ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקד כבר מזמן גם כערוץ תקשורת בעברית. בעוד בשפה האנגלית הוא מתראיין, אפילו בהרחבה, אחרי שהבין שמעמדו הבינלאומי נמצא בשפל המדרגה, הרי שבישראל הוא מדבר רק ל"בייס". כלומר, למי שצופים בהודעות מטעמו בפלטפורמות החברתיות השונות - ולמי שעוקב אחר מעצבי דעת הקהל של "הבלוק" באותן רשתות ממש.
בניגוד לחלק מעמיתיי אני חושב שזו זכותו המלאה של נתניהו. יותר מרוב ערוצי התקשורת הוא הפנים את העובדה שאנו בעידן שבו לא נדרשת הופעה לריאיון נוקב באולפני חברות החדשות או למוסף החג של העיתון.
זה לא שהוא לא מופיע בערוצים האלה, אבל הוא עושה זאת בהודעות מטעמו שמשודרות בעת שיא הצפייה במהדורות, לרוב מעל הפודיום במשרד ראש הממשלה - נפתחות במילים "אזרחי ישראל" ומסתיימות בלי מתן הזדמנות לשאלות.
אלא שבפורמט הזה יש בעיה: בעודו מתכתב תמיד עם סדר היום של ראש הממשלה, הרי שהוא לא מתכתב תמיד עם האג'נדה של אמצעי התקשורת או אפילו של העם.
על פי סקר שתוצאותיו שודרו ביום שישי האחרון, בערוץ 12, רואים רוב מצביעי הליכוד ביוקר המחיה כנושא המרכזי שבו על הממשלה לטפל.
זה המקום להזכיר שאין כאן כל הפתעה: מערכת הבחירות כולה נסובה על שני נושאים עיקריים: יוקר המחיה כנושא הראשון במעלה, אחריו הביטחון האישי - והרפורמה במערכת המשפט (או ההפיכה השלטונית, תלוי באיזה נוסח אתם מתפללים) אולי לא נעדרה מהדיון הציבורי, אבל לא הייתה נושא מרכזי בשום אופן.
אלא שבפועל, מאז כינון ממשלת נתניהו השישית, חלה החמרה ביוקר המחיה, הביטחון האישי רק התדרדר (שתי הקביעות האלה מגובות במספרים מוחלטים) והתחום היחידי שניתן לומר שקודם (בקצב מטורף) על ידי הממשלה, הוא החקיקה המשפטית.
אולי לכן ריכז ראש הממשלה מאמץ אדיר בניסיון להסביר לציבור מה עשתה ממשלתו בנושא המלחמה ביוקר המחיה בסרטון שפרסם בשבוע שעבר. נחסוך מכם את גיבובי המילים ורק נאמר שמדובר באוסף שבמקרה הטוב ניתן לכנותו בשם "חצאי אמיתות":
כך למשל מתגאה נתניהו בהעברת חוק חינוך חינם לגילאי 0-3. ובכן, לא ממש - אם התכנית תיושם כלשונה תהיה הקלה משמעותית לחלק גדול מההורים לילדים בגיל הזה, החל מ-2024, אבל הנושא סבוך - וחינם זה לא יהיה.
עוד מתגאה נתניהו בחקיקה של חוקים למען הגברת התחרות, בראשם "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". שוב, אמת חלקית - אמנם הממשלה קידמה בחקיקה איחוד תקנים בין אירופה לישראל, צעד מבורך בכיוון של תחרות משוכללת יותר, אבל טיפה בים הנדרש כדי לפתוח את השוק הישראלי לתחרות אמיתית.
הוא הדין לגבי חקיקה שתגביל יבואנים גדולים: היא הייתה אמורה להיות חלק מחוק ההסדרים, אבל הוצאה ממנו בלחצו של שר האוצר, אפילו ללא ידיעת שר הכלכלה - שגילה זאת מעט לפני הישיבה וזעם (אבל כמו יתר שרי הליכוד: הוא דפק על השולחן אבל לא קם ממנו).
בכל מקרה, מדובר בחוקים שלפחות במקרה הזה ממשיכים את מדיניות הממשלה הקודמת, תחת שר האוצר ליברמן.
שלא במקרה לא הרחיב נתניהו בנושאים אחרים בהם פגעה הממשלה קשות במאמץ להוריד את יוקר המחיה, למשל ברפורמה בחקלאות שקידמו ליברמן ומי שהיה שר החקלאות מטעם מפלגתו, עודד פורר.
תחת השר דיכטר חוסלה למעשה הרפורמה והתחזק מאוד מעמדם של ספסרי החקלאות. אפילו פטור זמני ממכס על יבוא חלב ניגר, אולי הצעד הכלכלי החשוב והנכון ביותר של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לא נעשה מתוך החלטה מסודרת שתבחן מחדש את יחסי מדינת ישראל עם המגזר החקלאי ותצעיד אותו קדימה, אלא מתוך שליפה - ובכל מקרה לזמן קצוב.
במה עוד התגאה ראש הממשלה? בהפחתת תעריפי האנרגיה. קצת מוזר, אבל גם אם רוצים לזרום עם הסעיף הזה ברוח חיובית, נציין כאן שעיקר המלחמה הזאת התבטא בהמשך הפחתת הבלו על הדלק, שוב - המשך ישיר לצעד שיזם בשעתו אביגדור ליברמן, אחרי הזינוק במחירי הדלק עקב המלחמה באוקראינה.
