפגנת הימין הקודמת.
אז אולי זו לא הייתה "הפגנת המיליון" כפי שקיוו מארגניה, אבל די היה ב-10% מהמספר הזה, כדי להוכיח שאפילו בתוך הגושים אליהם התפצלה החברה הישראלית, לא כולם זהים. כמו שלא כל מפגיני קפלן (המקוריים) הם טייסים במיל' ממוצא אשכנזי שהפכו לסטרט-אפיסטים, כך גם בצד השני לא כולם משתרעים על הספקטרום שבין המתנחל הדתי לאוהד בית"ר מגדודי לה-פמיליה.
ההתרשמות שלי הייתה על פי מראה עיניים בלבד, אבל היו שם הרבה משפחות (רוב דתי, אבל בפירוש לא רק דתיים), הרבה אנשים ערכיים שלא באו להתעמת ולא לריב עם שמאלנים אלא מתוך דאגה אמיתית לגורל מדינת ישראל, מגוונים בערך כמו הצד שמפגין נגד החקיקה - הלוואי שהייתה דרך להפגיש יותר בין שתי הקבוצות האלה שלא במסגרת בה כל אחד נצמד לדף המסרים של המחנה. הלוואי.
אם העם מחולק לשני חלקים, בעולם העסקים קל יותר לתת סימנים. בגדול, חוץ מכמה יוצאי דופן, תומכים כל בכירי המשק במחאה.
קחו לדוגמה את "פורום העסקים" בו מאוגדים כמעט כל השמות שמככבים במדורי הכלכלה. מצד אחד מדובר באנשים שנקטו עמדה ברורה נגד החקיקה. מצד שני, אומץ הלב של חלקם מוטל בספק, כפי שיוכיח אולי הסיפור הבא.
אחד מחותמי המכתבים, יו"ר של רשת מוכרת מאוד בישראל, היה שם מהרגע הראשון: שמו הופיע על כל עצומה שמתנגדת לחקיקה. באחת מימי השיבוש הופיע שמו גם בין מי שמתכוונים להשבית את פעילות עסקיהם. השם הופיע גם בידיעה שפרסמנו כאן, לפיה סניפי החברה יושבתו.
באמצע הלילה החל מבול של טלפונים מכל מי שקשור לרשת שבבעלותו - בבקשה כי נוציא את שם העסק מהרשימה של אלה שצפויים להיסגר למחרת.
"אבל הוא חתום על המכתב" הקשיתי באוזני הדוברת שלו, שענתה בלי להתבלבל: "הוא לא מבין כל כך טוב עברית". אגב, גם היום - למרות ההבהרה לפני הרשימה שמופיעה להלן, לפיה שירותים חיוניים לא ישבתו. הם לא מפסיקים להתקשר כדי להסביר שהיו"ר והבעלים אולי חתום על המכתבים, אבל הרשת פועלת כרגיל...
ללמדנו שבעוד יש אנשי עסקים שהיו מוכנים לשים את ארנקם היכן שנמצאת לשונם, היו כאלה שמיהרו ליישר קו עם החברה משמאל, אבל שמרו על הארנק שלהם עמוק בכיס ימין, כמו אותו אחד ש"לא מבין עברית" (אל דאגה, הוא מבין מצוין - קצת התביישתי בשביל כל מי שנאלצו לשקר עבורו באותו הערב).
