הגם שבממשלת ישראל הנוכחית יש לא מעט שרים שומרי תורה ומצוות, שלא לדבר על כאלה שתורתם הייתה אומנותם - ובכל זאת התדרדרו לפוליטיקה, הייתי ממליץ להם לאמץ מנהג עכו"מ, לתלות תמונה קטנה של נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון במקום בולט על הקיר (רצוי בין התמונה של ראש הממשלה לתמונת הנשיא, במקום זו שהוסרה של הרמטכ"ל) ולהדליק מתחת קטורת בכל בוקר, תוך שהם ממלמלים: "תודה לך נגידנו על שהצלתנו מידנו שלנו".
מיד אחרי התפילה לשלום הנגיד, הייתי מייעץ להם לחשוב פעמיים לפני שהם משתלחים בו שוב בפראות, אבל בואו לא נפתח ציפיות מוגזמות. פרה-פרה.
תכף נגיע אל הנגיד, זה שבו שוב תלויה במידה רבה כלכלת ישראל, אבל אי אפשר לסיים את ההגיג הזה מבלי לתהות על יחסי השנאה-תלות שהתפתחו בין שרי הממשלה לפקידים הבכירים שלה. ראש השב"כ מאיים בהפיכה צבאית, מפקד חיל האוויר היה כבר מזמן צריך לשבת בכלא, הרמטכ"ל כושל - ממש כמו אלופי צה"ל, היועמ"שית - מי היא בכלל? ונגיד בנק ישראל הוא פרא אדם שהיה צריך כבר מזמן לגלגל מכל המדרגות, לפחות על פי משנתו של הכלכלן הבינלאומי שרק במקרה שובץ פה לתפקיד שר המורשת.
למען הסר ספק (היום כבר אין לדעת), הפסקה הקודמת הייתה בלשון סגי נהור, אבל במציאות בג"ץ "הדיקטטור" השנוא הוא שמציל את ילדי החינוך המיוחד מידה של ממשלה שאין בה חמלה, הצבא הרופס הוא זה שלוכד מרצחים בדיוק ברגע שבו נראה כי עוד שנייה יתקפו ראשיה את עצמם במעין פרץ אוטואימוני ונגיד בנק ישראל. או, הנה הגענו לנגיד.
מה לא נאמר על הפרופ' אמיר ירון? מי לא חבט בו? הנה רשימה חלקית: שר התקשורת שלמה קרעי, יו"ר ועדת הכספים משה גפני, את שר המורשת, עמיחי אליהו כבר מנינו - ואחריו אפשר להוסיף את חברת הכנסת טלי גוטליב - ואפילו את שר האוצר (שלפחות היה בעל יצר הישרדות חזק מספיק בכדי לבצמע פניית פרסה).
שני מוקדים היו להתקפות על הנגיד: הראשון היה מדיניות הריבית שלו, שנועדה לבלום את האינפלציה. השני היה העובדה שציין בפני התקשורת (ישראלית וזרה) עד כמה הוא מודאג הן מתקציב שמעודד בטלה (הוא דיבר על היעדר תמריצים להשתלב בשוק העבודה) וכן שהוא חושש ממצב שבו החקיקה המשפטית תפגע בכלכלת ישראל. מה נאמר? ממש פרא אדם!
אך ראו זה פלא, מקץ כמעט שמונה חודשי כהונה מלאים (בתרגום לשפה פוליטית: בערך המועד האחרון שבו עוד אפשר לגלגל את האשמה על "הירושה הנוראית" מהממשלה הקודמת, שלפחות במובן הכלכלי הותירה אחריה קופה מלאה עד להתפקע!) ההישג הכלכלי היחידי שבו יכולה הממשלה הנוכחית להתפאר, הוא בלימת האינפלציה, כלומר אם לא מחשיבים את ההקפות במשרד האוצר נוכח העובדה שדירוג האשראי של ישראל עוד לא ירד, בדגש על "עוד".
