המשמעות של דירוג פיץ': הכלכלה הישראלית משחקת בונקר

אין חובב כדורגל שלא מזהה את המהלך הזה: הקבוצה שלך מובילה, נראית בדרך לניצחון, טובה יותר מיריבתה, אבל מצליחה להבקיע רק שער אחד - ואז, בדקה ה-70 של המשחק, המאמן מוציא חלוץ ומכניס במקומו קשר אחורי. "לעבות את הקישור" אומר הפרשן שבאולפן בידענות מעושה, "בונקר", יודע כל מי שבבית וראה כבר לפחות משחק כדורגל אחד בחייו.

אם להמשיך את הדימוי הזה, אז עד לפני זמן לא רב הייתה כלכלת ישראל סוג של נבחרת כוכבים, הטיקי-טאקה של עולם העסקים, עם כדורגל התקפי ושובה עין, תל אביב הייתה סטרט אפ סיטי ומדינת ישראל בכללותה הייתה הייטק יונייטד.

ככל שחלף הזמן עלתה האיכות והכסף הגדול זרם, עד שקל היה שלא לשים לב שמההצגה נהנים בעיקר מי שיכולים להרשות לעצמם לקנות כרטיס, היתר נשארו בחוץ - מתוסכלים מהעובדה שלא נשמר עבורם מקום ביציע.

ברשותכם נתנתק מעולם הדימויים של הכדורגל ונעבור מטבלת הפרמיירליג של הכלכלה, הישר אל טבלה אחרת, זו של פיץ'.

נתחיל בשורה התחתונה: כלכלת ישראל חזקה. בניגוד לתחושה של רבים שהממשלה שנוכחית ביצעה השמדת ערך כמעט עד כדי מחיקה, הרי שבעיניים חיצוניות, אולי אובייקטיביות יותר, הנזק עודנו קטן מאוד: מאזן התשלומים שלנו טוב, הגירעון אמנם גדל אך במשורה, תעשיית הטכנולוגיה העילית, המכונה בפינו "הייטק" היא איתנה - וגם את החבטות שספגה, מייחס הדוח יותר לתמורות עולמיות ופחות למשבר הפנימי בישראל.

אם כך הוא הדבר, קל להבין מדוע לא רק שנשמו לרווחה אמש בירושלים, אלא גם רצו להתחבק: "ערוצי התבהלה" צהלו שר האוצר וראש הממשלה על שנבואות הזעם עוד לא התממשו, מבלי לשים לב (טוב, נו - לא ילך בלי עוד השוואה לכדורגל) שהם כמו שחקני קבוצה שכולם היו בטוחים שתובס - והיא הצליחה לחלץ תיקו מאופס, שאותו היא חוגגת מול יציע האולטראס.

אם לתמצת את דוח פיץ' לשתי מילים, יהיו אלה "כן, אבל". למאור: כן, המשק הישראלי עודנו חזק דיו בכדי שלא נשנה את הדירוג או אף את התחזית (שכבר הורדנו) ונחכה לראות מה תהיינה השפעות המהפכה המשפטית, שכן אלה טרם נודעו.

המקום היחיד שבו ניתן היה לראות שסוכנות הדירוג מתייחסת ביתר סלחנות לכלכלה הישראלית לעומת רוב הכלכלנים מתנועת המחאה, הייתה במשפט לפיו היא מעריכה שגם יישום הצעדים הבאים במהפכה, לא יגרום להברחת הון או בריחת מוחות מישראל.

ופה מתגלה אולי ההבדל הגדול בין הישראלים שחרדים לגורל המדינה לבין כלכלני סוכנות הדירוג. כבר נכתב כאן בעבר שהבעיה של ישראל אינה במספרים אלא בסנטימנט. סנטימנט, רגש, או אם תרצו הלך רוח, הוא דבר מעט ערטילאי, הוא לא מקבל ביטוי המספרים - עד שהוא מתפרץ.

סוכנות הדירוג יכולה להעריך יתרות מטבע חוץ מול סכנת אינפלציה, אבל מטבע הדברים קשה לה לכמת מה חמור עלול להיות נזקם של אנשים שאיבדו את הדרייב, שמחשבים מסלול מחדש (אם להיתלות בטרמינולוגיה של אחת ההמצאות הישראליות הגדולות בכל הזמנים).

שגם אם עוד לא הבריזו ממילואים או קנו דירה באתונה, ממשיכים לצבור את החסכונות שלהם בקרן השתלמות שהפכה כבר מזמן לנזילה או מסמנים לילד שמתגייס, שפעם היו בטוחים שילך אחריהם לצנחנים, שאולי מוטב לו לבחור באופציה הקל"בית - למה לסכן את החיים עבור מדינה ששולחת אותו להתמודד עם סכנת מוות בעודה מאפשרת לאחרים להסתכן בלמות באוהלה של תורה?

תומכי הרפורמה יכולים לומר, במידה מסוימת של צדק, שכל זה אינו שייך לעילת הסבירות אלא לחוסר שביעות הרצון מתוצאות הבחירות. הבעיה היא שבכך הם דומים למי שמנסים להוכיח שרוב הפלסטינים הם מהגרים שהגיעו הנה מהקווקז , לא הרבה לפני התעוררות התנועה הציונית: גם אם נקבל, לצורך הוויכוח, שזה נכון עובדתית, זה לא מעלים כמה מיליוני בני אדם שמגדירים את עצמם פלסטינים.

בפיץ' מזהים את הסכנה החמקמקה הזאת, אבל בהיותם אנשים של מספרים יבשים, הם לא נותנים לה ביטוי בציון הסופי אלא רק במה שאפשר לקרוא לו "נימוקי השופטים" - ומי שיודע לפענח את השפה הדיפלומטית שבה הם משתמשים, רואה שם אזהרה חמורה: כן, יש לכם עוד כלכלה יציבה, אבל היא תוצר של ישראל המתקדמת, הליברלית, שעודה קובעת במידה רבה את הטון הכלכלי - מנגיד בנק ישראל ועד לצמרת העסקית.

בכדורגל פתחנו ובכדורגל נסיים: כלכלת ישראל היא כמו קבוצה אלופה שנחלשה בפגרה. כן, כולם עדיין מכנים אותה אלופה ואפילו השופטים עושים לה עוד כבוד ולא ממהרים לשרוק נגדה. רק שהדגש במשפט הקודם אינו על "אלופה" אלא על "עדיין" - וזו למעשה המשמעות האמיתית, כמעט היחידה, של דוח פיץ'.