אז אם תכננתם לדלג הבוקר, בין חסימה להפגנה, גם לקצת שופינג או סידורים, הנה הרשימה המלאה של בעלי העסקים שצפויים לקחת חלק בשביתה (ע"פ חברותם הנוכחית ב"פורום העסקים"), כפי שהועברה לתקשורת. מאלה יש להחריג את מי שהעניקו לעובדיהם את האפשרות להכריע האם להגיע למקום העבודה וכן שירותים חיוניים שאינם רשאים לשבות לגמרי ועל כן הוחרגו מהשביתה:
1. הראל ויזל - בעלים, מנכ"ל ודירקטור קבוצת "פוקס - ויזל"
2. עידו נויברגר - מייסד ומנכ"ל ווליו בייס, שוק ההון
3. ויקטור שמריך - מייסד ויו"ר ווליו בייס, שוק ההון
4. ליאורה עופר - בעלת השליטה ויו"ר עופר השקעות ומליסרון
5. גיל גבע - מייסד ויו"ר קבוצת תדהר
6. צחי נחמיאס - יו"ר דירקטוריון ובעלים מגה אור
7. לילך אשר טופילסקי - שותפה בכירה בקרן ההשקעות פימי
8. נתן חץ - בעלים ומנכ"ל אלוני חץ
9. איתן בר זאב - יו"ר דירקטוריון ביג ויו"ר דירקטוריון אפי נכסים
10. איציק אברכהן - יו"ר שופרסל
11. ליאור רביב - מנכ"ל רשת מלונות ישרוטל
12. חי גאליס - מנכ"ל ביג מרכזי קניות
13. אייל חנקין - מנכ"ל קבוצת עזריאלי
14. אילן בירנפלד - יו"ר ומנהל עסקים ראשי - דלויט ישראל
15. נטלי משען זכאי - מנכ"לית דסק"ש נכסים ובניין
16. אייל בן סימון - מנכ"ל הפניקס
17. גיל אגמון - בעל השליטה בחברת דלק רכב
18. ישי דוידי - מייסד ומנכ"ל קרן ההשקעות פימי
19. יוסי אבו - מנכ"ל חברת ניו מד אנרג'י
20. דויד פתאל - בעלים ומייסד רשת מלונות פתאל
21. אורי לוין - מנכ"ל תדהר
22. דנה עזריאלי - יו"ר קבוצת עזריאלי
23. חנן פרידמן - מנכ"ל בנק לאומי
24. ליאון קופלר - יו"ר סופר פארם
25. עמרי פדן - יו"ר ובעלים של חברת אלוניאל בע"מ
26. סמדר ברבר צדיק - מנכ"לית הבנק הבינלאומי
27. משה לארי - מנכ"ל בנק מזרחי טפחות
28. דב קוטלר - מנכ"ל בנק הפועלים
29. יאיר המבורגר - יו"ר הראל
30. Team 8נדב צפריר - מייסד ושותף מנהל -
31. מישל סיבוני - יו"ר הראל ביטוח
32. גדעון פדרמן - יו"ר רשת מלונות דן
33. עדי סופר תאני - מנכ"לית חברת פייסבוק ישראל
34. איל וולדמן - יו"ר וולדו אחזקות
35. אבי באום - יו"ר ובעל שליטה בחברת חילן
36. מוטי גוטמן - מנכ"ל חברת המחשוב מטריקס
37. גיל גירון - מנכ"ל קבוצת אשטרום
38. גלעד יעבץ - מייסד ומנכ"ל אנלייט
39. יואב דופלט - החברה לישראל
40. רמי נוסבאום - בעלים ויו"ר קבוצת אשטרום
41. אורית אלסטר - יו"ר דיסקונט קפיטל
42. לוי הלוי - מנכ"ל חברת כאל
43. אבי לוי - מנכ"ל דיסקונט
44. קרן כליפה - מנכ"לית גזית ישראל
45. יובל בורנשטיין - יו"ר פתאל החזקות
46. צבי לנדאו - מנכ"ל סולאראדג'
47. תמר יסעור - יו"ר ישראכרט
48. אבי לוי - יו"ר ובעלים של דלק ישראל ולהב אל אר
49. אורי קרן - שותף ומנהל השקעות ראשי מור גמל ופנסיה
50. צחי ארבוב - יו"ר ובעל השליטה קבוצת אקרו
51. צביקה גיור - בעלים ומנכ"ל ניופאן
52. אהרלה מנקובסקי - שותף מנהל בפיטנגו ונצ'ר קפיטל
53. אבי אורטל - שותף מנהל מנור אוורגין
