הפשע המשתולל במגזר הערבי הוא סימפטום של פוסט קורונה כלכלית

מי שרוצה להבין את האלימות הנוראית שפשתה בחברה הערבית, חייב לחזור כשלוש וחצי שנים לאחור, אל ימי ראשית התפרצות הקורונה.

כשפרצה המגיפה רוב המתים ממנה היו מי שהמערכת החיסונית שלהם חלשה: בעיקר מחמת גילם או בגין מחלה כרונית. הקורונה במתכונתה כמגפה שעוצרת כל פעילות נורמלית אולי כבר אינה עמנו עוד (עם כל הכבוד לזן הישראלי החדש), אבל מי שחשב שהפוסט-קורונה היא תופעה בריאותית בלבד, טעה, כי גם את פרץ האלימות הנוראי שאנו רואים בחברה הערבית, אפשר להגדיר כסימפטום מתמשך של הקורונה.

נמשיך עם הדימוי הרפואי: הקורונה הכלכלית, ממש כמו הנגיפית, פגשה חברה אזרחית, שעל אף כל פגמיה, ניתן להגדירה כבריאה: המדינה דאגה לאזרחית באמצעות מנגנון החל"ת שאפשר להם להחזיק את הראש מעל למים - ובאיחור קל בלבד הפעילה גם מנגנון פיצויים יעיל עבור רוב העסקים.

עם כל הביקורת על מוסדות השלטון בעת המגפה, אפשר להביט לאחור ולציין כי גם במישור הכלכלי: רוב הנפגעים היו עסקים שהמערכת החיסונית שלהם הייתה חלשה מלכתחילה.

אלא שכל המנגנון הזה הופעל דרך מוסדות כמו הביטוח הלאומי או רשות המיסים ובמידה פחות גם דרך המערכת הבנקאית - ובעוד הוא מספק רווח והצלה למרבית אזרחי ישראל, הפכו מי שאינם מוכרים למוסדות לחסרי ישע.

שני מגזרים בלטו בחריגה מהתקן של מקבלי הפיצויים: החרדים והערבים. אצל החרדים, כך הבינו מהר מאוד פרנסיהם, עובר חלק מהכסף דרך תרומות שאינן מועברות תמיד בצינורות המקובלים. משום כך היו הפוליטיקאים החרדים בראש הניצים מול משרד הבריאות בדרישה להשאיר את נתב"ג פתוח.

גם בחברה הערבית פעל מנגנון פיצויים אלטרנטיבי, אלא שזה, אבוי לא הוסדר דרך עמותות וגמ"חים, אלא דרך ארגוני הפשיעה.

נפתח כאן צוהר קטן, מבלי לרדת לשורשי הבעיה, לכיוון הכלכלה האלטרנטיבית שמתנהלת בחברה הערבית. חלק מהבעיה נמצא במבנה שלה, חלק אחר הוא ויתור של מוסדות המדינה על הסדרה, שלא לומר אכיפה, כלפי המגזר הערבי: קרקעות לא נרשמות כחוק, תוכניות מתאר מעוכבות מה שהופך חלק גדול מהבנייה ללא חוקי, ארנונה אינה משולמת כדין - מה שמחליש את הרשויות המקומיות שאינן מסוגלות לספק תשתיות נאותות - מכבישים וביוב ועד למוסדות החינוך.

אפשר להעמיק בזה עוד ועוד, אבל לשם כך נזדקק ליריעה רחבה בהרבה. לכן נלך היישר אל השורה התחתונה ונקבע שחלקים גדולים של החברה הערבית, בפרט זו שמתרכזת ביישובים כלל ערביים (כלומר לא בערים, בטח שלא בערים המעורבות), פגשו את הקורונה כשהם שקועים עמוק בתוך כלכלה "אלטרנטיבית", מה שהקשה על האזרחים לקבל תמיכה מהמדינה באופן פורמלי, כמו רוב האזרחים היהודים של מדינת ישראל.

לא ניכנס כאן לשאלה מי אשם - החברה הערבית או מדינת ישראל, אבל בשורה התחתונה, מי שנזקקו לכסף כדי לשרוד, מצאו אותו פעמים רבות בצורה של "הלוואות" ממשפחות פשע, שעסקי הפיננסים האלטרנטיביים שלהן שגשגו בשנים 2020-2022, שנות הסגרים ששיתקו לסירוגין את המשק.

אלא שהלוואות יש להחזיר - ומאחר שרוב נוטלי ההלוואות היו מי שגם בימים כתיקונם נמצאים קרוב מאוד אל קו העוני ולעיתים אף מתחתיו, עברו לא מעט עסקים לזרועות ארגוני הפשיעה ואליהם נוספו גם לא מעט אזרחים שומרי חוק שנאלצו להפוך ל"חיילים" ברשות אותם הארגונים.

בעל המוסך (למשל) נאלץ להפוך למלבין כספים באמצעות העסק שלו והפועל הפשוט הפך למי שנדרש לבצע משימות: פה לשרוף בית עסק שלא שילם דמי חסות, שם להכות מי שלא שילם - ועתים אפילו ליטול את חייו.

כך בעוד כלל החברה והמשק התאוששו מהקורונה, במגזר הערבי (נוסף על בעיות הייסוד שלו ונוסף על בעיות אחרות כמו הזנחה וגזענות) היא השתוללה: לא בצורה של וירוס שפוגע במערכת הנשימה, אלא בצורה של וירוס כלכלי שהפך חלקים גדולים ממנה לכלכלת פשע.

החדשות הטובות הן שאפשר לשקם את הנזקים, מי יודע - אולי זו תהיה הזדמנות לתיקון היסטורי של הסדרת המנגנונים האלטרנטיביים שהתפתחו בכלכלה במגזר הערבי.

החדשות הרעות הן: ראשית, שספק אם הממשלה הנוכחית שנגועה בגזענות רוצה או מסוגלת בכלל לפעול בכיוון הנכון ושנית - גם מי שרוצים לסייע באמת ובתמים, מדברים על הגדלת כוחות השיטור, הכנסת שב"כ ועוד תרופות של זבנג וגמרנו, במקום על שילוב כוחות בין לשכות רישום המקרקעין, רשות המיסים - וכן, ביחד עם המשטרה ואולי גם שב"כ.

מי שלא מכיר בצורך הבהול לאסדרה רב מערכתית בחברה הערבית, כמוהו כרופא שמטפל רק בסימפטומים, במקום במחלה עצמה. הקורונה, שעבור רובנו הפכה למטרד לא נעים דמוי שפעת, עדיין מפילה חללים במגזר הערבי - גם אם אלה נקטלים בכדורים ולא בנגיפים.