האמירה הכי מקוממת של נתניהו באותו סרטון היא "בלמנו את האינפלציה". היא מקוממת, ראשית בגלל שהירידה הקלה באינפלציה, עניין מבורך לכשעצמו, צריכה עדיין לשרוד את הסכמי השכר החדשים במגזר הציבורי, אבל שנית וחשוב מכך:
מי בלם את האינפלציה? האין זה נגיד בנק ישראל עם העלאת הרבית? האין זה אותו נגיד שבתמיכת נתניהו השתלחו בו במילים קשות ככמעט כל הדוברים מטעם הקואליציה? האין זה נתניהו שממש כמו במקרה של השב"כ - קודם יזם את המתקפות, אחר כך גיבה אותן בשתיקה - ולבסוף (ורק אחרי שכולם הבינו היכן נמצא ליבו) הסתפק בגינוי רפה?
מילא שנתניהו חומס בשיטתיות את הקרדיט משריו (ברקת, קיש, רגב ואחרים) שאינם אלא ניצבים בהופעות שמבשרות על צעד משמעותי חדש, אבל כאן הוא חומס אותו במפורש מהאיש שהפך לשק החבטות של הממשלה. לראות, לשמוע - ופשוט לא להאמין.
אפילו ההשקעות הזרות שבהן מתגאה נתניהו הן בעירבון מוגבל. מצד אחד הושלמה עסקת אינטל. מצד שני - לא מדובר על 25 מיליארד דולר, כפי שמקפיד נתניהו למסור בכל דיווח, אלא בהשלמה של קרוב למחצית הסכום - ובניקוי ההקלות הצפויות במס, של בערך 40% ממנו.
כתבנו - וראוי שהדבר ייכתב שוב: גם כך מדובר בסכום נהדר, אבל דווקא כיוון שכך - למה ההגזמה הזאת, בואכה מחוזות השקר?
בחזרה לנושא שבו פתחנו: נתניהו רוכב על הסנטימנט השלילי של רבים בבייס שלו נגד התקשורת. מדי פעם, לאורך דבריו, הוא מוסיף בלעג: "את זה לא תראו בתקשורת" או "נפל בעריכה" ועוד.
זה אולי מפני שהתקשורת עושה את מלאכתה נאמנה: מדווחת גם על הטוב, אבל גם מביעה דאגה (שנתמכת בחוות דעת של כל כלכלן בכיר בארץ ובעולם) נוכח השפעת החקיקה המשפטית על דירוג האשראי. מדווחת על עיסקת אינטל, אבל גם בודקת אותה לפרטיה - מעבר להצהרת ראש הממשלה על "25 מיליארד", מברכת על חקיקה מקדמת תחרות, אבל מציפה גם את התחומים הרבים מדי שבהם שולטת הריכוזיות בכלכלה הישראלית.
ובעיקר - התקשורת משקפת את האמת: מאז הבחירות האחרונות הורע מאוד מצבה של הכלכלה הישראלית: ההשקעות בהייטק, שפחתו בכל העולם, פחתו עוד יותר בכל הקשור לישראל - וחמור מכך: לא נסחפו בגאות המחודשת שפוקדת את השווקים בעולם.
הבורסה הישראלית, למרות תיקונים קטנים, מדשדשת מול הנעשה בשוק ההון העולמי, סוכנויות הדירוג מזהירות מפני פגיעה עתידית בדירוג האשראי של ישראל - ובעיקר נדמה כי המדינה תחת הנהגתו החליטה לתעדף באופן גס ובוטה את המגזר הלא יצרני ולהניח בידיו כלים טובים יותר להישרדות גם ללא השכלה או הכנסה מעבודה, בעודה רומסת וחומסת, כלומר - רגשית ופיננסית, את המגזר שתורם הכי הרבה לכלכלתה.
לומר שנתניהו ניחן בכושר שכנוע, יהיה בבחינת אנדרסטייטמנט פראי, בצפייה ראשונה בסרטון אפילו אני כמעט השתכנעתי, קל וחומר בוחריו. אלא שהסיפורים שמוכר להם נתניהו מתנפצים על קרקע המציאות: יוקר המחיה היה בעיה עוד לפני כניסתו המחודשת של נתניהו אל משרד ראש הממשלה - והוא החמיר מאז, למרות כמה צעדים לא מספקים שבהם נקטה ממשלתו, שקועה עד לצוואר בקידום החקיקה.
והנה הדברים נפגשים: איש לא חושד בנתניהו שאין לו תבונה פוליטית. הוא יודע שבסוף יצטרך לתמוך את המילים גם בצעדים שאותם ירגישו בוחריו בכיסיהם.
גם לשם כך היה דרוש לו (למשל) ביטול עילת הסבירות, גם לשם כך מתנהלת הלוחמה שמובילים נאמניו בשומרי הסף - נתניהו רוצה להגיע אל הבחירות הבאות כשאיש מהם לא מגביל אותו בחלוקת שלמונים לציבור (כמו שעשו שומרי הסף לממשלת המעבר של לפיד למשל, תקופה שבה למעט המשך הפחתת הבלו, לא ניתן להם כל פתח להיטיב עם הציבור - ובצדק!).
זוכרים את מדיניות "הכלכלה הנכונה" של שר האוצר המנוח יורם ארידור? מכוניות סובארו וטלוויזיות צבעוניות היו לחרוזים הזוהרים שבאמצעותם הציל הליכוד מ"קו השער" ממש, מערכת בחירות שנראתה כבר אבודה, ב-1981.
ונתניהו? אולי אין לו בעיה לסלף את ההיסטוריה, אבל להכיר אותה - הוא מכיר היטב.