54. שמשון הראל - בעלים ומנכ"ל אמריקה ישראל השקעות ויו"ר מועצת המנהלים של מכון וייצמן
55. אפי רוזנהויז - יועץ עסקי ומנכ"ל שופרסל לשעבר
56. דורון גרסטל - מנכ"ל פריון היוצא
57. רפי ביסקר - יו"ר קבוצת בסט
58. עומר לוי - יו"ר סמלת
59. שוקי שוורץ - בעלים ומנכ"ל טולמנ'ס
60. בני גבאי - יו"ר הפניקס אחזקות
61. רן עוז - מנכ"ל ישראכרט
62. מריוס נכט - בעלים חברת אנג'לס
63. UMIעמית רון - מנכ"ל קבוצת
64. חמי פרס - שותף מייסד ומנכ"ל פיטנגו
65. דורון שניידמן - יו"ר הדירקטוריון אדגר השקעות
66. מוקי שניידמן - מנכ"ל צור שמיר ויו"ר ביטוח ישיר
67. חיים כצמן - מנכ"ל ג'י סיטי
68. PwC דורון סדן - שותף מנהל
69. אלי גליקמן - נשיא ומנכ"ל צים
70. ערן שלו - שותף מנהל kpmg
71. ארז סופר - רואה חשבון
72. שרון שולמן - יו"ר ומנכ"ל EY
73. לידר שוקי הון
74. רועי ורמוס - שותף מנהל נוקד קפיטל
75. רוני דוידוף - קבוצת דוידוף
76. אבי שומר - מנכ"ל צומת ספרים
77. עו"ד שרון אמיר - שותף בכיר, נשיץ, ברנדס, אמיר
78. אלדד פרשר - יו"ר סולגרין
1. יוסף זינגר - יו"ר ושותף מייסד קרן ג'נריישן קפיטל
79. ארז בלשה - מנכ"ל ושותף מייסד קרן ג'נריישן קפיטל
80. רוני על-דור - מנכ"ל חברת סאפיינס
81. רון סנטור - שותף מייסד ספרה ניהול קרנות
82. עו"ד כפיר ידגר - שותף מנהל במשרד גורניצקי
83. הילה חימי - מנכ"לית דיסקונט קפיטל
84. תמי פירון - שותפה מנהלת משרד עורכי דין פירון
85. איליק רוזנסקי סגן יו"ר להב אל אר ויור דלק נכסים
86. אילן גרינבויים - מנכ"ל יורוקום לשעבר יו"ר ודירקטור במספר חברות פרטיות וציבוריות ביניהן פועלים אקוויטי, גרניט, אוריין, קרדיט 24
87. דן גבע - שותף מנהל מיתר
88. פנחס ( פיני ) כהן - בעלים ויו"ר אמריקה ישראל
89. שחר אפעל - מנכ"ל חברת נס טכנולוגיה
90. רביב צולר - נשיא ומנכ"ל ICL (כיל)
91. צבי ויליגר - יו"ר וילי פוד
92. משה גינדי - בעלים משה ויגאל גינדי
93. שלום זידלר - יו"ר קבוצת ויסוצקי
94. אלעד צרפתי - מנכ"ל אורקם טכנולוגיות
95. גיל וייט - שותף מנהל הרצוג
96. רוני אירני - בעלים אירני גרופ (פקטורי 54)
97. אילן מלמד - מנכ"ל קבוצת נילית
98. ליגד רוטלוי - מבעלי קבוצת רציו אנרגיות
99. קרן כהן חזון - יו"ר ומנכ"ל תורפז תעשיות בע"מ
100. ד"ר ישראל (רלי) לשם - שותף בכיר במיתר
101. יורם ראב"ד - שותף בכיר משרד שבלת
102. אלה אלקלעי - בעלים IBI
103. דפנה קציר - סמנכ"ל תדהר
104. שאול לוטן - בעלים ומנכ"ל קבוצת לוינשטין
105. תמיר כהן - מנכ"ל שיכון בינוי
106. תמיר דגן - מנכ"ל אלייד נדל"ן
107. דודי שמעוני - מנכ"ל קבוצת FCB & atomi
108. ניר זוהר - מנכ"ל WIX
109. דני מרגלית - יו"ר BDO
110. קובי בן משה - מנכ"ל אביב
111. עו"ד עופר צור - משרד גורניצקי
112. סני סנילביץ - יו"ר סנילביץ נדל"ן
113. רן פסברג - בעלים קבוצת בולטהאופ
114. רביב ברוקמאייר - מנכ"ל קבוצת ויסוצקי
115. עפר גלבוע - בעלים ויו"ר Challenge Airlines, Challenge Group
