האברכים מקבלים מיליארדים, לליכודניקים לא נשאר כלום

נתניהו בישל דייסה: חילק לסיעת נועם ג'ובים, העביר לעצמה יהודית מיליארדים, העמיס מלוא הכף קצבאות לאברכים ליהדות התורה, שפך בנדיבות תקציבים לש"ס, ולמי לא נשאר? לליכודניקים. בטנם מקרקרת מרעב וליבם דופק מהר מחרדת התחזיות הכלכליות הרות האסון, אבל להם, בניגוד לדיירים האחרים ב"בלוק" של נתניהו, אין חגורת הצלה.

במקום לצאת לחפש פה ושם עוד קצת מרכיבים לדייסה, כמו הסבתא בדקלום המפורסם, כדי לתת משהו גם לשכבות החלשות, שהליכוד זוכה לשיעורי תמיכה יפים בקרבן, הודיעה ממשלת הודיעה בשעת לילה מאוחרת, שהיא מתכוונת לערוך קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה, זאת אומרת לפגוע במעט שיש לבוחרי הליכוד, כדי להעביר עוד 164.5 מיליון שקלים לתמיכה במוסדות התורניים: 145 מיליון למוסדות חרדיים, 20 מיליון למוסדות הציונות הדתית.

לא בכדי אמרה בסוף השבוע שרת המודיעין, גילה גמליאל, שלוין מכר את הליכוד בהסכמים הקואליציוניים, הרי אותו מינה נתניהו לחלק את הדייסה.

בוחרי הליכוד הם הקהל הכי נאמן שיש. הוא ילך אחרי המפלגה שלו באש ובמים, יצא להפגנות כשיקרא לדגל, יתמוך במנהיג עד הסוף, יעשה וישמע.

אלא שעל רקע המשבר הכלכלי שבו נתונה מדינת ישראל, עם ריבית שנושקת ל- 5%, שמעלה את שכר הדירה והמשכנתא לסכומים לא הגיוניים, גל התייקרות מחירים חסר תקדים, שהופך את החיים לבלתי אפשריים, ממשלת הליכוד, דאגה לדייסה שתמלא את קיבתם של כל מצביעי המפלגות "ימין על מלא" החברות בקואליציה, והשאירה את הליכודניקים חשופים לפגעי האינפלציה ונזקי הרפורמה המשפטית, בלי שדאגה להם להגנה מינימלית.

על רקע האזהרות החמורות של סוכנויות דירוג האשראי, הכלכלנים הבכירים בישראל ובעולם, הנגיד ועוד שורה של מנהיגים ומומחים, מפני מה שצפוי פה בעתיד הקרוב

אם החקיקה תמשך, נתניהו יכול להמשיך לנסות למכור להם כמה הרפורמה חשובה והמצב הכלכלי הוא גן עדן, ולהבטיח שיכינו את הקערות והכפות, כי עוד רגע מגיעה המנה שלהם, בוחרי הליכוד, מעמד הביניים ומטה, הם הראשונים שישלמו את המחיר.

פרופ' מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים, טוען שאינטרס הכלכלי של המצביעים הוא לא שיקול משמעותי בקלפי. בראיון שנתן אחרי בחירות 2019, אמר, ש"אנשים משכילים פחות ועניים נוטים לתמוך בליכוד, והפועל היוצא הוא הצבעה בניגוד לאינטרס הכלכלי שלהם".

ככל הנראה לדעה הזאת שותף גם נתניהו בעצמו, אחרת אין הסבר לפגיעה המתמשכת בבייס שלו, שמביט בעיניים כלות איך נערמים המיליארדים בצד של מפלגות הימין הקיצוני והסיעות החרדיות.

אבל אפשר שהפעם גם נתניהו טועה: כשהמצב הכלכלי בכי רע, סדרי העדיפות משתנים. אנשים רוצים לחיות בכבוד. להייטקיסטים שמשתכרים 30,000 שקלים וצפונה, יש רזרבה גדולה שיכולה להחזיק אותם בנוחות יחסית מעל המים, עד שהמצב יחזור לקדמותו.

ההייטקסיטים יקצצו ביציאה למסעדות ובנסיעות לחו"ל, שנותנים תעסוקה לאלה שמסרו את ארנקם על מזבח הרפורמה של יריב לוין ורוטמן. להם לא תהיה עבודה. העשירים אולי יהיו עשירים פחות, אבל כלל כלכלי ידוע הוא שכאשר העשירים סובלים, העניים רעבים ללחם.

החרדים דאגו יופי לבוחרים שלהם, עם הגדלת הקצבאות לאברכים, כספים קואליציוניים לעמותות ומוסדות חינוך, ותלושי מזון, שאין להם שום הצדקה כלכלית אמיתית, אבל הם יכולים לשמש גלגל הצלה בעתות חירום, משהו שאפשר לאכול אתו.

נכון שיש חפיפה מסוימת לזכאי התלושים גם בליכוד, אבל היא שולית יחסית. הציונות הדתית העבירה תקציבי ענק להתיישבות היהודית מעבר לקו הירוק, וקיבלה את המשרד להתיישבות, שדואג לרפד אותם במזומנים.

את מי שכחו? את הליכודניקים, שנדפקו מכל הכיוונים. בכל ממשלה בתולדות הליכוד, היה שר או ראש ממשלה שדאג לאינטרסים הכלכליים שלהם. מנחם בגין הניף את דגל שיקום השכונות אחרי מהפך 1977, משה כחלון יצא בתכניות ה"נטו" הסוציאליות שלו ובמקביל בתכנית "מחיר למשתכן", שנתנה להם אפשרות לקנות בית.

שר השיכון החרדי, גולדקנופף, דואג עכשיו לדירות יד שניה בזול, שיכולות להתאים כמעט רק לבוחרים שלו, בעוד הליכודניקים מביטים בהן בעיניים כלות, כשהם משלמים עוד 1,000 שקלים בחודש לשכר דירה או לתשלום החודשי של המשכנתא שתפחה.

באופן אבסורדי, דווקא ניר ברקת, השר והח"כ הכי עשיר במשכן, הוא זה שעןד איכשהו מנסה לדאוג להם לקצת מהדייסה המתוקה, אמנם לא בעזרת תמיכה, אבל לפחות בחקיקה שאולי תמזער מעט את פגעי יוקר המחיה.

נתניהו סומך על הבוחרים השרופים שלו. הוא בטוח שימשיכו ללכת אחריו באש ובמים, בקור ובחום, עם בטן מלאה או ריקה. אבל באיזשהו שלב הוא יצטרך להבין שבסוף שיר הילדים שלו, אחרי שיבטיח להם שהוא נמצא ממש עכשיו בחיפושים ולא יתן להם כלום, גם דגדוגים מסיחי דעת - כמו במשחק הילדים המיתולוגי, או פעילות צבאית חשובה ככל שתהיה (שמקפיצה את הפופולריות שלו בסקרים), לא יעזרו והם ידרשו את שלהם.

חלק מהם אולי לא מסוגל נפשית להצביע עבור מפלגות מרכז, שלא לומר שמאל, אבל בסיטואציה הפוליטית הקיימת, בשביל להכריע את הבחירות הם לא צריכים להצביע עבור לפיד או גנץ, מספיק שיישארו בבית.