מי אחראי לבלימה? ניחשתם נכון - נגיד בנק ישראל ומדיניות הריבית שלו. המצחיק הוא שהנגיד לא המציא כלום, אם לשאול ממוצרט את שם האופרה הידועה, הרי שכך עושות כולן, או לפחות כולם: כל נגידי הבנקים במדינות הייחוס של ישראל אחזו בנשק הריבית כדי לבלום את האינפלציה, התרופה הכי אמינה בארון התרופות הכלכלי למקרים שכאלה.
רק שבישראל עטו על הנגיד כצבועים. למה? כי הצעד הזה מייקר את האוברדראפט והמשכנתאות. לכן נכתוב כאן בפעם המאה: "מינוס" יקר הוא צרה צרורה וגם משכנתא שהתייקרה היא בעיה כואבת, אבל אינפלציה משתוללת - הרבה יותר משני הסעיפים הקודמים - היא זו שמביאה אנשים לחרפת רעב. יש נבחרי ציבור שאין לי ציפיות שיבינו את האמת הפשוטה הזאת, אבל כשהביקורת באה ממי שאמור להבין דבר או שניים בכלכלה, כיו"ר ועדת הכספים - כולנו צריכים לדאוג.
גם בנושא השני שבעטיו נתלה הנגיד על עמוד הקלון, הדאגה שהביע מהחקיקה המשפטית, הוא הביא רק ברכה לממשלה, או ליתר דיוק: האריך את ימיה בדרך לקטסטרופה. דבריו הוצגו בעולם כהוכחה לכך שישראל עודנה דמוקרטיה, אמנם כזו שמאוימת בידי סכנה עתידית, אבל בתכל'ס - כזו שעוד לא התממשה.
פרופ' ירון הפך לכיפת ברזל של הממשלה שראשה ובכירי משרד האוצר התחננו על נפשם, ממש כך, בפני סוכנויות הדירוג, לבל יפגעו בדירוג האשראי שלנו.
המשבר האחרון שבו מצפה הממשלה לחבל מהנגיד, הוא שער החליפין של השקל מול הדולר. ביום הראשון שבו צעדו בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' אל משרדיהם החדשים, עמד זה על 3.159 שקל לדולר. מקץ כמעט 8 חודשי כהונה, הוא נסחר תמורת 3.800 שקל לדולר - קפיצה שכבר מייקרת לנו חלק מהצריכה - ויש חשש שפגיעתה הרעה עוד לפנינו.
עתה מצפה הממשלה מהנגיד שיתחיל להמיר דולרים לשקלים - וכמעט מפתה לחשוב שהוא יאמר להם שכרגע לא נוח לו, כי הוא נופש במלדיביים (למשל כמו שר החינוך, ערב שנת לימודים חדשה). הוא לא יאמר זאת כמובן, כי לפעמים נדמה שרק לשומרי הסף, בניגוד לנבחרי הציבור, יש עוד ערך למושג אחריות, אבל יתכן כי שוב הוא יהיה גלגל ההצלה של הממשלה.
גם מי שאינו חושב טובות על ממשלת ישראל הנוכחית, לא יכול לקשור את חולשתו הנוכחית של השקל לפעולותיה, שכן זו מתרחשת דווקא כשהכנסת בפגרה, מה שעצר טכנית את המשך החקיקה המשפטית. השקל נחלש בגלל פערי ריבית, בגלל שיקולים של משקיעים מוסדיים ועוד סיבות. אדרבא, יש להניח אפילו שבתחילת ספטמבר הוא יתחזק אפילו ללא התערבות חיצונית (לפחות עד הדיונים בבג"ץ), אבל אין בכך כדי להפחית מהאבסורד לפיו הממשלה תלויה שוב בנכונותו של "פקיד" להציל אותה (ואותנו) מעצמה: פעם זה חיל האוויר, פעם הרמטכ"ל, פעם בג"ץ ופעם נגיד בנק ישראל.
למה? כבר נכתב כאן למעלה: כי בניגוד לשרי הממשלה שחיים בעיקר בטוויטר, לשופטים, המפקדים, הבכירים ושומרי הסף נותרה עדיין אחריות אמיתית לגורלה של מדינת ישראל.