116. אילן רביב - מנכ"ל בית ההשקעות מיטב
117. שמעון אבודרהם - מנכ"ל אמות (קבוצת אלוני חץ)
118. עופר נמרודי - מנכ"ל קבוצת הכשרת היישוב בישראל
119. שמשון מרפוגל - משנה למנכ"ל הכשרת היישוב ישראל
120. עדי אייל - מנכ"ל ובעל השליטה בוואן טכנולוגיות תוכנה
121. קובי רוגובין - יו"ר קבוצת רוגובין
122. מוטי בן משה - יו"ר ובעלים קבוצת הריבוע הכחול
123. רני צים - בעלים רני צים מרכזי
124. ערן דנון - מנכ"ל קומסקו בע"מ
125. רפי סוויד - בעלים אמון סביון
126. גיא ברעם - מנכ"ל ומייסד ברעם פרסום מקורי
127. זיו מנדל - מנכ"ל ג'ון ברייס
128. ישראל ניב - יו"ר דור אלון
129. עודד גולן - מנכ"ל דור אלון
130. יוסי לוי - מנכ"ל מור בית השקעות
131. ניר דגן - שותף מנהל - קרן סקיי
132. יהודית זינגר- משנה למנכ"ל אמות
133. ניר הורוביץ - מנכל טרמינל איקס
134. תומר צ'פניק - מנכל ריטיילורס
135. קובי הבר - מנכל ביטוח ישיר
136. עוזי מור - מבעלי קשר (קז, שחר) החזקות, מאיר - חברה למכוניות ומשאיות. הרץ, אוטוסנטר, אופרייט
חיכו להסתדרות והתאכזבו
רוב בעלי העסקים דלעיל, רשימה מאוד מכובדת ונאה, חיכו ליו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד כדי להודיע על שביתה. לא מדובר רק בגיבוי רוחני ומוסרי, אלא גם בשאלה של הרבה מאוד כסף: אם מוכרזת שביתה כללית במשק, יהיה קל יותר לבעלים של מרכז קניות (למשל) לנעול את השערים מבלי להיות חשוף לתביעה.
רק שבר-דוד עלה כבר לליגה של הגדולים: נפגש עם נתניהו ביום חמישי, עם לפיד בראשון, מקבל עדכונים מנשיא המדינה - מאז ירוחם משל וישראל קיסר, עם נגיעות של חיים רמון, לא היה להסתדרות מישהו מה"איי-ליסט" של הצמרת המדינית. ימים יגידו האם בר דוד היה בסך הכל אזרח מודאג שבמקרה תפקד כאיש הנכון במקום הנכון, או שמא הוא מכוון למקם את עצמו בין האנשים עמם נועד במהלך השבוע האחרון. מה שבטוח הוא שגל המחאה עשה לו טוב: עד כה הוא רוכב עליו מבלי ליפול מהגלשן.
בצר להם נאלצו חברי פורום העסקים לקחת אחריות: חלקם הודיעו על שביתה מלאה של החברות בראשן הם עומדים, אחרים הודיעו כי יתירו לעבודים להפגים מבלי לנכות משכרם ימי חופשה, מעשה שכמוהו כהשתבה בפועל (אין הרבה עובדים שיכולים ליהנות מיום חופשה בתשלום - ועוד במקביל לחופשות הקיץ של הילדים - ולא ינצלו את הזכות, גם אם לא בא להם לאזוק את עצמם לשערי הכנסת.
עברו את הגבול
המחאה בקרב בעלי העסקים לא עצרה בגבולות ישראל, אלא התפשטה לרחבי העולם. בניו יורק הוביל היזם ואיש העסקים אראל מרגלית צעדת מחאה "למען הצלת הדמוקרטיה הישראלית".
כה אמר מרגלית: "הקרב על עתידה של ישראל, הוא לא רק הקרב על מדינת ישראל, זהו קרב על עתידו של העם היהודי בכל מקום בעולם. לפני 2000 שנה היו אלה הקיצוניים והקנאים שהובילו להרס וחורבן הבית. הפעם נעצור את הקנאים! לא ניתן לנתניהו ולכנופיה שלו להוביל אותנו לחורבן בית שלישי. נציב חומת הגנה בצורה להגן על המרקם החברתי שלנו והסולידריות שמלווה אותה כבר מעל 75 שנה".
מרגלית ידוע בלשונו המשוחררת והוא גם לא חושש מזיהוי פוליטי, עקב עברו במפלגת העבודה - ויש לו עוד יתרון בולט: מרגלית הקים מרכזים לא רק במנהטן, אלא גם כאלה שהביאו ניחוח של מנהטן אל זיעת הקיץ הישראלי: בירושלים, באצבע הגליל, בעיר התחתית של חיפה ועוד. ראשי ערים (גם) מהליכוד משחרים לפתחו. לכן אולי קל לו יותר לדבר בשמו במקום שבו אחרים חותמים על מכתב או מעבירים תרומה בסתר.
הצעדה שאותה הוליך בניו יורק, נערכה אמש במקביל להפגנת המחאה בירושלים, נגד מה שכונה, בהודעה הרשמית של מארגני האירוע: "חוק הדיקטטורה הראשון".
מרגלית נשא דברים: "מכל הדמוקרטיות ברחבי העולם אנחנו אומרים לא לדיקטטורה. לא למערכת משפט לא עצמאית. הקרב על עתידה של ישראל הוא לא רק הקרב על מדינת ישראל ועם ישראל, זהו הקרב של העם היהודי כולו.
אני ירושלמי, כמו כל ירושלמי אני יודע שהקצנה וקנאות מובילים להרס. כמו כל ירושלמי אני זוכר ש"חורבן הבית" - חורבן ירושלים - קרה כשהקיצוניים שרפו חיטה ודקרו כל יהודי שלא היה מספיק דתי.הפעם החורבן מתרחש בתוכנו, ולא ניתן לנתניהו ולממשלתו להוביל אותנו ל"חורבן הבית" השלישי. נגן על מרקם החברה שלנו ועל הסולידריות שמגיעה איתה במשך 75 השנים האחרונות. תחום ההיי-טק הישראלי חזק מתמיד, מוביל את המאבק לדמוקרטיה.
כיום, יש לנו מרכז כאן ב-SoHo המהווה מוקד עבור למעלה מ-600 סטארט-אפים ישראלים בניו-יורק שמתקדמים בקנה מידה בינלאומי. זהו מרכז לחדשנות ויזמות מכל רחבי העולם. זה הגשר בין ישראל לארה"ב. מגזר ההייטק תמיד היה הגשר - בין ערים, בין קהילות, בין מדינות. הברית בין ישראל לארה"ב חשובה מתמיד. הברית הזו צריכה לקום, ולהגיד בקול ברור - ישראל לא תהפוך לדיקטטורה, זה צריך להיפסק. לעולם לא ניכנע, לעולם לא נפסיק להילחם ביחד, לעולם לא ניתן לישראל להפוך לדיקטטורה".
משיחות עם כמה ישראלים ששותפים לצעדי מחאה דומים, אם כי בהיקף קטן יותר, ברחבי העולם, עולה כי הם אולי מכוונים לקהל הישראלי, אבל מגיעים רחוק משחשבו: כמעט בכל מקום ניטש ויכוח בעל מאפיינים דומים - לא רק בארצות כמו פולין והונגריה, בהן ניצח הימין, אלא גם בכאלה שמתנדנדות, כמו חלק גדול ממדינות אירופה ובארה"ב. עד כה הותירו (בהכללה) את הרחובות לימין, אבל עתה הם עוקבים בהשתהות אחר הנעשה בישראל ורואים איך הפרוסה נופלת על צידה המרוח, זה שיצא אל הרחובות.
אם מישהו מחפש נחמה בפלונטר הישראלי, אזי היא אולי בכך שייצאנו לעולם עוד סטרט אפ: הפגנות של מי שהחיים, בגדול, חייכו אליהם ומפגינים מתוך דאגה לעתיד ולא מתוך מצוקת ההווה.
כך או כך, מקפלן ועד ברוקלין, מאמצי החקיקה המשפטית הבהירו לכל כי בעוד העם חצוי כמעט לשני חלקים שווים בגודלם, שרואים בעילת הסבירות - מושג שמעטים הכירו עד לפני כמה שבועות - כסימבול לכל מה שהם - ולכל מי שהם מאמינים בו, הרי שעולם העסקים מפגין חזות כמעט אחידה ומשמיע צרחה למען תרבות הצריכה. נקרא לזה דמוקרטיה.